יו"ר חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, וחבר מרכז המפלגה, משה פייגלין יכנס ביום ראשון מסיבת עיתונאים. שם ככל הנראה, הוא צפוי להודיע על הסרת מועמדתו בהתמודדות על מקום ברשימת הליכוד לכנסת.

בעדכון השבועי לחברי חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, שנשלח אתמול למנויים בדואר האלקטרוני נאמר "אין זה סוד שמשה פייגלין התלבט בשנים האחרונות אם להתמודד ברשימת הליכוד לכנסת או לא. לכאורה מדוע לא? מקום בכנסת נותן עוצמה פוליטית ולגיטימציה לרעיונות מנהיגות יהודית בתוך בליכוד ומחוצה לו. אלא שלטענת משה יש גם צד שני למטבע. מבחינת העוצמה הפוליטית, התברר בשנים האחרונות שלמנהיגות יהודית היה כח והשפעה בפוליטיקה הישראלית, לא פחות מכל חברי הכנסת של הימין. יענה לעצמו הקורא על השאלה מי עמד יותר בדרכו של שרון – משה פייגלין (מחוץ לכנסת) או חברי הכנסת שמימין. נראה שכח פוליטי איננו מחייב ישיבה פיסית בכנסת".

בהודעה נאמר עוד כי "מה שהטריד את משה יותר משאלת ההשפעה הפוליטית היא השאלה העקרונית. מטרת מנהיגות יהודית היא לייצר אלטרנטיבה מאמינה להנהגת המדינה. הכנסת והמערכת הפוליטית כולה בנויות לשירות מטרה הפוכה. למעשה אין פוליטיקה בישראל. בית המשפט העליון, העשירון הנאור וזרועותיו התקשורתיות, הצבאיות, הכלכליות החינוכיות והתרבותיות – כל אלה פרשו חסותם על המערכות הנבחרות והמייצגות של העם ועיקרו אותן מכל משמעות. למעשה, תפקיד הפוליטיקה הישראלית, לשמש מסווה דמוקרטי לעריצות הנאורה. יש בחירות! יש מאבקי כוח בתוך הבקבוק שבכיסו הקטן של אהרון ברק!"

לדברי 'מנהיגות יהודית' משה פייגלין חושש "להיכנס סתם כך לבקבוק הזה. הצגה טובה מעל בימת הכנסת ייתנו גם אחרים – טובה הרבה יותר מפייגלין. פייגלין רוצה להשתמש במערכת הפוליטית בכדי לייצר הנהגה יהודית ושינוי כוון מוחלט, לא בכדי להתעכל במסדרונות הכנסת. פייגלין רוצה לשמור עצמו בצד של הפתרון, הוא אינו מעוניין להיכנס לצד של הבעיה כמיעוט צווחני. במקום לייצר אלטרנטיבה, מפחד פייגלין להפוך עם כל כוונותיו הטובות לחלק מהבעיה כפי שקרא לכל המערכות הסקטוריאליות שהקימו הימין והדתיים עד היום. מדוע שלא נקדם את אנשי מנהיגות ברשימת הליכוד בכנסת, מדוע שלא נעזור לקדם מתוך הליכוד את הטובים ביותר (לנדאו וחבריו היקרים והמוכשרים) לראש הרשימה בעוד אני ממשיך לבנות מבחוץ בלי לחץ את האלטרנטיבה – שאל פייגלין. בצורה הזו נשיג את המירב – גם השפעה רבה על המערכת העכשווית, וגם פעולה מקבילה ונטולת לחצים לכוון המטרה המרכזית – קרי הנהגת הליכוד".

ואולם, לפי 'מנהיגות יהודית' סביב שאלת ההתמודדות התקיימו דיונים רבים. פעילים רבים לא קיבלו את דעתו של משה פייגלין ואמרו לו כי "אם לא תרוץ – הפעילים יתייאשו. הם צריכים לראות הישג ממשי, חייבים לראות אותך בכנסת. כשתהיה בכנסת אי אפשר יהיה להמשיך ולהתייחס אליך בליכוד כמו שמתייחסים עכשיו". בין הקולות היו שאמרו שעדיף לרוץ לכנסת מאשר לראשות התנועה.

משה פייגלין ענה לפעילים אלו ואמר שמבחינתו הריצה לראשות הנה עניין עקרוני שעליו אין הוא מוכן בשום אופן לוותר, אך לעומת זאת, בעניין הריצה לכנסת הוא מבטל דעתו מפני דעת החברים ואם לא יצליח לשכנע – ירוץ לכנסת. לבסוף הוחלט שמשה ירשם ברשימת הליכוד לכנסת, ואולם ההכרעה הסופית תתקבל לאחר הריצה לראשות הליכוד.

מיד לאחר הבחירות המקדימות, והשגת 12 אחוזי תמיכה, החלו גורמים שונים בליכוד במהלכים שמטרתם סיכול התמודדותו של פייגלין. לטענת בכירי מנהיגות יהודית' "מאותו רגע הוכרעה למעשה השאלה. איננו מקבלים החלטות תחת איומים ומשה הודיע שהוא מתמודד".