המקומות הקדושים היו בסיס לבניה היהודית

מחקר חדשף בראשיתה התפתחה הבנייה היהודית בתקופת העותומאנית, כשהמגמה המרכזית היא מאבק על האחיזה במקומות הקדושים.

שמעון כהן , ט"ז בסיון תשס"ח

מחקר חדש שעיקריו יפורסמו היום בכנס מדעי רב תחומי במרכז האוניברסיטאי יהודה שומרון באריאל פורס את גלגוליה של ראשית ההתיישבות היהודית בארץ בתקופה העותומאנית. מהמחקר מתברר קשר הדוק בין השאיפה לשליטה יהודית במקומות הקדושים לבין הבנייה היהודית בארץ.

דותן גורן, מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר־אילן, צפוי לפרוס בפני באי הכנס את עיקרי מחקרו ולפיו בשלהי התקופה העות'מאנית (1918-1840), החלו מאמצים מיוחדים מצד היהודים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ־ישראל בכלל ובירושלים בפרט.

בשלהי התקופה העות'מאנית פעלה "החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ־ישראל". לדברי גורן זהו "הניסיון הממוסד הראשון מסוגו לקניית אחיזה באתרים המסמלים את זיקתו הדתית, ההיסטורית והלאומית של העם היהודי לארץ אבותיו".

החברה נוסדה בירושלים בפסח תרע"ב (אפריל 1912), ופעלה בחשאיות למעלה משנתיים. היוזמה להקמתה צמחה מקרב בני היישוב היהודי בארץ־ישראל, אך בעבודתה היו שותפים חברים מכל זרמי היהדות בתפוצות. "המניע המרכזי שהוביל להקמת החברה באותה עת היה ההתרשלות היהודית המתמשכת בשמירה על המקומות הקדושים, בראשם הכותל המערבי, והאתרים ההיסטוריים בארץ־ישראל, שהביאה להזנחתם ואף להעברת אחדים מהם לבעלות נוצרית", אומר גורן.

מניתוח המקורות ההיסטוריים עולה כי המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בירושלים וסביבותיה בתקופה הנדונה התרכזו סביב חמישה מרחבי קדושה מעגליים: ’טבור הארץ’ – קודש-הקודשים הוא מקום המקדש (הר-הבית); מעגל פנימי – ’שריד המקדש’ (הכותל-המערבי) והיישוב היהודי בעיר-העתיקה; מעגל חיצוני – היאחזות יהודית במקומות הקדושים מחוץ לחומות העיר ההיסטורית, שאותם ניתן לחלק לשני גושים מרכזיים: א) דרום-מזרח ירושלים - הכוללת בתוכה את קבר דוד בהר-ציון ו’עיר המתים’ המשתרעת על-פני מורדות הר-המוריה, עמק קדרון והר-הזיתים. ב) צפון-מערב ירושלים - המקיפה מערכות קבורה מקודשות (מערת כלבא-שבוע, קבר שמעון הצדיק וקברי הסנהדרין); מעגל מתווך – העורף החקלאי של ירושלים האוצר בקרבו שתי נקודות עיקריות: א) קבר שמואל הנביא בסמוך לכפר הערבי אנ-נבי-סמויל. ב) קבר רחל על אם-הדרך ירושלים-חברון, בואכה בית-לחם; מעגל היקפי – אתרים-היסטוריים במרחב הארצישראלי בכללותו.

בתקופה הנדונה התמקדו היהודים בשמירה על המקומות הקדושים בירושלים באמצעות שיקומם, פיתוחם והנגשתם תוך ניסיון להעברתם לבעלות יהודית והתיישבות בסמיכות אליהם. המניע המרכזי לכך היה הפגיעה באתרים המקודשים ומניעת העלייה לרגל אליהם מצד האוכלוסייה הערבית המקומית, שהתגוררה בקרבתם וסחטה דמי-חסות מהקהילה היהודית. בנוסף לכך, יש להתחשב בחקיקה האגררית אשר אפשרה לנתינים עות’מאניים, שאינם מוסלמים לקנות קרקעות בא"י. תחיקה זו הובילה ל’תחרות’ עיקשת שהתנהלה בירושלים, בין יהודים למוסדות נוצריים, בדבר רכישת אדמות בעלות משמעות – דתית, היסטורית ומדינית. סיבה נוספת טמונה בראשית המחקר הארכיאולוגי ב’ארץ הקדושה’, שהביא לתרעומת בקרב יהודי א"י והתפוצות בגין חילול מערות הקבורה בירושלים.

במהלך פעילותה התבססה החברה להחזקת המקומות ההיסטוריים בארץ־ישראל על בעלי הון ואנשי אקדמיה, ותפקדה כמעין 'מועדון חברים' ללא פרסום וגיוס כספים. לאחר שלב התארגנות החברה וניסוח תקנותיה, ערכו ראשיה תכנית עבודה להגשמת יעדיה וגיבשו רשימת אתרים היסטוריים המיועדים לרכישה, שיקום ופיתוח. אולם בשל פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נקטעה המלאכה באיבה ולא חודשה עוד לאחריה.

גורן מציין בדבריו כי אמנם "במבחן התוצאה נכשלה החברה במימוש מטרותיה עקב תקופת עבודתה הקצרה ומשאביה הדלים. אולם חזונם של חבריה להיאחזות באתרים בעלי משמעות סמלית לעם היהודי במולדתו המשיך להדהד בתקופת המנדט הבריטי ובתקופה שלאחר קום מדינת ישראל".