רכבת ישראל תשלם פיצוי בגין איחור רכבת

בית המשפט לתביעות קטנות חייב את רכבת ישראל לשלם סך של 360 ש"ח לאדם אשר בעקבות איחור הרכבת נגרם לו נזק.

שלמה פיוטרקובסקי , י"ג בחשון תשס"ח

בית המשפט לתביעות קטנות חייב את רכבת ישראל לשלם סך של 360 ש"ח לאדם אשר בעקבות איחור הרכבת נגרם לו נזק. בכך קבע בית המשפט תקדים לאחר שמקובל היה לחשוב כי שאחריותה של הרכבת לפיצוי בגין איחור מוגבל למחיר כרטיס אחד עבור פיצוי של למעלה מחצי שעה איחור ופיצוי כפול מיזה עבור איחור של למעלה משעה.

חיים אברהם פרי תבע את רכבת ישראל בסך 2,500 ₪ בשל רכבת שאיחרה להגיע, פרי הוזמן על ידי מכללת עכו להרצות בפני הסטודנטים במכללה בנושא סחר בינלאומי. ההרצאה תוכננה להתחיל בשעה 16:15, הוא ביקש שההרצאה תחל בשעה זו בכדי שיוכל לתאם את הגעתו לעיר עכו ברכבת, אשר מופעלת על ידי חברת רכבת ישראל בע"מ.

פרי המתגורר בכפר סבא, נסע ברכבו לתחנת הרכבת בבית יהושוע. שם, היה עליו לעלות על רכבת שזמן הגעתה לרציף נקבעה ל – 14:25 ולאחר החלפת רכבות בתחנת הרכבת בבנימינה היה אמור להגיע לתחנת הרכבת בעכו בשעה 15:47 . שלושים דקות לפני תחילת ההרצאה. אולם, הרכבת לא הגיעה בזמן המיועד. התובע, החל לחשוש וניסה לברר מתי הרכבת תכנס לרציף אך ללא הועיל.

עובדי הרכבת במקום לא יכלו לענות על שאלתו מתי תגיע הרכבת. במוקד הטלפוני של הנתבעת, לא הצליח התובע לקבל תשובה מדוייקת, וכל שנענה לאחר שנציג הנתבעת הטלפוני ניסה לברר את הנושא, היה כי הרכבת תאחר וכי זמן ההגעה לעכו יהיה 16:50
בשעה 15:00 עזב התובע את הרציף, חזר לרכבו ונאלץ לנהוג לעכו. התובע איחר להרצאה המתוכננת. מצב זה גרם לתובע למפח נפש ובושה רבה. לאחר מכן לא הוזמן עוד התובע להרצות במכללה דנן.

פרי טען כי איחור זה של הרכבת גרם לתובע לנזקים ממשיים, הוצאות רכב ודלק עקב הנסיעה הארוכה לעכו, עוגמת נפש ועוד. התובע מעמיד את נזקיו בסך של 2,500.

רכבת ישראל הודתה בכתב הגנתה כי אכן היה עיכוב ברכבת לה חיכה התובע, אולם טענה כי היה על התובע לצאת מוקדם יותר מביתו באם הגעה בזמן להרצאה הייתה כל כך חשובה לו. לשיטתה, קיימים סיכונים הנופלים על כל אדם שיוצא מביתו ומתכנן את יומו אם באמצעות רכבו הפרטי או באמצעות הסעה ציבורית, אשר לפיה נלווה לנסיעה סיכון סביר אשר במקרה שבו הוא מתממש, הרי שתוצאותיו אינן מטילות חבות כלשהי על יוצר הסיכון.

לסיום, טענה הנתבעת כי גם אם ניתן לראות ברכישת כרטיס הנסיעה ברכבת היווצרות חוזה כלשהו בינה לבין התובע, הרי שלא מדובר בחוזה רגיל וכי כל ההשגות המצוייות בפקודת מסילות הברזל ובתקנותיו חלים על ה"חוזה" שנוצר בינה לבין התובע. גם עקב סיבה זו לא זכאי התובע לסעד כלשהוא.

השופט מנחם קליין כתב כי "מדובר בעיכובים אשר לשיטתי הינם ידועים מראש, וטוב היה אם הנתבעת הייתה משקללת אותם ללוחות הזמנים אותם היא מפרסמת. הנתבעת בחרה להסתיר מידע בכדי שתוכל להציג עצמה לציבור כאיכותית, דייקנית ומהירה. המדובר בהטעיה ובהעדר כל סמכות לקבוע פיצוי ועקב פגיעה בזכויות יסוד כל שנותר הוא לראות את החסימה מגישה לערכאות כמבוטלת ולהניח את נטל ההוכחה על נזקים שנגרמו למי שמעוניין להגיש את תביעתו.

יחד עם זאת כתב השופט קלין כי "התובע לא השכיל להוכיח את נזקיו כדבעי. לא הוצגו בפני חשבוניות או קבלות לעניין הוצאות דלק וכו'. אולם, הנתבעת הודתה באיחור הרכבת הראשונה. ניסיונה להראות כי הרכבת הגיעה לפני השעה שלוש באמצעות רשומה מוסדית לא צלח. הנני מקבל את התביעה בחלקה ומורה על הנתבעת לשלם לתובע סך של 360 ₪ בעבור נזקיו וסך נוסף של 500 ₪ בעבור הוצאות המשפט.