נאומו הממלכתי הראשון של הנשיא התשיעי, שמעון פרס, לבד כמובן בנאום הכתרתו, נישא באופן מפתיע דווקא בעצרת הזיכרון לזאב ז'בוטינסקי. בדבריו התייחס הנשיא ליריבות הפוליטית שניטשה בימי ראשית המדינה בין תנועת הרוויזיוניסטים למפא"י ההיסטורית, בה היה חבר.



מנכ"ל מכון ז'בוטינסקי, יוסי אחימאיר התייחס היום ביומן ערוץ 7 לדבריו של הנשיא בטקס וציין כי ייחודיותם גם בעצם אמירתם, שכן בטקסי העבר השתדלו מארגני הטקס שלא לאפשר נשיאת נאומים אלא להסתפק בהקראת דבריו של ז'בוטינסקטי מתוך כתביו הרבים. במקרה זה, מציין אחימאיר, היה זה דווקא פרס עצמו שביקש לשאת דברים וקיבל את הכבוד לכך.



"הקהל היה במתח רב לקראת מה שיגיד הנשיא החדש, בעיקר כיוון שמרבית הנוכחים לא רצו בהכרח שהוא יהיה זה שייבחר לנשיא. ובסופו של דבר שמענו נאום נלהב על דמותו והשגיו ואישיותו של ז'בוטינסקי וההתלהבות הייתה עצומה. פרס התעלה מעל חילוקי הדעות, ונשא נאום שהיה שיר תהילה לז'בוטינסקי עד כדי כך שאמר עליו שהוא הכינור הציוני שהפיק את הצלילים היפים ביותר", מספר אחימאיר.



בנאומו אמר עוד פרס שההבדלים הגדולים בין ז'בוטינסקי לבן כגוריון, שני יריבי העבר, לא היה גדול כפי שמשערים. "המשפט המעניין ביותר שהוא אמר הוא שיתכן שתנועת העבודה שגתה כשדחתה את ההסכם שנחתם בין שני המנהיגים הללו והיה יכול לשכך את השבר שנוצר בעקבות רצח ארלוזורוב שנה קודם לכן, ובעקבותיו התפתחה העלילה הנוראה של השמאל נגד הימין. וכאן, הנה שמעון פרס, תלמידו של דוד בן גוריון מודה שתנועת העבודה שגתה בכך שדחתה את ההסכם שחתם בן גוריון עם ז'בוטינסקי", אומר אחימאיר ומוסיף ומזכיר כי ההסכם בין שני האישים שנחתם בלונדון נועד למנוע אלימות בין המפלגות ולשכך את המתח שנוצר לאחר רצח ארלוזורוב, ולהסדיר את היחסים בין ההסתדרות הכללית והסתדרות העובדים הלאומית. ההסתדרות הכללית ברוב של 15,000 מול 10,000 דחתה את ההסכם.



"צודק הנשיא כשהוא קובע שטעתה ההסתדרות שלא חתמה על ההסכם ובכך הייתה יכולה למקד המאבק לבנייה ציונית", אומר אחימאיר.