אלדד: חיכיתי לספרייה לאומית כמו למשיח

ועדת החינוך סיירה היום בבית הספרים הלאומי ודנה במצבו, השופט יצחק זמיר: "בושה למדינת ישראל שאין לה ספרייה לאומית"

ידידיה הכהן , י"א בשבט תשס"ז

ועדת החינוך, התרבות והספורט סיירה היום בבית הספרים הלאומי ודנה במצבו ובהצעת חוק לעיגון מעמדה של הספרייה הלאומית. ח"כ אריה אלדד (איחוד לאומי – מפד"ל), מציע הצעת החוק אמר כי "הצעתי את הצעת החוק בכנסת ה-16 ועדת השרים לחקיקה הסכימה לתמוך בקריאה טרומית בחוק, בתנאי שאמתין להצעת חוק ממשלתית, אני המתנתי כמו לביאת המשיח, אינני מרגיש יותר מחויבות להמתין להצעת החוק הממשלתית. המים בתקרות לא יחכו לנו".

דוד בלומברג, יו"ר ההנהלה הציבורית של הספרייה הוסיף כי עד היום, הספרייה הלאומית האוניברסיטאית מהווה את הספרייה הלאומית, אך זו איננה ספרייה לאומית במובן האמיתי שהיא צריכה להיות. לשם כך, יש ליצור גוף עצמאי. "אנחנו נמצאים בשלב ביניים, שגם אם נזדרז, יקח שנים. קרן רוטשילד - יד הנדיב, מוכנה להקים מבנה חדש, שיהווה ספרייה לאומית ראויה, שתכלול אוצרות התרבות היהודית ותשמש את ציבור הקוראים. הצעתם עומדת כבר מס' שנים והם כבר קצרי רוח, ולכן חשוב שלא נאחר את המועד."

השופט בדימוס, פרופ' יצחק זמיר, מחבר דו"ח זמיר על מצב הספרייה הלאומית אמר כי מדינת ישראל היתה צריכה להקים ספרייה לאומית כבר בשנותיה הראשונות, יחד עם המוסדות הלאומיים האחרים, "ספק אם יש היום מדינה שאין לה ספרייה לאומית, וזו בושה שדווקא לעם היהודי, אין ספרייה כזו. בית הספרים הלאומי בבנינו הנוכחי, הצליח לעמוד במשימתו ב-20 השנים הראשונות להקמתו (מ-1960 עד 1980)".

"בשל קשיים מהממשלה, החוק לא נחקק. אז, החליטה האוני' העברית למצוא דרך אחרת לקידום הנושא, והקימה ועדה בראשותי. הגשתי את הדו"ח שלי ב-2004, שהמליץ להקים ספרייה לאומית במתכונת שונה משהמליצה הוועדה הבינלאומית. השונות מתבטאת בעיקר בבעלות. אני המלצתי ש-50% מהבעלות תהיה מהמדינה, 25% בידי האוניברסיטה העברית, ו-25% - בידי גופים ציבוריים כמו הסוכנות היהודית וכד'. האוניברסיטה העברית קיבלה את ההמלצות, ופועלת ליישומן. לשם כך, הקימה את ההנהלה הציבורית בראשות דוד בלומברג, שתביא את ההחלטה לשלב הבא - הקמת הספרייה החדשה".

חבר הוועדה, זאב אלקין (קדימה), שהשתתף בסיור אמר כי "כמי שנהנה מהספרייה הלאומית ב – 15 השנים האחרונות, אני סבור שעל הממשלה לקחת אחריות על אחד מהאוצרות הגדולים ביותר שקיימים בישראל ואני מקווה כי שרת החינוך, שעליה מוטלת האחריות בנושא זה, תפעל לקידום הצעת חוק ממשלתית בעניין".

ח"כ מיכאל מלכיאור (עבדה-מימד) סיכם כי אי טיפול המדינה במשך שנים בנושא הספרייה הלאומית הוא עוול חמור כלפי עברו - ועתידו - של עם הספר, "יש לתקן את העיוות הזה בדחיפות. חייבת להיות לעם היהודי ספרייה לאומית ראויה, שתהווה מוקד לחינוך, התרבות והמחקר בישראל".

בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, מתפקד היום כספרייה הלאומית של מדינת ישראל. בספרייה קיימים אוספים רבים וכן ספרים נדירים, כמו ספר הרמב"ם, כתר ארם צובא, כתבי איינשטין ועוד. כן משמשת הספרייה כספריית מחקר. ספרייה זו הוקמה בעת הקמת האוני' העברית ב-1925 ונאספו לתוכה אוספים שהיו כבר במוסדות קודמים.

בישראל לא קיימת ספרייה לאומית באופן שקיים היום במדינות אחרות. הספרייה הנוכחית אינה יכולה לשמש כספרייה הלאומית של ישראל, הן משום שהיא יחידת אוניברסיטה של האוניברסיטה העברית, והן בשל מצוקה קשה, אין בבנין מקום לאחסן את כל הספרים (חלק נכבד מהספרים מאופסן במחסנים ברחבי העיר מפאת המצוקה), אין אפשרות לקיים במקום פעילות חינוכית ותרבותית כמקובל בספריות לאומיות בעולם, ומצבה הפיסי של הספרייה הלאומי קשה; קוראים טוענים כי בימי גשם עזים מונחות גיגיות על מנת לאסוף את המים הנוזלים מהתקרה.