במשפט של מחבל מעזה שהורשע בעבירת הסתננות, הודתה המדינה כי 'הכיבוש' הישראלי על עזה הסתיים כבר בשנת 94, עם הסכמי אוסלו. דוברו לשעבר של גוש קטיף ערן שטרנברג: "למען חורבן וטרנספר עצמי הכל כשר, גם לטעון משפטית דבר והיפוכו".
ביום ג' ערב חג הפסח, הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את המחבל כמאל בן מוחמד עבאס בהסתננות לישראל. האירוע עליו הוא עמד לדין התרחש ביולי 05 , זמן קצר לפני ההתנתקות מגוש קטיף. עבאס פעל במסגרת התארגנות מחבלים שתכננה לבצע פיגוע המוני בישראל על ידי החדרת מחבל מתאבד, ג'יהאד בן עוואד שחאדה, מצוייד בחגורת נפץ. עבאס חבר חוליית המחבל מתאבד, חדר לישראל דרך גדר המערכת ב 22 ביולי, ובסופו של דבר נלכד בבית קרובי משפחתו ביפו.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במשפטו טען המחבל כי כניסתו מעזה לישראל לא היתה הסתננות כיון שבאותה עת, יולי 05, לפני ההתנתקות, עזה היתה חלק מישראל.
בית המשפט דחה את הטענה של המחבל וכאמור הרשיע אותו בהסתננות. בית המשפט קיבל את טענת המדינה לפיה שליטת ישראל על עזה פסקה בהסכמי אוסלו, בשנת 94 . בטענת המדינה נאמר: "לאחר חתימת מדינת ישראל על הסכמי אוסלו בספט' 93 נחלק השטח ברצועת עזה לשניים, ומרביתו הועבר לידי הרשות הפלשתינית, והחלק בו מצויים הישובים הישראליים וציר פילדלפי הוא בלבד נותר בשליטה ישראלית. כך, כבר בשנת 94 נסוגה ישראל ממרבית השטח ברצועת עזה והסתיים הכיבוש הצבאי והממשל הצבאי בשטח שהוסג. שטח זה הפך לחלק מהרשות הפלשתינית, למעט מובלעות בהן היו ישובים ישראליים".
ביהמ"ש הוסיף כי בחוק יישום הסכם רצועת עזה ויריחו בשנת 94 נקבע כי שטחי עזה ויריחו הם "בתחום השיפוט הטריטוריאלי של הרשות הפלשתינית". בכך הכירה ישראל "בשטחים הכלולים בתחום הטריטוריאלי של הרשות הפלשתינית כשטחים שמעת העברתם לרשות, אין ישראל שולטת בהם מהפן האפקטיבי. יתר על כן, בכל הקשור לרצועת עזה לפי החקיקה משנת 94, רצועת עזה להבדיל מחבל עזה – הועברה אכן לשליטת הרשות הפלשתינית על כל המשתמע מכך".
עוד כתבו השופטים ישעיהו שנלר, מרים סוקולוב והשופטת אופיר תום כי "לאחר יישום הסכמי אוסלו נוצרה יישות עצמאית היא הרשות הפלשתינית, אשר כאמור, לפחות בכל הקשור לרצועת עזה, היא בעלת השליטה האפקטיבית". לפיכך, עם כניסתו לישראל, עבר המחבל על עבירת הסתננות.
דובר גוש קטיף לשעבר ערן שטרנברג אומר בתגובה לכתבתנו כי "משפטו של המסתנן עבאס הוא הזדמנות נוספת להיווכח עד כמה הטיעונים בעד עקירת יהודים כדי 'להתנתק' מעזה הינם לא יותר מקש וגבבה של קלישאות מעורפלות, סתירות ואבסורדים, שאם לא היו נאמרים לצורך עקירת יהודים היו יכולים להיות חלק נחמד מסיפורי קפקא.
הדבר מזכיר את הטיעון העלוב של הפרקליטות לפיו עקירת יהודים מותרת בשטחי יש"ע כיוון שהשטח לא סופח למדינת ישראל, כאשר בעבר, בגולן שכן סופח (ושהודות לטפשות אסאד עדיין בידינו, תודה לא-ל) ההכנות לעקירת יהודים היו בעיצומן... דומה שלמען חורבן וטרנספר עצמי הכל כשר, גם לטעון משפטית דבר והיפוכו".
שטרנברג מוסיף כי "מדינת ישראל ויתרה על הצדק שלה, ובמקום לטעון שאפילו לפי המשפט הבינלאומי יש לה זכות מלאה על כל שטחי ארץ ישראל היא מגמגמת קשקושים ביטחוניים וסופה שהיא מסתבכת בקורי השקר שהיא טוותה עד לפרדוקסים מגוחכים כמו במקרה דנן. הלקח הוא שמי שבורח מן הזכות אל הרציונל, סופו שאין לו לא זכות ולא רציונל, אלא רק טפשות ותו לא".
ביום ג' ערב חג הפסח, הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את המחבל כמאל בן מוחמד עבאס בהסתננות לישראל. האירוע עליו הוא עמד לדין התרחש ביולי 05 , זמן קצר לפני ההתנתקות מגוש קטיף. עבאס פעל במסגרת התארגנות מחבלים שתכננה לבצע פיגוע המוני בישראל על ידי החדרת מחבל מתאבד, ג'יהאד בן עוואד שחאדה, מצוייד בחגורת נפץ. עבאס חבר חוליית המחבל מתאבד, חדר לישראל דרך גדר המערכת ב 22 ביולי, ובסופו של דבר נלכד בבית קרובי משפחתו ביפו.
כתבתנו רותי אברהם מוסרת כי במשפטו טען המחבל כי כניסתו מעזה לישראל לא היתה הסתננות כיון שבאותה עת, יולי 05, לפני ההתנתקות, עזה היתה חלק מישראל.
בית המשפט דחה את הטענה של המחבל וכאמור הרשיע אותו בהסתננות. בית המשפט קיבל את טענת המדינה לפיה שליטת ישראל על עזה פסקה בהסכמי אוסלו, בשנת 94 . בטענת המדינה נאמר: "לאחר חתימת מדינת ישראל על הסכמי אוסלו בספט' 93 נחלק השטח ברצועת עזה לשניים, ומרביתו הועבר לידי הרשות הפלשתינית, והחלק בו מצויים הישובים הישראליים וציר פילדלפי הוא בלבד נותר בשליטה ישראלית. כך, כבר בשנת 94 נסוגה ישראל ממרבית השטח ברצועת עזה והסתיים הכיבוש הצבאי והממשל הצבאי בשטח שהוסג. שטח זה הפך לחלק מהרשות הפלשתינית, למעט מובלעות בהן היו ישובים ישראליים".
ביהמ"ש הוסיף כי בחוק יישום הסכם רצועת עזה ויריחו בשנת 94 נקבע כי שטחי עזה ויריחו הם "בתחום השיפוט הטריטוריאלי של הרשות הפלשתינית". בכך הכירה ישראל "בשטחים הכלולים בתחום הטריטוריאלי של הרשות הפלשתינית כשטחים שמעת העברתם לרשות, אין ישראל שולטת בהם מהפן האפקטיבי. יתר על כן, בכל הקשור לרצועת עזה לפי החקיקה משנת 94, רצועת עזה להבדיל מחבל עזה – הועברה אכן לשליטת הרשות הפלשתינית על כל המשתמע מכך".
עוד כתבו השופטים ישעיהו שנלר, מרים סוקולוב והשופטת אופיר תום כי "לאחר יישום הסכמי אוסלו נוצרה יישות עצמאית היא הרשות הפלשתינית, אשר כאמור, לפחות בכל הקשור לרצועת עזה, היא בעלת השליטה האפקטיבית". לפיכך, עם כניסתו לישראל, עבר המחבל על עבירת הסתננות.
דובר גוש קטיף לשעבר ערן שטרנברג אומר בתגובה לכתבתנו כי "משפטו של המסתנן עבאס הוא הזדמנות נוספת להיווכח עד כמה הטיעונים בעד עקירת יהודים כדי 'להתנתק' מעזה הינם לא יותר מקש וגבבה של קלישאות מעורפלות, סתירות ואבסורדים, שאם לא היו נאמרים לצורך עקירת יהודים היו יכולים להיות חלק נחמד מסיפורי קפקא.
הדבר מזכיר את הטיעון העלוב של הפרקליטות לפיו עקירת יהודים מותרת בשטחי יש"ע כיוון שהשטח לא סופח למדינת ישראל, כאשר בעבר, בגולן שכן סופח (ושהודות לטפשות אסאד עדיין בידינו, תודה לא-ל) ההכנות לעקירת יהודים היו בעיצומן... דומה שלמען חורבן וטרנספר עצמי הכל כשר, גם לטעון משפטית דבר והיפוכו".
שטרנברג מוסיף כי "מדינת ישראל ויתרה על הצדק שלה, ובמקום לטעון שאפילו לפי המשפט הבינלאומי יש לה זכות מלאה על כל שטחי ארץ ישראל היא מגמגמת קשקושים ביטחוניים וסופה שהיא מסתבכת בקורי השקר שהיא טוותה עד לפרדוקסים מגוחכים כמו במקרה דנן. הלקח הוא שמי שבורח מן הזכות אל הרציונל, סופו שאין לו לא זכות ולא רציונל, אלא רק טפשות ותו לא".