לא עוד שתי מדינות לשני עמים, לא עוד גבולות 67' או משפטים בסגנון "אנחנו כאן והם שם" עם תוכניות התנתקות כאלה ואחרות, אלא מדינה אחת גדולה, כאשר היהודים נהפכים למיעוט שולי בה. השמאל הקיצוני בראשות תנועת "זוכרות" קוראים לממש את זכות השיבה ולהחזיר את אלפי הפליטים הפלסטינים לישראל. ערב לפני יום הכיפורים נערך כנס בת"א  ביוזמת ארגון "זוכרות" שם הוסבר למה כדאי להרוס את מדינת היהודים. נשמע הזוי? חכו יש עוד.

פרופ' יהודה קופפרמן, מהחוג לצרפתית באוניברסיטת ת"א, הרצה בכנס "מזכות השיבה למדינה אחת", כיצד ה'מדינה האחת' תביא לסיום סכסוך הדמים בין ישראל לפלסטינים. קופפרמן מעוניין במהפכה צרפתית משלו במדינת ישראל. הוא רוצה להפוך את ישראל למדינה חילונית אחת מהירדן ועד הים, כאשר מיליוני פלסטינים יחזרו אליה אחרי שברחו מישראל במלחמות 48' ו-67'. ומה יהא על היהודים? שאלה טובה. היהודים יחיו כמיעוט כמו רוב שנות חייהם בהיסטוריה, בתוך פלסטין הגדולה, בתקווה שהערבים - "ילידי הארץ האותנטיים", לא יזרקו אותם לים.

קופפרמן, כמו שאר נציגי הפורום של השמאל הקיצוני שדנו אתמול בחיסול המדינה היהודית ברח' אבן גבירול בת"א, חש איבה עזה לכל דבר המבטא לאומיות יהודית. מילים כמו ציונות, יהדות, לאומיות, דת, ישראליות, וכמובן התנחלויות, נאמרות ונכתבות תמיד בשלילה ובסלידה. לפני כמה חודשים הוא ערך כנס שנקרא: "ועידת חיפה למען זכות השיבה והמדינה החילונית הדמוקרטית בפלסטין". פעילי שמאל קיצוני ביחד עם פעילים פוליטיים מערביי ישראל דנו להם בצוותא כיצד הופכים את רעיון "זכות השיבה" לצעדים אופרטיביים ממשיים.

אלא שקופפרמן לא לבד. לרעיונותיו ומשאלותיו מצטרפים ארגונים שונים כמו ארגון "זוכרות" ששמו להן למטרה להנציח ולהחדיר לתודעה את מה שהם מכנים "אסון הנכבה". באתר התנועה נכתב שמטרת העמותה היא "לקדם את מימושה של זכות השיבה של הפליטים והפליטות". בפועל הם מארגנים כנסים, דיונים והרצאות על "הנכבה". הם גם מארגנים סיורים למקומות שבהם שכנו בעבר כפרים ערביים, כמו למשל, קיבוץ בית העמק שבעברו היה כפר כויכאת והוא ננטש בזמן המלחמה ב-48'. בנוסף, הם מפרסמים באתר התנועה את ספרה של נגה קדמן, "בצדי הדרך ובשולי התודעה", המתאר את כל הכפרים הערביים שהפכו במרוצת הזמן לקיבוצים ולמושבים או לערים גדולות בישראל. אפשר גם לקרוא על מוסדות חשובים שנבנו על כפרים ערביים כמו אוניברסיטת ת"א ומשכן הכנסת.  

לשיטת חובבי הרעיון של "פלסטין אחת גדולה", המתנחלים והכובשים הגדולים ביותר בארץ הם הקיבוצניקים והמושבניקים. המתנחל מיהודה ושומרון לפחות בנה את ביתו על אדמות ריקות מאדם, על הרי טרשים וגבעות בתולות. אבל המתנחלים הראשונים מהקיבוצים והמושבים הם אלו שהשתלטו גם על הבתים, השדות ועצי הזית, וזה כבר ממש נישול וכיבוש.

הנקודה המרכזית שעליה נלחמים קופפרמן וחבריו היא ביטול הנקודה והזיקה היהודית של המדינה. לטענתם, המושג מדינה יהודית ודמוקרטית מפלה בין קבוצות אוכלוסיה שונות, ולכן יש לבטל את מושג המדינה היהודית, לנתק כל קשר בין הדת למדינה ולחלן את מוסדותיה עד שמדינת ישראל תהפוך להיות מדינת כל אזרחיה ובא לפלסטין גואל.

כך מסביר קופפרמן ברשימותיו באתר הרשמי של תנועתו: "התנועה הציונית, ולאחריה מדינת ישראל, קשורות בקשר בל יינתק לדת היהודית. הן טוענות לקיומו של "עם יהודי" בינלאומי וא-היסטורי שהישות הישראלית היא מדינתו. הביטוי "עם יהודי " הוא ניסיון לא מוצלח לחלן את הביטוי הדתי "עם ישראל" שאף הוא זכה לעדנה מאז יוני 1967. לכן, אותו מבנה מדיני שרוצה להצדיק בפני ההמונים היהודים בשטחי 48' את קיומו עומד ונופל עם קיומו של המושג "עם יהודי". וכאן מופיע במלוא כוחו התפקיד של הדת."  לכן לא תהיה ברירה, לפי פרופ' קופפרמן, אלא לנתק את מדינת ישראל מהזיקה היהודית שלה.

על תנועת "זוכרות" וחבריה מהשמאל הקיצוני קמו גם אנשי השמאל הציוני בביקורת קשה מאוד על דרכם ותפיסתם הפוליטית. העיתונאי בן דרור ימיני כינה את אנשי ארגון זוכרות "משת"פים של החמאס", וגם שמדובר בתופעה "חולנית והרסנית". ד"ר גדי טאוב כתב במעריב ("היום" 6.7.08) כי "זוכרות" היא "מפגן של נרקיסיזם ואטימות מוסרית". "זוכרות", אומר טאוב מדברת בשפת זכויות האדם אבל למעשה מחרחרת מלחמה שתוביל בסופו של דבר ל"נהרות של דם נוסח בוסניה".

בינתיים, אנשי ארגון זוכרות ואוהדיהם ממשיכים בקמפיין של חיסול המדינה היהודית היחידה בעולם עם כנס נוסף ודיון אינטלקטואלי על נחיצותה של זכות השיבה. אחרי שישים שנה למדינת ישראל היינו מצפים שיהודים אזרחי ישראל יצאו מהגלות המחשבתית, אבל מסתבר שעדיין ישנם כאלה שמעדיפים לחיות בנכר בתוך מדינת ישראל.