כפר עציון: אזכרה לנופלי שיירת העשרה

בכפר עציון, שארבעה מבניו נפלו במתקפה על שיירת העשרה בשנת 47', מקיימים הערב אזכרה לציון המאורע הטראגי שהכה את הישוב העברי של המדינה שבדרך.

שמעון כהן , כ"ז בכסלו תשס"ט

במסגרת אירועי הזיכרון לציון שמונים שנה למאורעות תרפ"ט מתקיימת הערב (ד') בכפר עציון שבגוש עציון אזכרה לזכר נרצחי שיירת העשרה.

במהלך הערב מספר שלמה סלונים, מניצולי מאורעות תרפ"ט בחברון, על משפחת סלונים הידועה ועל הקהילה היהודית בעיר חברון ועל השתלשלות מאורעות תרפ"ט בעיר. כמו כן העיתונאי והסופר חגי הוברמן מספר על הקהילה היהודית בעזה לדורותיה ועל מאורעות תרפ"ט שהובילו לסופה של קהילה.

כאן המקום להזכיר את סיפורה של השיירה שכללה ארבעה כלי רכב ובהם אספקה שנועדה לישובי גוש עציון הנצורים. השיירה יצאה ביום חמישי כ"ח בכסליו תש"ז מירושלים, ובנקודה המכונה 'הקילומטר 'ה-15' הותקפה ממארב ערבי. בתום הקרב נמנו עשרה הרוגים מאנשי השיירה.

קיבוץ כפר עציון שבו מתקיימת הערב האזכרה להרוגי השיירה, שכל את המספר הרב ביותר של נופלים בקרב. ארבעה מבניו נהרגו: שלמה קלפהולץ, שלום קרניאל, שמואל קניסברג ומנחם וואלד. הנופלים האחרים היו - מירושלים: זאב ספראי, יעקב הרלינג ודוד ריפמן. מקיבוץ משואות יצחק: משה ווינברג. מקיבוץ עין צורים: רפאל היימן. מעין גנים: יצחק פוחס.

לדרכה אל גוש עציון הנצור יצאה שיירת הרכבים מירושלים כשהיא כוללת עשרים ושישה נוסעים כשאחד מהם הוא מפקד הגוש דני מס ועמו מפקד מחלקת הפלמ"ח יצחק יעקב (יצה). הציוד שנשאה השיירה היה: מזון, מים, בלוני גז לבישול, כלי מטבח ושקי קמח.

להלן סיפור התנהלות השיירה באותו יום קשה כפי שהוא מופיע באתר ויקיפדיה: "עם יציאת השיירה העיר אחד החברים כי חייל מהלגיון הערבי שעמד ברחוב עזה נתן סימנים לחברו בכיוון בית לחם, ברמזו על יציאת השיירה. לאחר נסיעה של כ-15 עד 20 דקות מירושלים לכיוון גוש עציון, הגיע השיירה לאזור בניין המשטרה הבריטית בבית לחם. אחרי שהשיירה עברה את בניין המשטרה, הבחינו חבריה באופנוען שדהר קדימה, עקף את השיירה ונעלם. כ-5 עד 10 דקות מאוחר יותר, בקילומטר ה-15, הגיעה השיירה לסיבוב חד, המכריח את המכוניות לזחול באיטיות במעלה ההר. תוך כדי נסיעה, נפתחה על השיירה אש ממקלע אוטומטי שהיה מוצב מאחורי טרסה בצד כביש ירושלים חברון, ומיד אחרי הירי הראשון נפתחה על השיירה אש מכל הכיוונים. הכדורים פגעו ברדיאטור של המכונית הראשונה והיא נעצרה, וכך חסמה את שאר המכוניות בשיירה. חברי השיירה קפצו מהמכוניות לתפוס מחסה ולהשיב אש עם ששת הרובים שהיו בידם. מפקד השיירה ציווה על הטנדר האחרון לחזור למשטרת בית לחם להעזיק עזרה. בשל הכביש הצר והררי נאלץ הנהג לנסוע לאחור כשני קילומטרים, כשאיתו מספר פצועים, לפני שהצליח להסתובב. אחד הנוטרים, יעקב הרלינג, קפץ מהטנדר והצטרף לקבוצה שהחלה להשיב אש".

"כרבע שעה לאחר ההתקפה, הגיעו מכיוון חברון שני שוטרי תנועה בריטים וציוו על הערבים להפסיק את האש. כשלא נשמעו לקריאותיהם, עבר שוטר תנועה בריטי אחד את קו החזית עם הרכב, והשני תפס מחסה בתעלה כ-40 מטר מאזור הקרב. רק כשהגיע מכיוון בית לחם ג'יפ צבאי בריטי, נצרו הערבים את האש. אחראי הנוטרים ניצל את ההפוגה, וביקש מהחיילים הבריטים לקחת אותו בחזרה אתם לבית לחם כדי להעזיק עזרה. החיילים נענו לבקשתו, וכשהתחיל הג'יפ בנסיעה, פתחו הערבים באש לעברו אך איש מהנוסעים לא נפגע. כשהגיעו למשטרת בית לחם, אחראי הנוטרים התקשר לירושלים, ביקש לשלוח עזרה ואמבולנסים ודרש מקצין הבריטי במקום לצאת למקום ההתקפה. הקצין התמהמה קרוב לחצי שעה, ורק לאחר מכן יצא עם כיתת שוטרים למקום".

במשך הזמן הזה שחלף גססו אנשי השיירה כשהערבים יורדים בקריאות קרב מהרכס. עם הפורעים הערבים הגיעו גם ילדים ונשים מהכפרים הסמוכים בצהלות שמחה וקרב. בשלב זה החלה התעללות קשה בגופות. לאחר התעללות זו הציתו הערבים את הרכבים ורק כשמיכלי הגז החלו מתפוצצים עזבו הפורעים את המקום.

בכך לא תמו אירועי אותו יום קשה. רכבים משוריינים של הצבא הבריטי הגיעו למקום לאחר זמן רב, אולם הקצינים הבריטים סרבו לפנות מהמקום את הפצועים. עשרים דקות נוספות חלפו עד שלמקום הגיעו נוטרים שפינו באמבולנסים את הגופות ואת הפצועים לבתי החולים 'ביקור חולים' והדסה שבהר הצופים בירושלים.