הרב מרדכי ברויאר הלך לעולמו

חתן פרס ישראל, הרב מרדכי ברויאר, נולד בו' באייר תרפ"א, והלך בשבת האחרונה לעולמו.

מערכת ערוץ 7 , ז' באדר תשס"ז

חתן פרס ישראל, הרב מרדכי ברויאר, הלך בשבת לעולמו. הרב ברויאר נולד בו' באייר תרפ"א, 14 במאי 1921 בעיר קרלסרוהה בגרמניה. אביו, שמשון ברויאר, היה מתמטיקאי, ודודו, יצחק ברויאר, הוגה דעות חשוב של היהדות האורתודוקסית בגרמניה. הוא נינו של הרב שמשון רפאל הירש, מייסד שיטת "תורה עם דרך ארץ". בגיל 13 עלה עם משפחתו לארץ ישראל. למד בתיכון חורב בירושלים, ואחר כך בישיבת קול תורה ובישיבת חברון.

ב-1947 היה ר"מ בישיבת בני עקיבא כפר הרואה, ונשלח מטעם בני עקיבא למחנות המעצר בקפריסין. בזמן מלחמת העצמאות היה המדריך של גרעין בני-עקיבא שהגן על ביריה.

מ-1949 עד 1965 לימד בישיבת הדרום ברחובות, ושם היה בקשרי ידידות עם הרב יהודה עמיטל, לימים ראש ישיבת הר עציון. בשנים 1966 - 1967 שימש מפקח ארצי להוראת תורה שבעל פה במשרד החינוך. מ-1967 עד 1982 לימד תנ"ך במכללת ירושלים לבנות, והחל מ1969 לימד שיעורי תנ"ך בישיבת הר עציון. ב-1999 זכה בפרס ישראל לספרות תורנית. האוניברסיטה העברית העניקה לו תואר דוקטור לשם כבוד.

הרב התגורר בשכונת בית וגן בירושלים, והעביר בה שיעורי תורה וגמרא. אב לשני ילדים. בנו, יוחנן ברויאר, הוא ראש החוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית. בתו, אלישבע, נשואה לרב אביה הכהן.

באתר ויקיפדיה מסופר עוד כי עם תחילת ההתיישבות ביהודה ושומרון תמך במפעל ההתנחלויות אולם בשלב מסוים שינה את דעתו ועבר לחוגי השמאל הדתי. הוא היה בין מייסדי מפלגת מימד ואף הופיע ברשימתה לכנסת בבחירות לכנסת השתים עשרה. את דעתו הפוליטית הביע מפעם לפעם במאמרים בעיתונות, בעיקר בעיתון "נקודה".

כשקבל פרס ישראל אמר הרב כי קבלת הפרס היא זכות גדולה, "יותר משאנחנו שמחים במה שניתן לנו, אנו משתבחים ומתפארים בכבודה  של מדינת ישראל. שהרי יש מדינות המציינות את יום חגן על ידי הפגנת עוצמתן הצבאית או המדינית, ובכך הן  מראות, שהמדינה היא להן ערך עליון, וערכו של האדם נמדד רק על פי ערכו לכלל. ואילו מדינת ישראל  הראתה - בעצם הפרס שהיא נתנה לנו - שאין האדם קיים למען המדינה, אלא המדינה קיימת למען האדם; הוא  האדם, שהמשורר כבר אמר עליו "מה אנוש כי תזכרנו" - ואף על פי כן הוא חסר רק מעט מאלהים, שהרי הוא  נברא בצלם אלהים. וצלם האלהים של האדם כולל את כל הכוחות שניתנו לו, את הכישרון לדרוש ולחקור  במופלא ממנו בתורה ובמדע, לגלות את צפונות העבר ואת מסתרי הטבע, להבין את יצירי רוח האדם בכל תחום מתחומי הרוח ולטפח את האמנות לכל מקצועותיה. גם גופו של האדם כלול בצלם הזה, ועל כך כבר העמידנו הילל הזקן בסיפור ידוע המובא בתלמוד. עמיתיי מקבלי הפרס בוודאי יסכימו עמי שגדול מכולם הוא האדם הגומל חסד עם חברו והמוסר את נפשו על תקנת הקהילה והחברה. הרינו עומדים כאן נרעשים ונפעמים מהמעמד הזה, שבו מדינת ישראל בחרה בנו כדי להראות לעולם את ערכיה.

"לפני שבעים ושמונה שנה - בדיוק ברגע הזה - שמחו בי הוריי על הולדת בכורם, ואני עדיין הייתי אז בגולה הדוויה. אך לפני חמישים ואחת שנה, בדיוק ברגע הזה - כבר עמדו רגליי על הרי הגליל, בבירייה הנצורה, ויחד עם חבריי מגיני הגליל שמענו את הבשורה על ייסוד מדינת ישראל. בקול הזה שבקע אלינו מהרדיו זיהינו כבר אז את קולה של מבשרת ציון על ראשית צמיחת גאולת ישראל. והנה עתה, עם צאת שנת היובל להקמת המדינה, קשה לנו להאמין במה שעינינו רואות ולהבין את המראה הגדול הזה. הלוא רק אתמול הייתה כנסת ישראל שכולה וגלמודה, גולה וסורה מפוגרומים וגירושים, פצועה פצעי מוות ממוראות השואה. והנה לפתע קמה והתנערה מעפר, הקימה מדינה איתנה ויציבה, בנתה בה יישובים ועיירות לתפארת, פיתחה תעשייה וחקלאות וטכנולוגיה עילית והגיעה להישגים מרשימים במדעי הרוח ובמדעי הטבע ובמדעי החיים, וכך הייתה למופת ולאבן שואבת גם לאומות רחוקות; ובמוסדות התורה והמדע שכוננה, הייתה למגדל אור לכל בית ישראל. והגדול שבכל הפלאים: במקום ששים ריבוא נפש שהיו בה בשעת ייסודה  היא מונה עתה למעלה מחמישה מיליון יהודים שנקבצו אליה מארבע כנפות הארץ, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום.

הן זהו דבר שאין לו כל תקדים בשום אומה ולשון, והוא אצבע אלהים בעיצומה של ההיסטוריה האנושית. נותר לי עתה רק לברך את מי שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לקבל פרס מידי מדינת ישראל  שאלהי ישראל הפליא לעשות לה את כל אלה".