תא"ל עודד טירה אמר למקומון 'השבוע' של ידיעות אחרונות' כי "כאשר מפנים חתיכה מישראל אסור בשום אופן שזה יעבור קל. כי אם זה יהיה קל, תהיה תנופה ומומנטום לפנות גם את תל-אביב".
חלקים מהראיון:
- איזה משקעים נשארו בך מפינוי ימית?
"מבוכה. עד הפינוי של חבל ימית, עם ישראל הלך תמיד קדימה, להתיישב בארץ ישראל. עוד בתנועות הנוער חונכנו לערכים של ציונות, ישוב הארץ והרחבתה. ופתאום באים ואומרים לך, למען יעד גבוה יותר, שזה השלום, אתה צריך לעשות אחורה פנה, בניגוד לכל הערכים שעל פיהם גדלת וחונכת, ולא רק שאינך רשאי להתיישב עוד, אלא עליך גם לעקור ישובים. זה דבר שהוא אנטיתזה למה שהיינו מורגלים עד אז. פתאום הולכים רוורס, נסוגים, מחזירים. זה משול לאדם שמרחף אי שם למעלה במעבורת, והוא רואה אותנו ואת הפלשתינאים כחרקים קטנים מלמעלה נלחמים על פיסת קרקע הנמצאת בין הירדן לים. ומה שקרה, אז בימית ועכשיו בחבל קטיף, שפעמיים הלכנו אחורה. חרקים התקדמו וחרקים נסוגו. החרקים שנסוגו זה אנחנו".
מבחינה פוליטית נחשב טירה איש האמצע, מרכז המפה הפוליטית. ההתנתקות, הוא אומר, הסיטה אותו: "יש לי הדעות הפוליטיות שלי, עכשיו, לאחר הפינוי, הן נוטות יותר ימינה מהמרכז. אני מאוד מכבד את העובדה שהאנשים בגוש קטיף מאוד ערכיים. מה שמניע אותם זה לא בצע כסף, כפי שאתה רואה ברחובות תל-אביב. אצל האנשים שמקיפים אותי, בדרך כלל זה דולר ועוד דולר ועוד דולר. לעומת זאת, בין מפוני גוש קטיף אתה נתקל באנשים שמה שאיכפת להם זה להיאחז בקרקע, חיי הקהילה, לחיות אחד עם השני, אלה הם ערכים אחרים.
"פעם התלוצצתי ושאלתי חברים, נניח שיבוא שייח' סעודי, עתיר נכסים, עם טריליונים של דולרים ויציע לכל משפחה בישראל שני מיליון דולאר, גרין קארד, ויאמר: סעו לאמריקה, מובטחת לכם שם עבודה והכל. איפה אחוז ה'מתנדבים' לדבר הזה יהיה גדול יותר, בגוש קטיף או בתל-אביב? אני אומר לך באחריות מלאה שבתל-אביב. למה? כי בתל-אביב שני מיליון דולר זה המון כסף, ובגוש קטיף חלקת האדמה עליה ישבו זה הרבה ערכים. הרבה עוצמה. התחדשה אצלי ההערכה והחיבה לאנשים האלה".
- מה היית אומר לבנך או בתך אילו היה נמנה עם כוחות הפינוי?
"למה אינך שואל אותי מה הייתי אומר לבני אילו היה מתיישב שם והיה עליו לפנות? הייתי אומר לו 'תפגין הכי חזק שאתה יכול, כי כאשר מפנים חתיכה מישראל אסור בשום אופן שזה יעבור קל'. כי אם זה יהיה קל, תהיה תנופה ומומנטום לפנות גם את תל-אביב".
חלקים מהראיון:
- איזה משקעים נשארו בך מפינוי ימית?
"מבוכה. עד הפינוי של חבל ימית, עם ישראל הלך תמיד קדימה, להתיישב בארץ ישראל. עוד בתנועות הנוער חונכנו לערכים של ציונות, ישוב הארץ והרחבתה. ופתאום באים ואומרים לך, למען יעד גבוה יותר, שזה השלום, אתה צריך לעשות אחורה פנה, בניגוד לכל הערכים שעל פיהם גדלת וחונכת, ולא רק שאינך רשאי להתיישב עוד, אלא עליך גם לעקור ישובים. זה דבר שהוא אנטיתזה למה שהיינו מורגלים עד אז. פתאום הולכים רוורס, נסוגים, מחזירים. זה משול לאדם שמרחף אי שם למעלה במעבורת, והוא רואה אותנו ואת הפלשתינאים כחרקים קטנים מלמעלה נלחמים על פיסת קרקע הנמצאת בין הירדן לים. ומה שקרה, אז בימית ועכשיו בחבל קטיף, שפעמיים הלכנו אחורה. חרקים התקדמו וחרקים נסוגו. החרקים שנסוגו זה אנחנו".
מבחינה פוליטית נחשב טירה איש האמצע, מרכז המפה הפוליטית. ההתנתקות, הוא אומר, הסיטה אותו: "יש לי הדעות הפוליטיות שלי, עכשיו, לאחר הפינוי, הן נוטות יותר ימינה מהמרכז. אני מאוד מכבד את העובדה שהאנשים בגוש קטיף מאוד ערכיים. מה שמניע אותם זה לא בצע כסף, כפי שאתה רואה ברחובות תל-אביב. אצל האנשים שמקיפים אותי, בדרך כלל זה דולר ועוד דולר ועוד דולר. לעומת זאת, בין מפוני גוש קטיף אתה נתקל באנשים שמה שאיכפת להם זה להיאחז בקרקע, חיי הקהילה, לחיות אחד עם השני, אלה הם ערכים אחרים.
"פעם התלוצצתי ושאלתי חברים, נניח שיבוא שייח' סעודי, עתיר נכסים, עם טריליונים של דולרים ויציע לכל משפחה בישראל שני מיליון דולאר, גרין קארד, ויאמר: סעו לאמריקה, מובטחת לכם שם עבודה והכל. איפה אחוז ה'מתנדבים' לדבר הזה יהיה גדול יותר, בגוש קטיף או בתל-אביב? אני אומר לך באחריות מלאה שבתל-אביב. למה? כי בתל-אביב שני מיליון דולר זה המון כסף, ובגוש קטיף חלקת האדמה עליה ישבו זה הרבה ערכים. הרבה עוצמה. התחדשה אצלי ההערכה והחיבה לאנשים האלה".
- מה היית אומר לבנך או בתך אילו היה נמנה עם כוחות הפינוי?
"למה אינך שואל אותי מה הייתי אומר לבני אילו היה מתיישב שם והיה עליו לפנות? הייתי אומר לו 'תפגין הכי חזק שאתה יכול, כי כאשר מפנים חתיכה מישראל אסור בשום אופן שזה יעבור קל'. כי אם זה יהיה קל, תהיה תנופה ומומנטום לפנות גם את תל-אביב".