לפני ימים אחדים הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט שאין ראוי מהמשנה לראש הממשלה השר שמעון פרס לנשיאות המדינה. הוא גם מנה את מעלותיו ותרומותיו של פרס לביטחון המדינה מאז היה יד ימינו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ועד לימינו אלה.
מאחר והדברים נאמרו בכינוס מיוחד של סיעת 'קדימה', ומכיוון שפרס הוא מועמדה של הסיעה כולה, למעט שניים שלושה ח"כים סוררים, הרי שראוי להעריך כי גם השרים ציפי לבני וזאב בויים עומדים מאחורי דברי ההערכה המפליגים שהורעפו על ראשו של פרס.
לא לחינם אנחנו מזכירים כאן דווקא את השלישייה אולמרט, בויים ולבני. אולי מן הראוי ששלושת נסיכי העבר הללו של תנועת הרביזיוניסטים ידרשו מפרס, לפחות תמורת תמיכתם בו במרוץ הנחשק לנשיאות, מענה לשאלה אחת שאולי רק לו יש את התשובה לה. מדובר בשאלה הנוגעת לליבה של אחת הפרשיות העגומות והסוערות ביותר בתולדות המדינה, פצע פתוח בעברה של ההיסטוריה הארצישראלית, הלא היא פרשת הטבעת אניית הנשק 'אלטלנה'.
ביום ראשון הקרוב אחר הצהרים יתכנסו בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק ותיקי האצ"ל ויציינו את יום הזיכרון ה-59 להטבעתה של אניית הנשק ומותם של 19 מחבריהם באירוע הקשה ההוא. שיחה עם העיתונאי והסופר שלמה נקדימון, שתיחקר ארוכות את הפרשה ואף כתב עליה את ספרו 'אלטלנה', מעלה שאלה שמן הראוי היה ששלישיית הנסיכים המדוברים היו מבררים עם מי שהם מריצים לנשיאות – האם הוטעה בן גוריון לפני שהחליט על ההוראה להפעיל את "התותח הקדוש" ולהטביע את אוניית הנשק, גם במחיר ירי יהודים על יהודים, גם במחיר קרע בעם? ואם אכן הוטעה, מה היה המידע המטעה שהועבר לבן גוריון? מי היה האיש שהעביר את המידע? ומדוע?
באחד מימי הזיכרון הקודמים להרוגי 'אלטלנה' נשא שלמה נקדימון דברים ובהם קבע כי הפתרון לפרשת 'אלטלנה' מונח בידיו של שמעון פרס. הוא גם הבהיר מדוע. בהמשך דבריו, מול ותיקי האצ"ל, בהם יו"ר הכנסת בעבר דב שילנסקי ואחרים, סיפר על מפגש שהתקיים בשנת 67' בין שמעון פרס למנחם בגין בימי טרום מלחמת ששת הימים, הימים בהם פעל פרס להקמת ממשלת האחדות עם הליכוד. במפגש זה, כדי להכשיר את הקרקע לאחדות שבה חפץ, ביקש פרס לטהר את האווירה הקשה שרבצה בין מחנה חירות, הרביזיוניסטים בעבר, למחנה לו השתייכו הוא עצמו ובן גוריון, הלא הוא מחנה מפא"י. לשם מטרה זו סיפר פרס לבגין כי תחקיר שהתקיים על ידי בן גוריון העלה שהירי על 'אלטלנה' לא היה אלא טעות וכי מישהו ממקורביו הטעה אותו והתריע מהאיום המתקרב בדמותה של אניית הנשק.
כעשור מאוחר יותר, בעת המהפך הפוליטי בשנת 77' רמז על הדברים גם מנחם בגין עצמו כשסיפר שגורם בכיר מאוד מהמערך, גורם שהוא אינו מעוניין לחשוף את שמו, הגיע אליו וסיפר לו שפרשת אלטלנה נחקרה, והמסקנה שהתבררה בסופו של התחקיר היא שבן גוריון הוטעה, ורק בעקבות אותה טעות ירה התותח ההוא.
בדבריו בפני ותיקי האצ"ל באותו יום זיכרון להרוגי האנייה נשא נקדימון ואמר כי הוא, שלא כמו בגין, אינו מחויב להסתרת שמו של הבכיר שדיווח על התחקיר שבוצע ועל מסקנותיו, האיש הוא שמעון פרס, סיפר נקדימון לסובביו.
בשיחה עמנו לקראת יום הזיכרון שיחול ביום ראשון הקרוב, מפרט נקדימון ומספר שדיווחו המפורט ואזכור שמו של פרס כבר בספרו 'אלטלנה' עורר את זעמו של מנהיג המערך של אותם ימים. "היו לנו מלחמות דמים", הוא אומר. "הצגתי לו מסמך שבו בגין שאל אותו ואמר לו 'מר פרס, אתה לא יכול להתעלם מהעניין ולהסתיר את זהות המטעה. מדובר כאן ב-19 בני אדם שנהרגו, מדובר בקרע נורא בעם. זהו עניין רציני מכדי שתוכל להסתיר אותו'. פרס ראה את המסמך הזה, זעם עלי והאשים אותי שאני לוקח קטעי דברים ומוציא אותם מהקשרם", אומר לנו נקדימון.
נקדימון משוכנע שהמטעה האלמוני שפרס שומר את שמו בקנאות הוא לא אחר מאשר ישראל גלילי, אך לדבריו לאחר שהעלה את השערתו זו בספרו 'אלטלנה' פרסם פרס הכחשה גורפת. לדבריו מסמכים שהגיעו לידיו מעידים באופן ברור שמאחורי הדרישה מפרס להכחיש את סיפור ההטעיה עמד בעיקר גלילי עצמו, כשלדרישה זו מצטרפים גולדה מאיר ויגאל אלון.
נקדימון מוסיף ומעלה בפנינו תהיות נוספות שמן הסתם עמדו בפני בגין כשאלות ללא מענה: "אם הייתה חקירה, מי היו צוות החוקרים? מה היה מנדט החקירה? היכן התחקיר הזה ומסקנותיו?". כאמור, לשאלות אלה ואחרות טרם התקבל מענה, אולם נקדימון קובע כי לנוכח תחקיריו שלו "המפתחות לפרשת אלטלנה מצויים בידיו של פרס". האם מישהו מבני לוחמי האצ"ל, המכהנים בממשלה, החברים במפלגה אחת עם פרס, יבררו את הפרטים העלומים הללו? ספק.
בדבריו באותו יום זיכרון להרוגים הוסיף נקדימון והעלה השערות נוספות באשר להטעייה. האם אכן הייתה הטעייה, או שמא העדיף פרס לטהר את שמו של מורו ורבו דוד בן גוריון ולהטיל את האחריות למעשה מעורר המחלוקת על גורם עלום שם? הוא מציין כי ההיסטוריונית פרופסור אניטה שפירא מעלה את האפשרות הזו כסבירה.
נקדימון מציין בפנינו כי בעוד חודשים אחדים תצא לאור מהדורה חדשה של ספרו 'אלטלנה', ובו יופיעו הפרטים הללו בדגש מיוחד ונוסף על זה שהופיע במהדורות הקודמות. בימים אלה הוא נמצא בשלבי סיום של כתיבת ועריכת המהדורה החדשה.
מאחר והדברים נאמרו בכינוס מיוחד של סיעת 'קדימה', ומכיוון שפרס הוא מועמדה של הסיעה כולה, למעט שניים שלושה ח"כים סוררים, הרי שראוי להעריך כי גם השרים ציפי לבני וזאב בויים עומדים מאחורי דברי ההערכה המפליגים שהורעפו על ראשו של פרס.
לא לחינם אנחנו מזכירים כאן דווקא את השלישייה אולמרט, בויים ולבני. אולי מן הראוי ששלושת נסיכי העבר הללו של תנועת הרביזיוניסטים ידרשו מפרס, לפחות תמורת תמיכתם בו במרוץ הנחשק לנשיאות, מענה לשאלה אחת שאולי רק לו יש את התשובה לה. מדובר בשאלה הנוגעת לליבה של אחת הפרשיות העגומות והסוערות ביותר בתולדות המדינה, פצע פתוח בעברה של ההיסטוריה הארצישראלית, הלא היא פרשת הטבעת אניית הנשק 'אלטלנה'.
ביום ראשון הקרוב אחר הצהרים יתכנסו בבית העלמין הצבאי בנחלת יצחק ותיקי האצ"ל ויציינו את יום הזיכרון ה-59 להטבעתה של אניית הנשק ומותם של 19 מחבריהם באירוע הקשה ההוא. שיחה עם העיתונאי והסופר שלמה נקדימון, שתיחקר ארוכות את הפרשה ואף כתב עליה את ספרו 'אלטלנה', מעלה שאלה שמן הראוי היה ששלישיית הנסיכים המדוברים היו מבררים עם מי שהם מריצים לנשיאות – האם הוטעה בן גוריון לפני שהחליט על ההוראה להפעיל את "התותח הקדוש" ולהטביע את אוניית הנשק, גם במחיר ירי יהודים על יהודים, גם במחיר קרע בעם? ואם אכן הוטעה, מה היה המידע המטעה שהועבר לבן גוריון? מי היה האיש שהעביר את המידע? ומדוע?
באחד מימי הזיכרון הקודמים להרוגי 'אלטלנה' נשא שלמה נקדימון דברים ובהם קבע כי הפתרון לפרשת 'אלטלנה' מונח בידיו של שמעון פרס. הוא גם הבהיר מדוע. בהמשך דבריו, מול ותיקי האצ"ל, בהם יו"ר הכנסת בעבר דב שילנסקי ואחרים, סיפר על מפגש שהתקיים בשנת 67' בין שמעון פרס למנחם בגין בימי טרום מלחמת ששת הימים, הימים בהם פעל פרס להקמת ממשלת האחדות עם הליכוד. במפגש זה, כדי להכשיר את הקרקע לאחדות שבה חפץ, ביקש פרס לטהר את האווירה הקשה שרבצה בין מחנה חירות, הרביזיוניסטים בעבר, למחנה לו השתייכו הוא עצמו ובן גוריון, הלא הוא מחנה מפא"י. לשם מטרה זו סיפר פרס לבגין כי תחקיר שהתקיים על ידי בן גוריון העלה שהירי על 'אלטלנה' לא היה אלא טעות וכי מישהו ממקורביו הטעה אותו והתריע מהאיום המתקרב בדמותה של אניית הנשק.
כעשור מאוחר יותר, בעת המהפך הפוליטי בשנת 77' רמז על הדברים גם מנחם בגין עצמו כשסיפר שגורם בכיר מאוד מהמערך, גורם שהוא אינו מעוניין לחשוף את שמו, הגיע אליו וסיפר לו שפרשת אלטלנה נחקרה, והמסקנה שהתבררה בסופו של התחקיר היא שבן גוריון הוטעה, ורק בעקבות אותה טעות ירה התותח ההוא.
בדבריו בפני ותיקי האצ"ל באותו יום זיכרון להרוגי האנייה נשא נקדימון ואמר כי הוא, שלא כמו בגין, אינו מחויב להסתרת שמו של הבכיר שדיווח על התחקיר שבוצע ועל מסקנותיו, האיש הוא שמעון פרס, סיפר נקדימון לסובביו.
בשיחה עמנו לקראת יום הזיכרון שיחול ביום ראשון הקרוב, מפרט נקדימון ומספר שדיווחו המפורט ואזכור שמו של פרס כבר בספרו 'אלטלנה' עורר את זעמו של מנהיג המערך של אותם ימים. "היו לנו מלחמות דמים", הוא אומר. "הצגתי לו מסמך שבו בגין שאל אותו ואמר לו 'מר פרס, אתה לא יכול להתעלם מהעניין ולהסתיר את זהות המטעה. מדובר כאן ב-19 בני אדם שנהרגו, מדובר בקרע נורא בעם. זהו עניין רציני מכדי שתוכל להסתיר אותו'. פרס ראה את המסמך הזה, זעם עלי והאשים אותי שאני לוקח קטעי דברים ומוציא אותם מהקשרם", אומר לנו נקדימון.
נקדימון משוכנע שהמטעה האלמוני שפרס שומר את שמו בקנאות הוא לא אחר מאשר ישראל גלילי, אך לדבריו לאחר שהעלה את השערתו זו בספרו 'אלטלנה' פרסם פרס הכחשה גורפת. לדבריו מסמכים שהגיעו לידיו מעידים באופן ברור שמאחורי הדרישה מפרס להכחיש את סיפור ההטעיה עמד בעיקר גלילי עצמו, כשלדרישה זו מצטרפים גולדה מאיר ויגאל אלון.
נקדימון מוסיף ומעלה בפנינו תהיות נוספות שמן הסתם עמדו בפני בגין כשאלות ללא מענה: "אם הייתה חקירה, מי היו צוות החוקרים? מה היה מנדט החקירה? היכן התחקיר הזה ומסקנותיו?". כאמור, לשאלות אלה ואחרות טרם התקבל מענה, אולם נקדימון קובע כי לנוכח תחקיריו שלו "המפתחות לפרשת אלטלנה מצויים בידיו של פרס". האם מישהו מבני לוחמי האצ"ל, המכהנים בממשלה, החברים במפלגה אחת עם פרס, יבררו את הפרטים העלומים הללו? ספק.
בדבריו באותו יום זיכרון להרוגים הוסיף נקדימון והעלה השערות נוספות באשר להטעייה. האם אכן הייתה הטעייה, או שמא העדיף פרס לטהר את שמו של מורו ורבו דוד בן גוריון ולהטיל את האחריות למעשה מעורר המחלוקת על גורם עלום שם? הוא מציין כי ההיסטוריונית פרופסור אניטה שפירא מעלה את האפשרות הזו כסבירה.
נקדימון מציין בפנינו כי בעוד חודשים אחדים תצא לאור מהדורה חדשה של ספרו 'אלטלנה', ובו יופיעו הפרטים הללו בדגש מיוחד ונוסף על זה שהופיע במהדורות הקודמות. בימים אלה הוא נמצא בשלבי סיום של כתיבת ועריכת המהדורה החדשה.