למי הקרדיט? לפרס או ללופוליאנסקי?

בטורקיה שוקלים להעתר לבקשת הנשיא להעברת כתובת השילוח לתערוכה בישראל. אולם החלטה כזו כבר התקבלה בעבר בעקבות בקשת לופוליאנסקי.

שמעון כהן , ג' בכסלו תשס"ח

במהלך שיחתו עם נשיא טורקיה, עבדאללה גול, ביקש נשיא המדינה שמעון פרס לאפשר העברה של כתובת השילוח מהמוזיאון באיסטנבול לירושלים לתצוגה שתתקיים במשך תקופה מוגבלת. על פי דיווחים ממשלחת הנשיא הבהיר הנשיא הטורקי כי ישקול את הבקשה בחיוב, ואולי יבקש את העברת הכתובת הייחודית לישראל כמחווה לקראת אירועי השישים למדינה.

ואולם נדמה שבקשתו של הנשיא פרס מעט מיותרת. זאת כיוון שכבר לפני כארבעה חודשים דווח כאן ובאמצעי תקשורת נוספים על החלטה טורקית להעביר את הכתובת לתצוגה זמנית בירושלים, בעקבות בקשתו של ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי.

האם נדרשה בקשתו של הנשיא ממקבילו הטורקי כדי לשדרג את הבקשה, או שמא מדובר במרוץ אח"מים אחר התהילה שבהשבת כתובת השילוח הייחודית לירושלים? לא ברור.

נזכיר כי כתובת השילוח מתעדת את רגעי סיום חפירת נקבת השילוח בידי אנשיו של חזקיהו המלך.

הכתובת, שנחשפה לפני למעלה ממאה ועשרים שנה בחפירות בירושלים, נלקחה בימי השלטון העותומאני בארץ ישראל והועברה לטורקיה, שם כאמור, היא מוצגת עד היום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. 

מדובר בתיעוד נדיר ומדוייק של אירוע מופלא המופיע בתנ"ך, בכתובת נכתב: "תמה הנקבה. וזה היה דבר הנקבה בעוד מניפים החוצבים את הגרזן איש אל רעהו ובעוד שלוש אמות להינקב נשמע קול איש קורא אל רעהו כי היתה זדה בצור מימין ומשמאל וביום הנקבה בכו החוצבים איש לקראת רעהו גרזן אל גרזן וילכו המים מן המוצא אל הברכה במאתיים ואלף אמה ומאת אמה היה גובה הצור על ראש החוצבים". מדובר בטקס התואם לחלוטין לאמור בספר מלכים ב' ובדברי הימים.