שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה, רון שפירא, דחה עתירה שהגיש ישראל שירן, לשעבר מנהל חינוכי ומחנך בבית הספר הממלכתי דתי "מוריה" בחיפה, כנגד משרד החינוך, שרת החינוך, מנכ"ל משרד החינוך ואח'.

בעתירה נדחתה בקשת העותר למתן צו המורה למשיבים לנמק מדוע לא יסירו את התנגדותם להעסקתו בבית הספר הממלכתי דתי מוריה-ברקאי בחיפה במסגרת תוכנית "ברקאי", המופעלת בבית הספר על ידי הורי התלמידים ועל חשבונם. זאת, לאחר שהושעה בעקבות מכתב, שכתב בשנת 2000 כחודש לפני יום הזיכרון ליצחק רבין, לחברי ועדת חינוך של הכנסת ושהופץ ע"י שרת הקליטה, דאז, יולי תמיר בכלי התקשורת. במכתב חלק על דרכו הפוליטית והשלכותיה עד ימינו ועזב את ביה"ס בשנת 2002 . ועד ההורים וביה"ס ניסו להחזירו אולם המשיבים התנגדו לכך שיועסק בהתאם להסכם שנערך בינו לבין ועד ההורים.

השופט שפירא קבע כי העותר והורי התלמידים לא פעלו על פי ההנחיות והנוהג המקובל, אך יחד עם האמור, הורה כי משרד החינוך יבחן את עניינו של העותר שנית, ישמע את טענותיו בפניו ולאחר מכן ימסור החלטה מנומקת בעניין.

כזכור שירן החל לעבוד בבית הספר "מוריה" בחיפה, בשנת הלימודים תש"ס (ספטמבר 1999) כמנהל חינוכי ומחנך במימונם של הורי בית הספר. לטענתו הוא איש חינוך הבקיא בתוכנית "ברקאי" – המשלבת בין חינוך תורני לבין תוכנית הלימודים הרגילה ומתוקצבת בחלקה ע"י הורי בית הספר.

בחודש אוקטובר 2000, כחודש לפני יום הזיכרון לראש הממשלה המנוח, יצחק רבין ז"ל, הפיץ שירן מכתב בקרב מורים, מנהלים ואנשי חינוך, במטרה שיוגש כעצומה לשר החינוך. במכתב הביע את השקפתו החולקת באופן נוקב על דרכו הפוליטית של יצחק רבין ז"ל והשלכותיה עד ימינו וביקש להפריד בין הנצחת יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל ודיון חינוכי ברצח ראש הממשלה והשלכותיו לבין הנצחת "מורשת רבין" – משנתו הפוליטית.

דבר העצומה הועבר לאמצעי התקשורת. מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך ומנכ"לית משרד החינוך דאז , הורו על השעייתו של העותר מכל תפקידיו החינוכיים בכלל ובבית הספר שבנדון בפרט וכן אסרו על כניסתו לכל מוסד חינוכי שהוא. לטענת העותר, עמותת בית הספר פנתה למנהל המחוז והבהירה כי אין כל מניעה שהעותר ימשיך בעבודתו החינוכית, אך מכתבה לא זכה למענה. העותר טוען עוד כי המשיבים פעלו להצר את צעדיו של העותר, התנכלו לבית הספר ואף נקטו איומים של ממש נגד הנהלת בית הספר והכפישו את שמו של שירן.

לטענתו, בעקבות הגשת עתירתו לבג"צ בנובמבר 2000, בעקבות החשיפה התקשורתית הרבה לה זכתה הפרשה וההכרה בעוול שנגרם לעותר וכן בעקבות התערבותם של ראשי זרם החינוך הממלכתי דתי ושל חבר הכנסת זבולון אורלב, הודיע מנהל המחוז לעותר כי הוראת ההשעיה בטלה וכי הוא רשאי לחזור לפעילותו בבית הספר. בעקבות כך, משך העותר את עתירתו והגיש תביעת פיצויים לבית משפט השלום בירושלים נגד משרד החינוך, מנכ"לית משרד החינוך דאז ומנהל המחוז. בימ"ש השלום בירושלים קבע כי השעייתו של העותר נעשתה שלא כדין וחייב את הנתבעים לפצותו.

בעקבות זאת ובהסכמה עם ועד ההורים עזב שירן את בית הספר בשנת 2002. לטענתו, מאז עזיבתו את בית הספר חלה התדרדרות חמורה במצבו של בית הספר. ועד ההורים ביקש להחזיר את בית הספר למצבו בתקופת העסקתו בבית הספר. הורי בית הספר ביקשו למנותו לתפקיד חינוכי וחתמו עמו על הסכם העסקה בבית הספר שבנדון אולם המשיבים מתנגדים להעסקתו בבית הספר על ידי נציגי ההורים.

המשיבים טוענים כי ועד ההורים היה צריך לפנות בהמלצה לגורמים הרלוונטיים במשרד החינוך, להסביר באיזו תוכנית הוא מבקש להעסיק את העותר ומה תפקידו בתוכנית זו ורק לאחר קבלת אישור השר או נציגו, בהתאם לתקנות חינוך ממלכתי, ובהתאם להנחיות הפיקוח המחוזי, היה ועד ההורים רשאי להתקשר בהסכם עם העותר. לטענת המשיבים, הדברים לא נעשו.

השופט שפירא קבע כי העותר והורי התלמידים לא פעלו על פי ההנחיות והנוהג המקובל, לפיהם היה על הורי התלמידים לפנות לגורם הרלוונטי במשרד החינוך ולבקש להעסיק את העותר ולקבל אישור על כך, אך מאחר שנראה כי מדובר בעניין שהינו משמעותי וחשוב להורי התלמידים בבית הספר שבנדון, סבור היה כי יש לשקול את העסקתו של העותר ולשמוע טענותיו בעניין זה, למרות הדרך שבה פעלו העותר והורי התלמידים.

השופט שפירא קבע כי "מהנתונים שהוצגו בפניו עולה כי לא ניתנה לעותר זכות השימוע והטיעון בעניין העסקתו בבית הספר שבנדון ולכן יש להחזיר את העניין לרשות, אשר תבחן את עניינו של העותר שנית, תשמע את טענותיו של העותר בפניה ולאחר מכן תמסור החלטה מנומקת בעניין.

המדובר בבית ספר שהינו מוסד חינוך רשמי בו ניתן חינוך ממלכתי דתי ולכן החוק החל הוא חוק חינוך ממלכתי והתקנות שהותקנו מכוחו. על פי התקנות, במקרה של פסול במורה מחמת התנהגות הנוגדת את המוסר או את הנוהג המקובל יחקור השר בדבר וייתן לאותו מורה הזדמנות להשמיע את דבריו להאשמות שהובאו נגדו. אדם שנפסל על ידי השר מטעמים אלו לא יכהן כעובד במוסד מוכר.

גם אם העותר טרם נתמנה לשמש כמורה , יש להחיל את רוח התקנות, לפיה יש ליתן הזדמנות למי שנפסל מלכהן בתפקיד מורה להשמיע את טיעוניו לעניין זה. זכות הטיעון של העותר נגזרת גם מחובת ההגינות המוטלת על הרשות ומבטאת עיקרון יסוד לפיו אין פוגעים בזכות או באינטרס לגיטימי של אדם מבלי לשמוע אותו תחילה.

עוד הוסיף השופט שפירא, כי לאור חשיבות העסקתו של העותר מצדם של הורי התלמידים, כפי שעולה מהמסמכים שהוצגו בפניו, ולאור הפגיעה האפשרית בעיסוקו ובפרנסתו של העותר, יש לשקול שנית את העניין, לשמוע את טענותיו של העותר ולקחת בחשבון את כל השיקולים הרלוונטיים, ובמיוחד יש לשקול את טובתם של תלמידי בית הספר שבנדון. השופט לא הביע עמדה לעניין ההחלטה הסופית בנושא העסקתו של העותר.

עוד הוסיף השופט כי מן הראוי שהדיון בעניינו של העותר ומתן ההחלטה בנושא זה יבוצעו על ידי גורם שאיננו מחוזי בלבד, זאת בין היתר בשים לב למשקעים אישיים בין העותר לממלאי תפקידים במחוז חיפה של משרד החינוך.

בסכומו של דבר, הורה השופט שפירא למשרד החינוך לקיים דיון בבקשת הורי התלמידים להעסיק את העותר בבית הספר שבנדון. במסגרת דיון זה תינתן לשירן, לוועד ההורים ולהנהלת בית הספר זכות השימוע והטיעון ותימסר לגורמים הנוגעים בדבר החלטה מנומקת לאחר שישקלו כל השיקולים הרלוונטיים, ובעיקר שיקולי טובת תלמידי בית הספר שבנדון. הוא ציין כי ראוי הוא כי ההליך יבוצע בהקדם האפשרי, זאת בשים לב לעובדה ששנת הלימודים כבר בעיצומה.