סיכום שנה: היכן הפתרון לכל עקור?

ועד מתיישבי גוש קטיף מסכם קצת למעלה משנה עגומה. הבטחות הופרחו לפני העקירה אבל עד כה מס' בתי הקבע שהוקמו למען העקורים - 0.

, כ"ט באלול תשס"ו

23 ראשי קהילות מגוש קטיף התכנסו השבוע להתייעצות דחופה, ביוזמת ועד המתיישבים, על רקע הסחבת בה נוקטת הממשלה בקידום יישובי הקבע של קהילותיהם. מרבית המפונים מתגוררים כרגע במגורי ביניים באתרי קראווילות, מצויים בחוסר וודאות ואין להם מושג האם ומתי יזכו לראות בתים של ממש. במהלך הכינוס התגלתה תמונה לפיה בכל הקהילות ללא יוצא מן הכלל הקמת יישובי הקבע רחוקה מאוד מביצוע וכל הקהילות נתקלות בחוסר נכונות מצד רשויות המדינה לקדם את הפתרונות.

על רקע המצב החליטו ראשי הקהילות לצאת למאבק על מנת להעלות את המודעות הציבורית לכך שהבטחתה של ממשלת ישראל לפתרון לכל מתיישב הפכה לקלישאה ושגם כיום, למעלה משנה לאחר הגירוש לעשרת אלפים איש אין בית של ממש.

כל ראשי הקהילות חתמו על מכתב חריף שנשלח למנכ"ל משרד רה"מ רענן דינור עם העתק ליו"ר המנהלת ולכל חברי הכנסת בו הם דורשים "לקדם את נושא יישובי הקבע בקצב מהיר תוך קביעת לו"ז ברור ושימוש בתקנות חירום והחלטות ממשלה לכל נקודה ונקודה", אם תקנות לשעת החירום שימשו את ממשלות ישראל לצורך קליטת העליות ואין סיבה שלא ישמשו אותן לצורך קליטת ושיקום המגורשים.


העקורים מזכירים כי כחודש לפני גירושם מחבל קטיף השיקה ממשלת ישראל קמפיין בעלות של שלושה מיליון ₪ תחת הכותרת "יש פתרון לכל מתיישב" . הקמפיין שכלל פרסום מסיבי בטלויזיה, רדיו, עיתונות והאינטרנט תיאר את היערכותה המושלמת של ממשלת ישראל לקליטת וסיוע למפונים בתחומי המגורים, רווחה, מתן פיצויים, חינוך, תעסוקה, איתור אדמות לחקלאים ועוד. לדבריהם, "למרות ידיעת מובילי ההתנתקות כי היערכותה של מדינת ישראל לוקה בחסר – העדיפו מקבלי ההחלטות להשיק קמפיין שקרי זה ולו בכדי לקבל הכשר משפטי וציבורי עד שתושלם החרבת הגוש".

ראשי הקהילות קובעים כי "בולט במיוחד הוא הכישלון בהכשרת מגורים לטובת המגורשים. ההודעה הראשונה על התוכנית לגירוש מתיישבי הגוש יצאה מפיו של שרון כבר בדצמבר 2003, עשרים ואחד חודשים קודם ביצועה, במהלך תקופה זו לבד מתכנון מקיף ומקצועי של גירוש רבבת יהודי גוש קטיף וצפון השומרון ע"י 57,000 חיילים ושוטרים הוזנחו כמעט לחלוטין הדאגה ל"יום שאחרי". מדיניות הממשלה כמעט לאורך כל התקופה הייתה "קחו את הפיצויים והתפזרו לכם ברחבי הארץ, לא יוקמו יישובים חדשים!" וזאת למרות שהפורום המשפטי קרא כבר בינואר 2004 לממשלת ישראל לפעול להעתקתם של היישובים מתוך ההכרה כי הקהילות שהתגבשו במהלך השנים יבקשו להישאר יחדו וכן בהתבסס על לקחי הפינוי מימית ב-1982. בפועל רק במאי 2005 משהבין שרון כי תושבי הגוש מסרבים לעזוב את ביתם במתכונת זו הוא דחק באנשי משרד הביטחון להקמתו של יישוב זמני בניצן. ביום הגירוש עצמו עמדו במקום רק כ-320 קראוילות באתרים נוספים היו עוד כמה עשרות. כ-850 בתים שהושכרו בכל רחבי הארץ נותרו ללא כל דרישה".

חוסר ההערכות זה הביא לכך שמדינת ישראל נאלצה להשכיר כ-3000 חדרי מלון כאשר חלק ניכר מהם הוזמנו במקביל לגירוש התושבים מבתיהם. המשפחות עצמן שילמו מחיר יקר של אובדן המסגרת המשפחתית, תלישות ופגיעה קשה בפרטיות. רק ביולי 2006 עזבו אחרוני המשפחות את המלונות ובתי הארחה ופורק המאהל של תושבי אלי סיני. התנהלות זו הביאה לבזבוז כספים מיותר על השלב הזמני: מדינת ישראל הוציאה מאות אלפי ₪ על שהייה של כל משפחה במלון ובנוסף השקיעה סכום מופרז של 105 אלף דולר על כל קראוילה.

כיום נמצאות כל פזורות גוש קטיף במצב של קיפאון ברמה כזו או אחרת בנושא הקבע. בחלק מהאזורים יש רק תכנון ראשוני, באזורים מסוימים התב"ע אושרה ובאזורים מסויימים ישנם עיכובים משמעותיים הן בעקבות סחבת ממשלתית, משפחות שכתוצאה מעיוותים בחוק אינן רשאיות להצטרף ליישובים, חוסר הסכמה בנושא מבני ציבור, בעיות עם היישוב או המועצה הקולטת ועוד. בפועל עד כה לא החלו בבנייתה של אפילו דירה אחת עבור המגורשים. להלן תמונת המצב העגומה:

העקורים הציגו דו"ח מפורט שהוכן על ידי ועד המתיישבים המתייחס לכל אזור בו מצויים עקורים ומצב מגוריהם:


אזור חוף אשקלון:

מבקיעים: בקיבוץ זה התיישבו 24 משפחות מהיישוב פאת שדה שחתם על הסכם עם מדינת ישראל חצי שנה קודם הגירוש. התב"ע אושרה אולם בפועל לא הוחל בהכשרת כל תשתיות בעקבות סכסוך בין הקיבוץ למשפחות הנקלטות.

ניצנים: תוכנית הדגל של מנהלת סל"ע שנחתמה קודם הגירוש להקמתם של מאות יחידות דיור באשכולות נפרדים עבור היישובים החקלאיים: גדיד, גן אור, מורג, בדולח, ניסנית ועוד – תקועה. אולם למרות הבטחות מנהלת סל"ע שהחותמים על תוכנית זו יזכו לבנות את בתיהם במהירות בפועל לא הוחל בהכשרת התשתיות וזאת בעקבות סחבת ממשלתית ובג"ץ מצד עיריית אשקלון.

שכונת הגולף – אשקלון: למקום נרשמו כ-150 משפחות מצפון החבל עוד קודם הגירוש. על אף הבטחות הממשלה כי העבודות יחלו באופן מיידי בפועל מדינת ישראל טרם השלימה את רכישת הקרקעות מהבעלים.

ניצן: הרחבת היישוב ניצן עבור מפוני נווה דקלים. עד כה נרשמו לפרוייקט כ-350 משפחות והוא נחשב למתקדם ביותר מבחינת ביצועו- התשתיות ליישוב צפויות להיות מוכנות בדצמבר 2006. למרות האמור טרם נחתם הסכם עם הממשלה בשל בעיות קשות בנושא מבני הציבור, פתרונות ללא זכאים, בנים ממשיכים, שמאויות הבתים ועוד.

תלמי יפה: 24 משפחות מאלי סיני מיועדות לעבור למקום. אין תב"ע, אין כל הסכם.

עין צורים: קבוצה של כ-20 משפחות מגדיד מתכוונת להשתקע במקום. יש ייעוד שטח למגורים אולם אין תב"ע מאושרת.


אזור נחל שורק:

חפץ חיים: שכונה צמודה ליישוב אמורה להיבנות עבור כ-80 משפחות מהיישוב גני טל. קיים סיכום עקרוני בלבד – בפועל לא החלו כל עבודת תשתית באזור. קיימות בעיות קשות בנושא מבני ציבור.

יד בנימין: כ-120 משפחות מעוניינות להתיישב במקום מנווה דקלים ויישובים נוספים. התב"ע בתוקף. הסכם לא נחתם וישנן בעיות בנושא ההעתקה הקהילתית.

יסודות: מיועד עבור כ-50 משפחות ממפוני נצר חזני – התב"ע בתהליך תכנון ראשוני בלבד. אין כל הסכם.


חבל לכיש:

אזור מזרח לכיש שבכולו מתגוררים כיום כ-100 משפחות יהודיות בלבד. מזה שנים משוועת מדינת ישראל לחלוצים שיבואו ליישב את המקום – ולהפריח את השממה. תושבי גוש קטיף המבקשים לקחת על עצמם אתגר זה ולהכפיל פי כמה את מספר המשפחות באזור נתקלים בבעיות קשות ואינם רואים עד כה את המדינה נרתמת ברצינות להגשמת חזון התיישבותי זה.
שומריה: שם מתגוררים כ-60 משפחות מעצמונה, תוכניות הבנייה נמצאים בשלבי עדכון – טרם הוחל בהכשרת כל תשתיות.

אמציה: שם מתגוררות כ-50 משפחות מקטיף. אין כל תב"ע אולם קיימות תוכניות ראשוניות. לאחרונה בעקבות משבר בין היישוב הותיק אמציה למנהלת ישנה עצירה בכל תוכניות הפיתוח.

אגוז: מקום אליו מבקשים לעבור כ-50 משפחות מנווה דקלים ומשפחות נוספות מרחבי הארץ. נכון לעכשו אין תב"ע.

מרשם: למקום מבקשות לעבור כ-40 משפחות מחציתן מתל קטיפא ומחציתן מיישובים אחרים. אין תב"ע ולא נחתם כל הסכם.

כרמית: אליו מבקשים לעבור כ-50 משפחות מכפר דרום. נכון לעכשיו אין כל תב"ע או כל תכנון ראשוני.


נגב – אזור חלוצה:

כל ממשלות ישראל ראו בחזון יישוב הנגב משימה ממדרגה ראשונה אולם גם במקרה זה לא ניכרת הירתמות של המערכות לסייע לכמאה משפחות מנצרים ועצמונה המתגוררות כעת ביתד ויבול והמבקשות להקים יישובים באזור חלוצה תוך קליטה מסיבית של משפחות ועיבוי ההתיישבות.


בחלוצית 1 (נצרים) אושרו תוכניות הבנייה ובחלוצית 4 (עצמונה) התכנון בשלבים מתקדמים. למרות הסכמת הממשלה להקצאת כספים לפיתוח האזור בפועל טרם החליטה הממשלה על מימוש ההחלטה כך שבפועל לא החלו כל עבודות להקמת תשתית ליישובים החדשים.


נוספים:
בוסתן הגליל: סחבת ועיכובים קיימים גם ל-30 המשפחות מצפון החבל שנענו לקריאה ליישב את הגליל ביישוב בוסתן הגליל שם עדיין לא נחתם כל הסכם עם המנהלת..

חמדת: כ-20 משפחות משירת הים יחד עם יישובים נוספים עתידות לעבור ליישוב חמדת שבבקעת הירדן בתוך כשלושה חודשים מתוך מטרה לקבוע את ביתם באזור.

אבני איתן: במושב שברמת הגולם מבקשות להצטרף כ-25 משפחו מרביתן מנצר חזני. קיימות הבנות אולם עדיין לא נחתם כל הסכם.