מה חשב בן גוריון על חלוקת ירושלים

בן גוריון דרש "לעקור כל הבדלה בין ירושלים העתיקה, המזרחית, ובין ירושלים המערבית" וליישב את השטחים שסביבה. ח"כ וילן חושב אחרת.

שמעון כהן , י"ח באדר תשס"ח

בימים אלה, בהם מנסים תומכי רעיון חלוקת הבירה לחפש אסמכתאות וצידוקים לעמדותיהם, החלו להישמע גם ציטטות מראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, המצדיקות את חלוקת ירושלים. חבר הכנסת אבשלום וילן איש מר"ץ הפך את בן גוריון לתומך נלהב של חלוקת הבירה באבחת משפט. לעומתו נראה שמשפטים ארוכים של בן גוריון העידו על עמדות אחרות לחלוטין.

חבר הכנסת אבשלום וילן קבע בימים האחרונים כי "דוד בן-גוריון, שצפה את הדילמה למרחוק, אמר בנאומו הפומבי האחרון, ב-1973, כי יהיה מוכן לוותר על מזרח ירושלים תמורת מאה שנות שלום". ממשיך וילן וקובע כי "בן-גוריון הבין את שהרב עובדיה יוסף, הרב מצגר וקיצונים דתיים לדורותיהם ממאנים להבין, שבירושלים אפשרית רק פשרה פוליטית המנותקת לחלוטין מהקונפליקט הדתי...". את דבריו אמר וילן במסגרת מתקפה על דברי הרב הראשי הרב יונה מצגר שקבע כי "כי על הערבים המתפללים במסגד אל-אקצה להכיר בכך, שירושלים שייכת רק ליהודים. וכי למוסלמים יש כבר את מכה ומדינה, ואין להם צורך במקום קדוש שלישי..." .

לעומת דברים אלה של חבר הכנסת וילן קובע נחרצות העיתונאי יוסף עברון, שראיין בשעתו את בן גוריון, כי מדובר בשיבוש ציני של כוונת ראש הממשלה הראשון. לטעמו מדובר אף ב"גנבת דעת, שלא תסולח".

עברון מצטט את דבריו של בן גוריון הקובע כי "אין ספק, שבין השטחים שגבורת צה"ל החזירה לרשותנו, השטח החשוב והיקר ביותר הוא ירושלים העתיקה ו ס ב י ב ו ת י ה. ידעתי שאין בעולם ובארץ זו מקום יקר בעיני עמנו וקרוב ללבו ומעורה בו כירושלים זו, שהפכה בירת ישראל לנצח נצחים... יש רק דרך אחת להבטיח למעשה ולנצח נצחים את יהדותה וישראליותה של ירושלים וסביבותיה, ממזרח העיר ועד מורד הר הצופים, מצפונה עד אחרי שדה התעופה בעטרות, קלנדיה בלע"ז, ומדרומה ועד קבר רחל אמנו...שומה עלינו ליישב, את הרובע היהודי בתוך ירושלים, שנחרב ונהרס על ידי הערבים, ואת סביבותיה של ירושלים בכל השטחים הריקים והבלתי מיושבים, ממזרח, מצפון ומדרום על ידי יישובן של משפחות יהודיות מתושבי ירושלים החדשה ושאר חלקי הארץ, וממתנדבים יהודים מהתפוצות. עלינו לעקור כל מחיצה והבדלה, בין ירושלים העתיקה, המזרחית, ובין ירושלים החדשה, המערבית, ולהפוך שתיהן לעיר אחת, מאוחדת ומושלמת על תושביה היהודים והלא יהודים, עם עירייה אחת נבחרת לפי החוק על ידי כל תושביה וכפופה למרות הריבונית של מדינת ישראל... אולם גם זה אינו הכול: עלינו לתכנן ולהקים בזמן הקרוב ביותר ובמאמץ הגדול ביותר יישובים יהודיים בצפונה, במזרחה ובדרומה של ירושלים, עד קבר רחל אמנו, כמובן מאליו...רק מפעל התיישבות זה בתוך ירושלים העתיקה וסביבותיה יחזיר לעולמים את ירושלים לעם, לעם אשר יצר בעיר זו ערכים בני אלמוות ועשה עיר זו למשוש תבל גם בחורבנה ובגלותה, ויגדיל שמה וכבודה בתוך הפרחתה והעלאתה למרכז רוחני ומדעי מהגדולים והחשובים בעולמנו המתחדש ותתקיים בימינו הנבואה: מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". את הדברים אמר בן גוריון במליאת הכנסת ימים אחדים לאחר מלחמת ששת הימים.

לדברי עברון "דוד בן גוריון לא חזר בו מדעתו על ייחודה של ירושלים עד יומו האחרון. ב-13 ביולי 1972, שנה וחצי לפני מותו, שב והצהיר בראיון עמי: "אף פעם לא אמרתי להחזיר את כל השטחים, אמרתי מ ח ו ץ  ל י ר ו ש ל י ם  ו ל ר מ ת  ה ג ו ל ן, וגם זאת, בתנאי, שהערבים יהיו מוכנים לכרות עמנו ש ל ו ם  א מ ת, וכיום אני מסופק, אם הם מוכנים לכך..." ולאחר הרהור קצר הוסיף: אילו הסמכות הייתה היום בידי, לא הייתי מורה על פירוק התיישבויות והחזרת שטחיהן לערבים: דבר אחד הוא להחזיר מדבר שומם – ודבר אחר הוא להחזיר שטח פורח מיושב על ידי יהודים...". היה לו, כנראה, חוש נבואי באשר להתנהגותם ומהלכיהם של יורשיו בשלטון, שהישרדותם הפוליטית עדיפה בעיניהם על פני שלמותה של מדינת ישראל ושל ירושלים כבירתה הנצחית".

ובאשר לדברי ח"כ וילן אומר עברון כי מדובר בציטוט מתוך "משפט ציני קצר, שאותו דלה וילן מתוך דבריו של בן גוריון. מדובר במשפט המבטא יותר ספקנות מאמונה ב"מאה שנות שלום עתידיות" עם הערבים, בדומה לאמרה בערבית של 'בוקרה פיל משמיש' ".

עוד על דברי בן גוריון אודות היחס לירושלים מצטט עברון: "אם יש לעם ולארץ נשמה – הרי ירושלים היא נשמתה של ארץ ישראל ושל העם היהודי. אנו יודעים מה היא ירושלים לנו – מאז דוד המלך ועד היום. אין עיר בעולם, אפילו לא אתונה ורומא, שמילאה זמן כה רב תפקיד כה גדול בחיי עם, כפי שמילאה ירושלים בחיי העם היהודי. הזיקה הנפשית העמוקה למולדת הקדומים של ישראל, לירושלים וללשון העברית, שבה נתחבר ספר הספרים, אלה הם המעיינות העמוקים והנאמנים, שמהם שאבו פזורי ישראל את הכוח המוסרי הנפשי בגולה לעמוד מאות בשנים בכל קשיי הנכר ולהתקיים עד בוא הגאולה הלאומית.

הלאומיות והאמונה של ישראל קשורות זו בזו, מראשיתו של עמנו ועד היום. וכשם שלא ויתר העם היהודי במשך אלפי שנה על אמונתו, על ייחודו הלאומי ועל תקוותו לשוב לציון ולירושלים – למרות רדיפות שלא היו דוגמתן בהיסטוריה האנושית – לא ויתרה ישראל על ירושלים , העיר שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית, מאמונת ישראל ונשמת עמנו. השרידים היקרים מהעבר הגדול העומדים על תלם בעיר זו, שבועת האמונים לעיר קדשנו, שדור אחרי דור חזר עליה, בכל הנדודים, מעל נהרות בבל לפני יותר מאלפיים שנה ועד ימינו אלה. הניסיונות במשך כל ימות הגולה לשוב לעיר זו, על אף כל התלאות והצרות שפגשו את מחונני ירושלים. היישוב היהודי שלא פס מעיר זו במשך הדורות – כל אלה עשו את ירושלים לנקודת המוקד של האהבה, הגעגועים, השאיפות והתקוות של העם היהודי". את הדברים הללו נשא בן גוריון בכנסת ביום ה-31.7.1967. לתשומת לב הגולש אבשלום (אבו) וילן.