סבין זרביב גורשה מנצר חזני ומתגוררת לפי שעה ביחד עם קהילתה, במאהל על המדשאה שמול רכבת צפון בתל אביב. זרביב אחות במקצועה ואם ל 7 ילדים, אומרת כי גילויי האהבה שמפגין כלפיהם עם ישראל הם אחד הדברים הנפלאים שיצאו מהגירוש הנורא.

אמש במאהל מספרת זרביב לכתבתנו רותי אברהם, על קבלת הפנים בכותל שלוותה בשירה ריקודים וחיבוקים 'כאילו היינו גיבורים', ואחר כך על האירוח המסור בישיבת הכותל שבה לנו את שארית הלילה. למחרת נסעו למשך השבת לצפון ושם 'השבת איפשרה מנוחה וצבירת כוחות'.

זרביב אומרת כי נוער נצר חזני בעל עוצמות ויכולות ובו היא רואה את התקווה לעתיד. את ההחלטה להגיע למאהל בתל אביב ולדרוש את הטיפול הראוי דוקא שם, הם הובילו וביצעו. כבר בסעודה השלישית הם אמרו שכבר 'נחו מספיק' וצריך להמשיך את המאבק.

ההחלטה של הקהילה היא לשמור על הביחד שלהם והם דורשים פתרון קהילתי. היא מסבירה כי את הקרווילות של הקהילה שלהם מתחילים להקים ליד מרכז שפירא רק ביום ראשון הקרוב, והקמתן תארך כ 3 חודשים. הילדים לעומת זאת מתחילים ללמוד ב 1 בספטמבר במרכז שפירא. לכן הפתרון שהוצע לקהילה לעבור לצפון לא מעשי שכן לא ניתן לטלטל את הילדים כל שלושה חודשים. המדינה תצטרך למצוא פתרון לכל הקהילה ליד בתי הספר של הילדים, היא מדגישה.

זרביב אומרת כי את הפרידה מנצר חזני העדיפו לעשות ביחד עם החיילים וכי ניכר היה שמשימת הגירוש קשה להם, ורבים אף בכו ביחד איתם. 'לנו אין טענות לחיילים שנאלצו לבצע את המשימה, אלא שלא היה ראוי להכניס את הצבא לתמונה', היא אומרת ומוסיפה כי לדעתה אין ולו חייל אחד שיצא ללא פגע מהגירוש הזה. עם זאת אחת המשימות תהיה לדבריה לחזק את הצבא מחדש שכן הוא חשוב לעם ישראל.

זרביב מציינת גם את האהבה המורעפת על המגורשים מ"השכנים", הצפון תל אביביים שמטפלים בהם מהזמנות למקלחות וסיוע בנושא כביסה ועד הזרמת כמויות של אוכל. 'אנחנו נקום נתמודד ונתקן את מה שצריך לתקן במדינה', היא אומרת.