אסון הנ"ד: 31 שנים של שכול נוראי

"תחושת הכאב אינה מרפה אף לרגע, עם כל יום שעובר, כל שבוע, כל חודש וכל שנה – 31 שנים של שכול נוראי", אמר האלוף גדי שמני.

עוזי ברוך , י' באייר תשס"ח

שכול וכאב. האלוף שמני
שכול וכאב. האלוף שמני

היום (ה') נערך טקס לציון 31 שנים לאסון הנ"ד באנדרטת הנ"ד בבקעת הירדן. בטקס השתתפו מפקד פיקוד המרכז, אלוף גדי שמני, ומפקד חטיבת הצנחנים, אלוף-משנה הרצי הלוי.

ב-10 במאי 1977, נהרגו 44 לוחמים ו-10 אנשי צוות-אוויר בהתרסקות מסוק במהלך תרגיל של חטיבת הצנחנים. לזכר הנופלים, הוקמה אנדרטת הנ"ד סמוך לישוב ייטב בבקעת הירדן.

"צה"ל הינו צבא חזק וערכי. הפקנו, ועודנו מפיקים לקחים מטעויות העבר, וגם היום, ממש ברגעים אלה, פועלים חיילים רבים בפעילות מבצעית ובאימונים מפרכים שעה שעה, על מנת להכין את עצמנו אל מול אתגרי העתיד ולהעניק בטחון מקסימאלי לכל אזרחי ישראל. אך תחושת הכאב אינה מרפה אף לרגע, עם כל יום שעובר, כל שבוע, כל חודש וכל שנה – 31 שנים של שכול נוראי", מדבריו של מפקד פיקוד המרכז, אלוף גדי שמני.

כאן המקום לציין כי בשנה שעברה השתתפו שר הביטחון וסגנו, הרמטכ"ל ויו"ר ועדת חוץ ובטחון של הכנסת בטקס בפעם הראשונה, לאחר שקודמיהם בתפקיד הדירו ממנו את רגליהם במשך כמעט 30 שנה. עם זאת, השבוע נודע למשפחות כי כל הבכירים השיבו בשלילה להזמנה להשתתף באירוע השנה.

"ההתחמקות של המנהיגות מלהגיע לטקס היא המשך למאמץ של המערכת להסתיר את האסון ואת הפשלות שקדמו לו, מאמץ לו אנו עדים במשך כל השנים", אמר שמואל ירושלמי, אביו של סמל יואב ירושלמי ז"ל שנפל באסון. לדבריו, מאמץ זה מתבטא בעובדה שבמשך כל השנים כלל לא השתתפו בטקס הזיכרון השנתי אישים בכירים, דוברות צה"ל ומשרד הביטחון מצניעים את הטקס, והאסון אף הושמט מספרי היסטוריה רשמיים כמו ספר היובל למדינה בהוצאת משרד הביטחון וספר היובל של חטיבת הצנחנים "אחרי".

אסון המסוק התרחש במהלך תרגיל משולב של חטיבת הצנחנים וטייסת מסוקי "יסעור" שהתקיים בבקעת הירדן. המסוק המריא לאחר שורה ארוכה של תקלות טכניות, חריגות מפקודות וסטיות מנהלי חיל האוויר. המסוק אמור היה להמריא כשעליו 58 נוסעים, אך הטייס הוריד ברגע האחרון 4 לוחמים ושפך דלק רב לקרקע, כדי לצמצם את המשקל העודף שנשא המסוק. גם כך היתה חריגה חמורה מהוראות היצרן, שהגביל את מספר הנוסעים המותר ל-37 בלבד.

החקירה שנערכה לאחר האסון הצביעה על שורה ארוכה של תקלות טכניות שקדמו לטיסה. בנוסף, התדריך לטייסים היה לקוי, והאיץ בהם לטוס נמוך ככל האפשר, למרות מגבלות הראיה החמורות. למרות כל אלה, נקבע אז כי האשם העיקרי באסון הוא טייס המסוק, שנהרג גם הוא בהתרסקות.

המשפחות השכולות קיבלו את ממצאי החקירה רק 25 שנים לאחר האסון. לאחרונה התקיים ערב סגור למשפחות, בו הציגו קצינים בכירים מחיל האוויר תפישה מעודכנת של החקירה, המקבלת את העובדה כי לא הטייס לבדו אלא צירוף כל התקלות והנסיבות האחרות הם הגורם העיקרי לתאונה. המשפחות טוענות במשך כל התקופה, כי הצבא לא הסיק מסקנות כנגד איש מהגורמים הבכירים שהיו מעורבים באירוע, ואלה המשיכו להתקדם בתפקידיהם.

בשנה האחרונה החלה התארגנות מחודשת של הדור השני של המשפחות השכולות והחברים לנשק מפלוגת הצנחנים. בין היתר הוקם אתר זיכרון באינטרנט www.may76.com, והוצאה לאור מהדורה מחודשת של ספר המחזור של פלוגת הצנחנים מגדוד 890 שנספתה כמעט כולה, שראה אור לאחר האסון וכותרתו "כך היו חיינו".