טירקל: ברק לא חייב לפנות את בית השלום

שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, יעקב טירקל, קובע: ביהמ"ש לא הורה לפנות את בית השלום. ברק ווילנאי נגררו אחרי פרשנות תקשורתית מוטעית.

עוזי ברוך ושמעון כהן , כ"ה בחשון תשס"ט

השופט יעקב טירקל

שופט ביהמ"ש העליון בדימוס, יעקב טירקל, מבקר את התנהלות שר הביטחון אהוד ברק וסגנו, חבר הכנסת מתן וילנאי, שנגררו לדבריו לפרשנות מוטעית לחלוטין של פסיקת בית המשפט העליון בנושא בית השלום שבחברון.

טירקל מנתח את פסק הדין וקובע נחרצות כי בית המשפט העליון לא קבעו שעל המדינה לפנות את תושבי המבנה, אלא החזירו את הסוגיה לשיקול דעתו של שר הביטחון ולשיקוליה של מערכת הביטחון כולה, כאשר אין כל חובה לבצע פינוי במבנה.

לדבריו של טירקל התקשורת פירשה באופן מוטעה את הפסק, והתנהלותם של ברק ווילנאי בעקבות פרשנות זו הובילה לסערה מיותרת לחלוטין. "פסק הדין, כפי שקיבל ביטוי בתקשורת, הוא פסק דין אחר ממה שהוחלט, וכתוצאה מכך נוצרה מהומה שלא היה צרך להגיע אליה. מצער ששר הביטחון נגרר אחרי הפרשנויות שבאו לידי ביטוי בתקשורת, והגיע להחלטות שלא היה צריך להגיע אליהן".

בדבריו מסכם השופט טירקל את טענות הצדדים כאשר היהודים טוענים שרכשו את המבנה בעוד המוכר טוען שהמכר לא הושלם. על מנת להיאבק בכניסת היהודים למקום פנה המוכר למשטרה בדרישה שיפנו את הפולשים. "המשטרה מתכוונת לסייע בידו לסלק את הפולשים. פונים הרוכשים של הנכס לבג"ץ ואומרים לשופטים תעכבו את הביצוע כי קנינו את המבנה כד וכדין. בית המשפט העליון אומר: אנחנו לא נכנסים לסוגיות הבעלות 'לא לנו להכריע בפרשה מסובכת זו', כלומר ביהמ"ש העליון לא קובע שום עמדה, אלא רק בשאלה האם המדינה יכולה לסייע לסלק את המתיישבים. הם קובעים שיש כאן ראיות מסובכות ומפוקפקות משני הצדדים ואם כך יש להחזיר את המצב לקדמותו, והחזרה זו מבוססת על הסכם שנעשה על ידי בעל הנכס הקודם. עד לבירור תחזיק המדינה בנכס בתקופת ביניים". מסביר השופט טירקל ואומר כי בשלב זה אומרים השופטים שיש למתיישבים שלושה ימים כדי לבצע פינוי מרצון ולמסור את המבנה לידי הצבא, ואם לא יבצעו את המהלך הרי שניתן לפעול על פי החוק לפינוי פולשים.

טירקל שב ומדגיש בדבריו את המילה 'ניתן', המופיעה בלשון הפסק, ומשמעותה הברורה היא שההחלטה חוזרת להיות נתונה בידי שר הביטחון, אם אכן לבצע את הפינוי או שמא לנקוט בדרך אחרת. אשר על כן התבטאויותיו לפיהן הוא מחויב לבצע את הפינוי כהוראת השופטים אינה נכונה בעליל, ומקורה הוא אך ורק בפרשנות התקשורת. "אין כאן הנחיה לפנות את האנשים האלה. אין הוראה כזו. דברי שר הביטחון וסגנו היו מאוד לא לרוחי כשהם קבעו שיש הנחיה של בג"ץ ועל פיה יפעלו. אין הנחיה כזו. מה שנאמר הוא שהם רשאים לפעול. יש להם שיקול דעת. תרצו תפעלו, לא תרצו לא תפעלו. ירצו להשהות את העולה יוכלו להשהות אותה. הם לא חייבים לפנות. הם רשאים לפנות. זה בגדר שיקול הדעת שלהם".

לטעמו של טירקל מדובר בתופעה בה פרשני תקשורת מנתחים פסקי דין באופן מוטעה לחלוטין ומייצרים מהומה על לא מהומה. להערכתו גם הקרע באמון הציבור הדתי והימני כלפי בית המשפט נובע מאירועים מעין אלה.

באשר לעצם הדיון על עתיד בית השלום אומר השופט טירקל כי לו בידיו היו ניתנים הדברים הרי שהיה מעביר את הטיפול גם בשאלה הזמנית לידי בית המשפט המחוזי לנוכח המורכבות שבפרשה והטענות ההדדיות לזיופים. "שם יביאו את כל הראיות ולפי הראיות יחליט בית המשפט המחוזי אם צריך לתת צו זמני לפינוי עוד בטרם ההחלטה". לטעמו של טירקל החלטה כזו הייתה מונעת את כל המהומה שנבעה אך ורק מפרשנות לא נכונה של גורמים בתקשורת.