הרב מלמד: יש לערוך ימי זיכרון מסוג אחר

האם אין במנהג הצפירה ביום הזיכרון, שהועתק מהגויים, משום האיסור ללכת בדרכי הגויים. האם ראוי לערוך יום זיכרון לחללי צה"ל?

, ב' באייר תשס"ז

בשבועון הדתי 'בשבע' נשאל רב הישוב הר ברכה, הרב אליעזר מלמד, על יום הזיכרון והצפירה לזכר החללים. הרב נשאל לגבי הצפירה האם אין במנהג זה שהועתק מהגויים משום האיסור ללכת בדרכי הגויים, שנאמר (ויקרא יח, ג): "ובחוקותיהם לא תלכו".

הרב מלמד סבור כי דעת הפוסקים, רובם ככולם, שהאיסור ללכת בחוקות הגויים הוא רק כאשר ישנו אחד משני התנאים: או שיש במנהג הגויים משום פריצת הצניעות והענווה, או שהוא מנהג ללא שום טעם ותועלת, וברור שהוא נעשה משום אמונה תפלה של הגויים (מהרי"ק שורש פח, ריב"ש קנח). וכן דעת רבי יוסף קארו והרמ"א (ב"י ורמ"א יו"ד קע"ח, א'). וכיוון שיש טעם במנהג, שעל ידי הצפירה והדומיה מתייחדים כולם יחד באותה השעה עם אותו הזיכרון, אין בזה משום מנהג גויים.

שאלה: האם ראוי לערוך יום זיכרון לחללי צה"ל?

תשובה: מצד ההלכה, אין צורך לערוך יום זיכרון כללי לקדושים שנהרגו במלחמה, אלא יש לנהוג כפי שנוהגים בישראל לגבי כל נפטר, שביום השנה שלו (יורצייט) מזכירים את נשמתו, ובנו או קרוביו אומרים קדיש ולומדים תורה ונותנים צדקה לעילוי נשמתו. והמהדרים קובעים אזכרה ומקיימים שיעורי תורה לעילוי נשמתו.

במשך ההיסטוריה הארוכה שלנו היו מלחמות רבות, ופעמים רבות נהרגו בהן יותר לוחמים מאשר בכל מלחמות צה"ל יחד, ומעולם לא מצינו שתקנו חכמים יום זיכרון לנופלים. אם ניצחו - חגגו, ואם הפסידו - התאבלו אבל יחיד. רק על חורבן בית המקדש, שהוא חורבן האומה מבחינה רוחנית ולאומית, תקנו צומות. ואכן החורבן הוא שורש כל הצרות, הגזירות והרציחות שעברו על עמנו במשך הגלות. גם צום גדליה לא נתקן מפני צדיקותו של גדליה, אלא מפני שבהריגתו כבה נר ישראל של שארית הפליטה שנותרה בארץ אחר חורבן הבית הראשון.

יתר על כן, שנים ספורות לפני הקמת המדינה נרצחו באכזריות איומה למעלה מששה מיליון יהודים. והם אחינו ממש לא פחות מהחיילים שנפלו בקרב. והם מרובים, יותר מפי שלוש מאות מכל החיילים שנהרגו בכל המלחמות של מדינת ישראל. ואיך נקבע יום אבל על החיילים כמו על ששת המיליון?!

ואם רוצים לקיים יום זיכרון, הרי זה בתנאי שהוא יוקדש לחינוך לעניינו ותפקידו של עם ישראל, ולערך מסירות הנפש למען כלל ישראל. ולא כפי שעושים בשנים האחרונות בתקשורת החילונית, שמשמיעים בעיקר דברי צער וכאב על הנופלים, בלי לדבר על העם ועל הארץ ועל הערכים שלמענם מסרו את נפשם. בדרך זו אין מכבדים את הנופלים אלא מבזים את זכרם, שכאילו נפלו לשווא, כי אין שום דבר שמצדיק מסירות נפש. אבל האמת היא שאלה שנפלו במלחמה על הגנת העם והארץ נתעלו למדרגת קדושים, ואין בריה יכולה לעמוד במחיצתם בעולם האמת. כל זה מושתק בתקשורת החילונית.

לתשובות המלאות ועיון בדברי הרב לחץ כאן