פרס מפעל חיים לפרופסור גליק מסורוקה

אות שר הבריאות על מפעל חיים הוענק לפני כשבוע בירושלים , על ידי שר הבריאות, לפרופ' שמעון גליק, רופא במרפאה האנדוקרינולוגית בסורוקה כיום ומנהל פנימית ג' בעבר.

, י' בניסן תשס"ה | עודכן: 12:08

פרופ' גליק נולד בארה"ב ב- 1932, סיים את לימודי הרפואה בניו יורק, ועבד וחקר בבית חולים ניו יורקי.
בשנת 1974 – עלה לישראל וייסד בסורוקה את מחלקת פנימית ג'. הוא ניהל את המחלקה עד לשנת 1997 , והנהיג את שיטת החטיבה הפנימית הראשונה בישראל. הוא עמד בראש החטיבה הפנימית עד שנת 1983.

עם עלייתו ארצה ייסד פרופ' גליק את הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת בן גוריון ועמד בראשה כדיקן, בין השנים 1986-1990.

במסגרת תפקידו הטווה את הדרך המקובלת לקבלת סטודנטים לרפואה. שיטה הלוקחת בחשבון לא רק ציונים, אלא גם ראיונות אישיים בתהליך הקבלה ללימודים, מתוך תפיסה והבנה שרופא הוא קודם כל אדם אכפתי, מוטיבציוני ואוהב אדם. הוא עמד בראש וועדת הקבלה שנים רבות וקלט דורות של סטודנטים שהפכו ברבות הימים לרופאים מובילים בכל רחבי ישראל.

פרופ' גליק היה הראשון שהנהיג את שיעורי התקשורת לסטודנטים החל משנה א' בבית הספר לרפואה. תקשורת החשובה כל כך להבניית יחסי אמון בין רופא לחולה והראשון שהנהיג את השילוב בין לימודי המדעים הבסיסים והלימודים הקליניים, החל משנה א'. התוכנית המשולבת היוותה מודל לחיקוי בפקולטות לרפואה בארץ ובעולם.

בשנים 1986-1990 – כיהן פרופ' גליק גם כראש שרותי הבריאות של קופות החולים הכללית בנגב.
השילוב בין תפקידיו האקדמיים לתפקידו זה אפשר לו לפתח תקשורת שוטפת ושותפות אמיתית בין המרפאות בקהילה , בית החולים והאוניברסיטה.

פרופ' גליק משמש היום כרופא אנדוקרינולוג מתנדב במרפאות בסורוקה. במשך שנים נהג פרופ' גליק לצאת לשטח ולטפל בחולים במרפאות הקהילה. במקביל עסק שנים רבות במחקר, בכתיבה ובעריכה של כתבי עת מובילים בתחום הרפואה.

כיום מכהן פרופ' גליק כאומבודסמן של משרד הבריאות, וחבר פעיל במועצות לאומיות של משרד הבריאות. כמו כן הוא פעיל בתחום זכויות האדם והפרט במסגרת המרכז הישראלי לזכויות אנשים עם מוגבלויות ועוד רבים וטובים....

כתבנו בדרום משה פריאל שוחח עם פרופסור גליק שהעדיף לקמץ במילים והסתפק בכך שהוא "שמח לקבל את הפרס. הדבר מחמיא לי ואני גאה על העבודה ועל עצם קבלת האות".

פרופסור גליק סיפר על כנס רופאים שהתקיים לאחרונה בארצות הברית ובו פרס את משנתו אודות ייחודיותה של "הרוח הבארשבעית", כהגדרתו. בדבריו שוחח על הדגש המיוחד אותו הוא שם על אישיותו של הרופא והמועמד ללימודי רפואה, יותר מההתייחסות לציונים ותעודות הערכה.
(ש)