נשים רבות עברו לידות רבות כשכל לידה שונה מחברתה, בשנים האחרונות עלה מספר הלידות הנערכות בבית היולדת מתוך בחירה.
ריקי סגל, אחות במקצועה, מודה כי כשהייתה בחודש התשיעי להריונה, המחשבה על לידה בבית העלתה בה תחושות טובות "ישבתי עם חברה וחשבנו איך זה יכול להיות", מספרת ריקי, "ללדת ברוגע, בחברת חברות טובות, לצחוק, להתפלל להתרגש והכל בסביבה הכי טבעית ונינוחה".
ריקי מודה, כי היא וחברתה מאוד ממסדיות ולא היו מנסות זאת למרות התחושות הטובות. למרבה האירוניה, לאחר שעות ספורות, ביום ראשון, בחדר לידה, ריקי טוענת, כי קיבלה תשובה חד משמעית מדוע אסור להתפתות ללידת בית.
הריונה של ריקי עבר ללא סיבוכים כלשהם וללא כל סימן מנבא אחד למה שקרה בלידה "לא הייתי בשום קבוצת סיכון, ולא היו לי מחלות רקע, פשוט הריון רגיל עם לידה שהתחילה כרגיל ואז נתקעה ולא התקדמה" מעידה ריקי. ריקי שהתה במחלקת נשים לאחר שלא היו מקום בחדר לידה, לאחר מספר שעות של צירים חזקים, הועברה בחזרה לחדר לידה וביקשה אפידורל.
בשלב זה החלה ההתפתחות הכלל לא טובה של הלידה "כל מי ששמע אי פעם מוניטור עוברי מדמה את זה לדהירת סוסים מהירה ופתאום "הסוסים התחילו להאט...ולהאט" והתחילו ירידות דופק קשות (הרבה מתחת ל 100) עם התאוששויות מידי פעם" מספרת היולדת את שעבר עליה.
לאחר מס' ניסיונות שונים הוחלט על ניתוח דחוף, "כשיצאנו מחדר לידה הדופק של העובר היה סביב 80 – מצוקה קשה. להערכתי עד הוצאת התינוק בחדר ניתוח עברו 5 דקות ! כן תוך 5 דקות ירדנו במעלית, הגענו לחדר ניתוח, לא ממש ניקו אותי, ברוך השם הרדימו לפני הניתוח- והתינוק בחוץ- מתברר שהייתה הפרדות שליה מלאה וכל הדימום 'התחבא' מאחרי השליה - התינוק נולד ללא נשימה וללא דופק – אפגר 0", מספרת ריקי ומודה לקב"ה, "הקב"ה עשה עימנו נס, התינוק הגיב להחייאה שהוא עבר ולאחר מספר עיסויי לב והנשמה בדקה 10 הוא הגיע לאפגר 10 והיום הוא בסדר גמור".
ריקי קיבלה בחדר ניתוח מספר מנות דם ומוצרי דם על מנת להשתלט על הדימום המסיבי וגם היא בסדר עכשיו.
מתוך הידע המקצועי שיש לריקי כאחות היא אומרת כי לא הגיעה לשום מסקנה ברורה בנוגע לאחריות על מה שקרה. לדבריה, אין כאן מקרה של רשלנות רפואית, "אולי היו קצת עיכובים בקבלת החלטות אך כולנו בני אדם ולא תמיד ניתן לומר שקיבלנו החלטות במהירות הנכונה ואם להיות כנה עם עצמי אם היו לי מציעים לי ניתוח יזום לפני כל ההסתבכות לא בטוח שהייתי מסכימה".
ריקי מדגישה "אם הייתי מממשת את הפנטזיה ומנסה לידת בית- התינוק שלי היה מת בוודאות וככל הנראה גם אני! נכון יש שיאמרו שמכיון שאני באה מן הממסד הרפואי ברור שאני אדבר נגד לידות בית אך אני חושבת שהסיפור שלי מדבר בפני עצמו".
כשבאים ללידת בית המיילדת מחליטה לפי נתונים שונים (מחלות רקע, לידות קודמות וכד') אם היולדת מתאימה ללידת בית או לא, ריקי מסבירה כי אין ספק שהיו מאשרים לה לעבור לידה בבית. "מקרה של היפרדות שילייה קורה אחת לכמה מאות, במקרה שלי זה היה פתאומי ולא היה ניתן לצפות את זה מראש".
ריקי מוסיפה כי בעבר אכן היו יולדים בבית ולא היו כלל בתי חולים אך התמותה בקרב תינוקות ואמהות בלידה הייתה גבוהה ביותר. "גם נשים שיולדות בבית, היו לוקחות אנטיביוטיקה במקרה של דלקת ריאות חריפה".
"לא צריך לרוץ אחרי כל דבר וכל אנטיביוטיקה, אך יש דברים שכדאי לקחת ויש דברים שלא" מסבירה ריקי, "חשוב לדעת להשתמש במה שהקב"ה נתן לנו בצורה מושכלת".
ריקי אומרת "החלטתי לחשוף את הסיפור גם משום פירסומא ניסא וגם אם יש בכוחי להציל נפש אחת- דייני".
"ניתן 'לשגע' את הצוות הרפואי בבית החולים, להגיע עם רצונות ברורים", מציינת ריקי, "במספר רב של בתי חולים יש אוזן קשבת לבקשות 'שונות ומשונות' של יולדות, אבל חשוב לעשות את זה במרחק של 2 דקות מחדר הניתוח".
לדבריה, המטרה היא תינוק ואם בריאים ולא "חויית לידה".
משפחת סגל קראה לתינוק נתנאל בגלל המשמעות הברורה של השם, לאחר מכן גילו כי ראשי התיבות של שמו הן נ"ס.
ריקי סגל, אחות במקצועה, מודה כי כשהייתה בחודש התשיעי להריונה, המחשבה על לידה בבית העלתה בה תחושות טובות "ישבתי עם חברה וחשבנו איך זה יכול להיות", מספרת ריקי, "ללדת ברוגע, בחברת חברות טובות, לצחוק, להתפלל להתרגש והכל בסביבה הכי טבעית ונינוחה".
ריקי מודה, כי היא וחברתה מאוד ממסדיות ולא היו מנסות זאת למרות התחושות הטובות. למרבה האירוניה, לאחר שעות ספורות, ביום ראשון, בחדר לידה, ריקי טוענת, כי קיבלה תשובה חד משמעית מדוע אסור להתפתות ללידת בית.
הריונה של ריקי עבר ללא סיבוכים כלשהם וללא כל סימן מנבא אחד למה שקרה בלידה "לא הייתי בשום קבוצת סיכון, ולא היו לי מחלות רקע, פשוט הריון רגיל עם לידה שהתחילה כרגיל ואז נתקעה ולא התקדמה" מעידה ריקי. ריקי שהתה במחלקת נשים לאחר שלא היו מקום בחדר לידה, לאחר מספר שעות של צירים חזקים, הועברה בחזרה לחדר לידה וביקשה אפידורל.
בשלב זה החלה ההתפתחות הכלל לא טובה של הלידה "כל מי ששמע אי פעם מוניטור עוברי מדמה את זה לדהירת סוסים מהירה ופתאום "הסוסים התחילו להאט...ולהאט" והתחילו ירידות דופק קשות (הרבה מתחת ל 100) עם התאוששויות מידי פעם" מספרת היולדת את שעבר עליה.
לאחר מס' ניסיונות שונים הוחלט על ניתוח דחוף, "כשיצאנו מחדר לידה הדופק של העובר היה סביב 80 – מצוקה קשה. להערכתי עד הוצאת התינוק בחדר ניתוח עברו 5 דקות ! כן תוך 5 דקות ירדנו במעלית, הגענו לחדר ניתוח, לא ממש ניקו אותי, ברוך השם הרדימו לפני הניתוח- והתינוק בחוץ- מתברר שהייתה הפרדות שליה מלאה וכל הדימום 'התחבא' מאחרי השליה - התינוק נולד ללא נשימה וללא דופק – אפגר 0", מספרת ריקי ומודה לקב"ה, "הקב"ה עשה עימנו נס, התינוק הגיב להחייאה שהוא עבר ולאחר מספר עיסויי לב והנשמה בדקה 10 הוא הגיע לאפגר 10 והיום הוא בסדר גמור".
ריקי קיבלה בחדר ניתוח מספר מנות דם ומוצרי דם על מנת להשתלט על הדימום המסיבי וגם היא בסדר עכשיו.
מתוך הידע המקצועי שיש לריקי כאחות היא אומרת כי לא הגיעה לשום מסקנה ברורה בנוגע לאחריות על מה שקרה. לדבריה, אין כאן מקרה של רשלנות רפואית, "אולי היו קצת עיכובים בקבלת החלטות אך כולנו בני אדם ולא תמיד ניתן לומר שקיבלנו החלטות במהירות הנכונה ואם להיות כנה עם עצמי אם היו לי מציעים לי ניתוח יזום לפני כל ההסתבכות לא בטוח שהייתי מסכימה".
ריקי מדגישה "אם הייתי מממשת את הפנטזיה ומנסה לידת בית- התינוק שלי היה מת בוודאות וככל הנראה גם אני! נכון יש שיאמרו שמכיון שאני באה מן הממסד הרפואי ברור שאני אדבר נגד לידות בית אך אני חושבת שהסיפור שלי מדבר בפני עצמו".
כשבאים ללידת בית המיילדת מחליטה לפי נתונים שונים (מחלות רקע, לידות קודמות וכד') אם היולדת מתאימה ללידת בית או לא, ריקי מסבירה כי אין ספק שהיו מאשרים לה לעבור לידה בבית. "מקרה של היפרדות שילייה קורה אחת לכמה מאות, במקרה שלי זה היה פתאומי ולא היה ניתן לצפות את זה מראש".
ריקי מוסיפה כי בעבר אכן היו יולדים בבית ולא היו כלל בתי חולים אך התמותה בקרב תינוקות ואמהות בלידה הייתה גבוהה ביותר. "גם נשים שיולדות בבית, היו לוקחות אנטיביוטיקה במקרה של דלקת ריאות חריפה".
"לא צריך לרוץ אחרי כל דבר וכל אנטיביוטיקה, אך יש דברים שכדאי לקחת ויש דברים שלא" מסבירה ריקי, "חשוב לדעת להשתמש במה שהקב"ה נתן לנו בצורה מושכלת".
ריקי אומרת "החלטתי לחשוף את הסיפור גם משום פירסומא ניסא וגם אם יש בכוחי להציל נפש אחת- דייני".
"ניתן 'לשגע' את הצוות הרפואי בבית החולים, להגיע עם רצונות ברורים", מציינת ריקי, "במספר רב של בתי חולים יש אוזן קשבת לבקשות 'שונות ומשונות' של יולדות, אבל חשוב לעשות את זה במרחק של 2 דקות מחדר הניתוח".
לדבריה, המטרה היא תינוק ואם בריאים ולא "חויית לידה".
משפחת סגל קראה לתינוק נתנאל בגלל המשמעות הברורה של השם, לאחר מכן גילו כי ראשי התיבות של שמו הן נ"ס.