מסע חיפושים בן 30 שנה אחרי מקום קבורתו של הורדוס, מלך יהודה, הגיע לקיצו: פרופ' אהוד נצר מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית הצליח לאתר את מקום הימצאו של קברו של הורדוס, על המדרון הצפון-מזרחי של הר ההרודיון (הר הורדוס) מדרום לירושלים.



החפירות בהרודיון החלו עוד בשנת 1972 מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית ובסיוע החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה. בחודש אוגוסט 2006 החלה חפירה על המדרון הצפון מזרחי של ההר, אשר אותה ניהל פרופ' נצר בשיתוף יעקב קלמן, ארכיאולוג וחקלאי, ורועי פורת, שערך סקרים רבים במערות מדבר יהודה.



הורדוס בן אנטיפטרוס, הידוע גם בשם הורדוס הגדול, הינו צאצא של אותם האדומים שהתגוררו בדרום הר חברון וגויירו בכוח על ידי אלכסנדר ינאי החשמונאי. הורדוס, שליט רב פעלים, איש מוכשר ואכזר, שלט על יהודה בחסד הרומאים החל משנת 40 לפנה"ס. בימיו שגשגה כלכלת ממלכתו, מה שאפשר לו להעלות מס אל הרומאים ולהרבות במפעלי בנייה. מובן מאליו כי כל זאת בא על גב נתיניו שנאלצו לשלם למלך מסים ישירים ועקיפים כאחד. בין מפעלי הבנייה המזהירים שיזם והקים הורדוס בתקופת מלכותו יש לציין את הרחבתו של הר הבית, הקמתן מחדש של הערים שומרון וקיסריה וכמובן בנייתו של מקום משכנו ומבצרו של הורדוס - ההרודיון. "הרודיון הוא אולי המדהים ביותר מבין מפעלי הבנייה של המלך, והאתר היחיד אשר בו בחר להיקבר ולהנציח את שמו", מסביר פרופ' נצר.



בהתייחסו לממצאים הארכיאולוגים שנמצאו בחפירות בהרודיון אומר פרופ' נצר: "נראה כי קברו של הורדוס עצמו נשדד ופורק ברובו עוד במאה הראשונה לספירה, קרוב לוודאי, מתוך רגשות זעם. ובכל זאת, חשיפה זו של קברו של הורדוס היא אחת התגליות הארכיאולוגיות החשובות של השנים האחרונות ולפיכך מהווה נקודת שיא במחקר הארכיאולוגי המתקיים באתר מזה שנים ארוכות".



הגישה אל קברו של הורדוס התאפשרה באמצעות גרם המדרגות המונומנטאלי, ברוחב של 6.5 מטרים, שנבנה על פי מסקנות המחקר המחודש במיוחד עבור טקס ההלוויה. מבנה קברו של הורדוס – המאוזוליאון – שנתגלה על המדרון בסמוך לגרם המדרגות, פורק ברובו, ומה שנותר ממנו היום הוא מסד אבנים מפואר (ריבוע בגודל 10 X 10 מטר) שעליו ניצב חדר הקבורה.



בתוך הריסות מבנה הקבורה מצאו החוקרים שרידים של הסרקופג (ארון קבורה) אשר בו נטמן גופו של המלך. הארון, שאורכו היה כ-2.5 מטר, עשוי מאבן ירושלמית ורדרדה ומעוטר ברוזטות. ארון קבורה מפואר זה, נותץ לרסיסים, ככל הנראה בעת המרד הראשון ברומאים, בין השנים 66 ו-72 לספירה.



לדברי פרופ' נצר: "שפע הפריטים האדריכליים יוצאי הדופן שנמצאו באתר החפירות מרמזים על איכות מבנה הקבורה, שהיה עגול לפחות בחלקו. בין הפריטים הארכיאולוגים שנמצאו באתר הקבורה יש לציין את ה 'אורנות' המפוארות (כדים שנועדו לאחסנת אפר לאחר שרפת הגוף), שניצבו, יש לשער, בראש המונומנט. ה 'אורנות' מוכרות מקברים עתיקים החצובים בסלע ומצויים בפטרה. עבודת האבן במבנה הקבר של הורדוס, שהובאה מרחוק - מדהימה ביופייה ובעדינותה ושונה מכל מה שנמצא עד היום בהרודיון".



פרופ' אהוד נצר החל את עבודתו בהרודיון התחתית בשנת 1972. לאור גילוי בניין יוצא דופן בשטח ההרודיון שנועד במיוחד לשמש להלווייתו של המלך, החל נצר בחיפושים אחרי קבר הורדוס. בשנת 2006, משהתברר כי הקבר עצמו אינו מצוי בתחום מה שנצר מכנה "אחוזת הקבר", הוחלט להעתיק את מרכז הכובד של המחקר אל מדרון ההר. לדברי פרופ' נצר: "אנו סבורים היום כי בתחילה התכוון הורדוס להיקבר למרגלות ההר, באחוזת הקבר, ורק כשהלך והזדקן, שינה את דעתו והחליט להיקבר על גבי ההר".



במהלך שנותיו כאדריכל וכארכיאולוג, חשף פרופ' נצר מבנים שבנה הורדוס בתקופת שלטונו בכמה אתרים ארכיאולוגים המצויים בבקעת יריחו וסביבתה, בירושלים, בקיסריה ובבניאס. כמו כן תרם תרומה חשובה למחקר אדריכלות המקדשים שבנה הורדוס בירושלים, בשומרון ובקיסריה. לצד זאת, ברור כי חשיפת מקום היקברו של הורדוס על מדרון הר ההרודיון היא תגליתו המרשימה ביותר עד כה.



אתר הרודיון, הטומן בחובו שריד ארכיאולוגי יחיד במינו, בעולם הרומאי כולו. לדברי פרופ' נצר: "העובדה כי ימי שלטונו של הורדוס סמוכים ללידתו של ישו אוצרת בתוכה עניין רב בעולם הנוצרי, והופכת את חשיפת קברו של הורדוס לבעלת משמעות מיוחדת במינה". הר ההרודיון מוחזק על ידי רשות הטבע והגנים כבר משנת 1969, אך על פי הצעה שהעלה פרופ' נצר, נוספה גם הרודיון התחתית אל הגן הלאומי ואף הוחל ביישום הפיכתה לגן עתיקות ענק – עבודה שנפסקה ב-1987. עם זאת, כפי שמציין פרופ' נצר: "אין ספק כי פתרון חידת הקבר, לצד התאמת סביבתו הקרובה לביקורי מטיילים, יביא להגדלת מספר המבקרים בגן הלאומי. המשימה מוטלת כיום על רשות הטבע והגנים אשר בשיתוף עם המועצה המקומית גוש עציון בוודאי ידאגו לכך".





הורדוס היה מלך יהודה בין השנים 37 לפנה"ס עד 4 לפנה"ס ויסד שושלת בית הורדוס. הוא מכונה גם "הורדוס הגדול" כדי להבדילו מבניו שנקראו על שמו.



הביוגרפיה של הורדוס מבוססת בעיקר על כתביו של יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס).



שלטונו של הורדוס היה מעין תקופת ביניים בין שלטון מלכי בית חשמונאי, ובין שלטון הנציבים הרומאים. הורדוס היה מלך וסאל של רומא. מעמד זה העניק לו ולממלכתו, יהודה, אוטונומיה רבה, אבל גם מחויבות למלא אחר הוראות השלטון הרומאי.



בימיו הפכה יהודה לחלק אינטגרלי, גם אם אוטונומי, של האימפריה הרומית. הורדוס ידוע במיוחד במפעלי הבנייה מפוארים שיזם. הוא בנה מחדש את בית המקדש, והפך אותו למבנה מפואר. הוא בנה מחדש את העיר שומרון, ושינה את שמה ל"סבסטיאה", כמחווה לקיסר אוגוסטוס. שרידים של מפעל הבנייה של הורדוס אפשר לראות גם במצדה, מקום שבו בנה לעצמו ארמון-מקלט.



להורדוס יש דימוי של שליט אכזר, ששלט בכוח הזרוע בניגוד לרצונו של העם. על כך נודע בשל ההתנגדות העזה שהייתה כלפיו וכלפי יורשיו מצד קבוצות שונות בממלכת יהודה, במיוחד הפרושים והנוצרים הראשונים. שתי הקבוצות האלה זכו להשפעה רבה לאחר חורבן בית שני (כ-70 שנה לאחר מותו של הורדוס), והן שעיצבו את הזיכרון ההיסטורי של תקופתו.



הורדוס רדף את בני בית חשמונאי והרג אותם בזה אחר זה, הוא זוכה לביקורת על מעשיו הקשים ובנוסף על העזתו מול הסנהדרין, חנופתו לאדוניו הרומאים, ומעל לכל אכזריותו אף אל בני משפחתו הקרובים ביותר. בנצרות הוא זוכה לביקורת חריפה במיוחד שכן על פי המסורת הנוצרית הוא הורה על הרג כל התינוקות בבית לחם ברגע שנודע לו על הולדת מי שלימים הפך למייסד הנצרות בעיר.



(נתוני חייו של הורדוס מתוך ויקיפדיה)



להאזנה לראיון עם שאול גולדשטיין, ראש מועצת גוש עציון, על ממצאי החפירות