הרב עובדיה יוסף זצ"ל
הרב עובדיה יוסף זצ"לצילום: פלאש 90

הסתיימה אזכרת השבעה למו"ר הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, ראש ישיבת 'מרכז הרב' והרב הראשי לישראל לשעבר. בעצרת נכחו אלפי תלמידי ישיבות.

הראשל"צ הגאון הרב עובדיה יוסף שהגיע במיוחד לכנס בעקבות הידידות הגדולה ששררה בינו לבין ראש הישיבה, הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, עודד את בחורי הישיבה, להמשיך ולהגדיל תורה ולהאדירה, ולהפיץ תורה בקרב עם ישראל. זהו כבודו של הקב"ה. הוא קרא לבחורים לשאוף שאיפות גדולות, לשאוף להיות 'גדולי הדור'. ללמוד תורה ואחר כך לצאת וללמדה בישראל, יש צמאון גדול בדור לשמוע תורה. הוא אמר על המנוח, כי כולו היה תורה, היה חלק מהתורה. כל שיחותיו היו בתורה ודן דין אמת לאמיתה של תורה. עבור הצדיקים זו שמחה להגיע לעולם הבא, יפה שעה אחת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ורוכב ערבות שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, הוא עלה למנוחות ואותנו עזב לאנחות. הרב יוסף סיפר כי אהבת התורה הייתה יוקדת בלבבו, וכששלח לו לפני מספר שנים ע"י שליח את ספר 'יביע אומר' חלק ט', הוא נישק את הספר ורקד איתו.  

הראשל"צ, הגאון הרב מרדכי אליהו, שכיהן כרב ראשי לצדו של הרב שפירא, אמר כי הרב המנוח היה עושה דברים כי כך הקב"ה ציווה, זה מה שעניין אותו בעולמו. והמליץ עליו את דברי חז"ל (מגילה טז) אמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק וכו', לשאר עמו - למי שמשים עצמו כשיריים, ולרוח משפט - זה הדן את יצרו, וליושב על המשפט - זה הדן דין אמת לאמתו, ולגבורה - זה המתגבר על יצרו, משיבי מלחמה - שנושאים ונותנים במלחמתה של תורה.

הרב אליהו הוסיף כי כשהדברים היו נוגעים להלכה ולדברי תורה, היה תקיף ולא היה מוותר היה גיבור, וכשהיה מדובר בעניינים אישיים היה רך ועשה עצמו כשיריים. ידע מתי צריך להיות תקיף ומתי להיות רך. הרב אליהו סיפר כי הרב שפירא היה אומר לו שהוא יכול להטרידו בכל יום לבד מיום שלישי שבו הוא מעביר את השיעור הכללי לתלמידי הישיבה. שאלו הרב אליהו: לך מספיק שעה שעתיים להכין, אתה צריך יום שלם? השיב הרב שפירא: אני חייב לברר וללבן את הדברים ולחזור על הדברים שוב ושוב, שיהיו ברורים ומובנים לתלמידי הישיבה. הקדיש את כל כולו לישיבה.

הרב שאר ישוב כהן סיפר כי כבר מצעירותו ידעו גדולי ישראל שהרב שפירא נועד לגדולות, ופעם בצעירותו ב'שמחת תורה' הכריזו בישיבה כי 'ר' אברום הוא גדול הדור הבא'. הרב שמחה קוק, רבה של רחובות, אמר כי מצד הדין צריך לקרוע על אב בית דין, וצריך לקרוע על האב, וצריך לקרוע על רב מובהק, וכאן הכל התקיים והתמזג באדם אחד. אוצר גדול ויקר שאיבדנו.

הרב זלמן מלמד, ראש ישיבת 'בית אל' סיפר כי הרב שפירא עודד את תלמידי ישיבת 'מרכז הרב' כבר לפני 50 שנה בהגיע המחזורים הראשונים של הצעירים, ללמוד גמרא בעיון ובהעמקה, להעמיק בסוגיה ולראות עוד צדדים, לא ללמוד בשטחיות. שמחתו הגדולה בתורה הייתה סוחפת, ואי אפשר לשכוח את המראה המיוחד כיצד הוא היה שמח 'בשמחת תורה'. קיבלנו ממנו הדרכות לחיים, כשפעם היו רינונים שהגבינות בישיבה אינם מספיק מהודרות, שאלנו אותו מה עושים? השיב, נמצאים כאן הרב צבי יהודה והרב נתן רענן שהם ת"ח וצדיקים ואפשר לסמוך עליהם, כשתהיו כמוהם, אם תרצו תחמירו יותר. קודם תגיעו לדרגה שלהם.

היה עמוד של תורה שעליו נשענו, ראש לראשי הישיבות, כולם נועצו בו, היה הכתובת למי לפנות. הרב מלמד הוסיף כי לצד הכאב הגדול והחלל הגדול שנוצר, יש לראות גם את הצד הטוב ולהודות לריבונו של עולם, על המתנה הגדולה שקיבלנו במשך כל כך הרבה שנים, שזכה לאריכות ימים, שזכינו שהוא יהיה בינינו, ויהיה אפשר לפנות אליו ולהתייעץ עמו. נשתדל לדבוק במעלות הגדולות שהיו בו.

הרב איתן איזמן, ששימש כמנכ"ל הרבנות הראשית בזמן שהרב שפירא היה הרב הראשי, סיפר סיפורים על כח התמדתו בתורה ביום ובלילה, בימי שישי ושבת, שקוד על התורה ללא הפסק, וכן על כוח החידוש הגדול של הרב שפירא שהיה כמעיין המתגבר, שהיה מעביר שיעורים כלליים ותמיד עם רעיונות חדשים מקוריים, שהיה כל פעם מחדש ומתחדש, והסברא של אתמול היא לא הסברא של היום. כן סיפר על דאגתו הגדולה לכשרות עם ישראל וירידה לפרטי פרטים של כל מוצר ומוצר. וכן הכרעתו בסוגיות הגדולות והקשות כרגע קביעת המוות, ועליית יהודי אתיופיה. היה מקורי וחדשן עצום. בעת שהיינו בבית הכנסת של הרב סולובצ'יק ניגש ונישק אותו, אמרו לו שזה בית כנסת, אמר שספר תורה חי אפשר לנשק בבית כנסת. כשהיה מקום להקל, היה מוצא צדדים להקל, וכשזה היה נגד ההלכה, לא היו פשרות, לא היה מוכן בשום אופן לוותר.  הרב איתן סיפר סיפורים רבים ואמר כי יהיה ניתן למלא כרכים שלמים מסיפורים על מורנו ורבנו מרן ראש הישיבה זצ"ל.

בנו של הרב, הרב שמואל שפירא, אמר כי אביו תמיד היה מדגיש שלא להיות 'בינוני', אלא להתגדל ולהתגדל עוד ועוד. הוא היה חיוני ומתחדש כל הזמן ויחד עם זה על פי המסורת. הוא היה 'גדול הדור' ויש לומר זאת בפה מלא. וביום הכיפורים בעת שהיה מתפלל מוסף, ואמר את 'הכהנים והעם' הרגשנו משהו מעין הכהן הגדול בבית המקדש. והתקיים בו 'ויהי בנסוע הארון' שרבבות אלפי ישראל ליווהו, והיה זה קידוש ד' בעת הסתלקות השכינה. ענני הכבוד חזרו למקומם.

בנו של הרב, וממשיכו בראשות הישיבה, הרב יעקב שפירא, אמר כשהתמנה לרב ראשי, ראה בזה גדולה שהוא בא מירושלים של כמה דורות, ומארץ ישראל. שפעמים רבות היו צריכים להזמין רבנים מחוצה לארץ שיבואו לכהן כרבנים בא"י, ואילו הוא מגידוליה של ארץ ישראל, וירושלים. וי חסרא ארעא דישראל גברא רבה, גברא רבה שלחם עליה.  הרב שפירא אמר כי יש לחזק את בדק הבית ולהרבות פעלים לתורה.  

היכל הישיבה היה מלא עד אפס מקום, וכן הוכנו מסכים בחדר האוכל של הישיבה, ומחוץ לכתלי הישיבה. תלמידי ישיבות רבים באו להשתתף באזכרה לגדול וזקן הרבנים, הגר"א שפירא שהנהיג את הציבור, ולשמוע מעט על גדול התורה שהיה חי בתוכנו.