לבני: אדאג לכך שיכירו בהוצאות המטפלת

יו"ר "קדימה", ציפי לבני, בכנס דה-מרקר: אני לא חושבת שאם אני מתלבשת ככה או נוהגת אחרת זו סיבה שלא מגיעה למדינת ישראל שתהיה לה ראש ממשלה אישה.

יערה מייטליס , ז' בשבט תשס"ט

לבני
לבני
צילום: כפיר סיון וישראל סאן

יו"ר "קדימה" ומועמדת התנועה לראשות הממשלה, ציפי לבני, התארחה היום (א') בכנס על נשים ועסקים של מגזין "The Marker Women" שהתקיים במעמד 500 נשים במוזיאון תל אביב. השרה לבני אמרה בכנס כי "בעוד 9 ימים יש בחירות, והחלטתי לדבר אליכן היום כאישה אל נשים. יש עכשיו שאלה שעומדת בחלל האוויר – האם אישה יכולה להיות ראש ממשלה במדינת ישראל? רציתי לדבר קצת על עצמי ועל המסלול שאני עברתי בחיים, שנדמה לי שלפחות בחלקו היה דומה למסלול שלכן".

"לפני שהגעתי לפוליטיקה בחרתי להיות עו"ד בעלת עסק משלי, והבנתי אז עד כמה קשה להיות אם ואשת עסקים בישראל. היה לי קשה עם זה שבני הצעיר היה צריך להיות איתי שבוע אחרי הברית במשרד כי הלקוחות מחכים, ואחר כך עם השלב שבו אני בכל זאת משאירה אותו בבית וייסורי המצפון מנקרים: האם אצליח להוציא אותו מהמעון, כן או לא? ויש את השאלות: איך הם יגדלו עם אמא שהיא לא בבית? לאט לאט למדתי עם עצמי שמה שנכון לי נכון גם לילדים שלי, ושהם יודעים בלי לדבר ובלי שעות איכות שכתובות ביומן, להרגיש מה זו אמא אוהבת. גם אם היא לא שם בשבילם בכל שעות היום – הם יודעים שהיא שם בנשמה ובלב".

"אחר כך קיבלתי החלטה ללכת לפוליטיקה, ואני מודה שההחלטה לא הייתה סביב האג'נדה המגדרית. החלטתי ללכת כי הציבור נקרע בין מחנה ארץ ישראל השלמה למחנה השלום. אני הייתי בין שניהם – ולכן החלטתי שצריך להיכנס לפוליטיקה ולקדם את האינטרס המדיני על פי דרכי ואמונתי. לא הרגשתי תקרות זכוכית וקפצתי לבריכה בהתלהבות, והמים היו קפואים".

"כשמוניתי למנכ"ל רשות החברות הממשלתיות גיליתי שבהיותי שם נתתי כוח לנשים אחרות – שבעיניהן להיות מנכ"ל משרד ממשלתי לא תמיד נראה היה משהו שהן יכולות לעשות. אבל גם גיליתי שקורה כאן משהו רע לנשים בישראל. הסתכלתי על מספר הדירקטוריות בחברות ציבוריות – היו אז בין 3-6%, כשהיינו כבר אז חמישים אחוזים מהאוכלוסייה. מסתבר שהשרים, מטבע הדברים, כמעט כולם הם גברים. רובם הם גנרלים בדימוס, ורובם מסתכלים מסביב לראות את מי הם ימנו ומסתכלים לשני מגרשים: אחד זה הצבא, שם היו אנשים שהם שירתו איתם, והשני זה הפוליטיקה – ובשניהם אין נשים שהיו איתם שהם יכולים למנות. ככה זה עבד וככה זה גם עובד היום. היינו צריכים את החקיקה שיזמה והובילה שדולת הנשים שהכריחה את השרים למנות דירקטוריות לחברות ממשלתיות, ואין לכן מושג כמה היינו צריכים לעבור כדי שהשרים יבינו שכן – זה גם כולל חברות ממשלתיות של התעשיות הביטחוניות".

"כשנבחרתי לכנסת", המשיכה לבני "גיליתי 2 תופעות – אחת יפהפייה והשנייה בעייתית. בצד היפה, גיליתי קבוצה של חברות כנסת שפועלות כלביאות לקדם את נושא הנשים – למרות שיש בעיניהן פערים אדירים בראייה אידיאולוגיות – והצטרפתי אליהן, וזה היה חלק יפה של סולידאריות נשית לקידום מטרות נשיות. החלק השני היה של נשים שהאמינו שאם יש 100% של הצלחה שנפלה בעולם הפוליטיקה, אז 90% לקחו הגברים, והנשים צריכות להילחם על 10% הנותרים, ואם מישהי מצליחה זה בא בהכרח על חשבון השנייה - וזה לא ככה. אני מאמינה שיש לנו את הזכות להיות מצליחות ולהגיע לאן שאנחנו רוצות. אף אחת לא צריכה להתקדם על חשבון האחרת, וככל שכל אחת תעזור לשנייה נגיע ליותר מקומות".

"בהמשך הייתי בוועדה לקידום מעמד האישה וככל שחפרתי גיליתי תופעות בלתי נסבלות. אני לא מכירה הרבה בשירות הציבורי שבאמצע היום יוצאות לשעתיים לאכול צהריים עם חבר או חברה ואחרי זה מדווחות על שעות נוספות, כי אצלנו כל דקה, שהיא לא של עשייה, באה על חשבון הזמן שלנו בבית עם הילדים. אבל כשיש רכב והחשב של החברה צריך לחלק אותו, הוא נותן אותו לגבר – 'כי יש לו משפחה'. ולמרות שזה נשמע מצחיק, זו בעיה שאנחנו צריכים לטפל בה. זו מדינה שמתהדרת בכך שהיא דמוקרטית ומדינה עם שוויון של נשים, וצריך לשאוף לממש זאת".

"לאט לאט, תוך כדי ההתקדמות שלי גיליתי עד כמה הבעיות הן מהותיות. במאמר מוסגר בהקשר זה – שואלים מה מקור הבעייתיות ביני לבין ש"ס... כשרת משפטים, הייתי צריכה למנות דיינים לבתי הדין. יש דיינים חרדים, המחמירים יותר עם נשים ויש דיינים של הציבור הדתי-לאומי, המחמירים פחות. היינו צריכות להילחם – כל ארגוני הנשים, גברים בוועדה שלא נתנו לזה לעבור ואנוכי – ומנענו כמעט בגופנו מינוי דיינים שהיו רק חלק מהציבור החרדי. אמרו לי בש"ס כשניהלתי את המו"מ הקואליציוני 'יש לנו בעיה איתך'.  שאלתי: איפה? ואמרו: כיוון שלא נתת לנו למנות דיינים. וגם לפני כמה חודשים, במסגרת המו"מ הקואליציוני שניהלתי איתם להקמת ממשלה, הם העלו פעם נוספת את הצורך להרחיב את הסמכות של בתי הדין הרבניים באופן ששוב יפגע בנשים".

"אני רואה כאן נשים שחלקן וודאי התמודדו עם הקמת עסק, וזה אומר להתמודד עם גברים שלא מבינים שלצאת לעבודה זה לא רק מה שאת מביאה בסוף החודש כדי לשלם למטפלת, אלא הצורך להספיק ולהצליח. ואני רוצה להגיד לכן שצריך, ואדאג לזה שיכירו בהוצאות המטפלת".

"התקדמתי, הגעתי לקבינט, הייתה מלחמת לבנון, והבעתי במהלכה את דעתי. כבר אז הבנתי שיש כאלו שיש להם בעיה עם אישה בחדר קבלת ההחלטות – ואני מודיעה לכן שאני נכנסת לחדר הזה בלי שום רגשי נחיתות. ואז מינו אותי – אישה – להיות יו"ר צוות המו"מ המדיני של ישראל במו"מ מול הפלשתינים. נכנסתי לאוטו, ואז שמעתי בחדשות שארגוני הנשים מלינים על זה שאולי אני אישה, אבל לא בדיוק קידמתי את האג'נדה הנשית, אז אולי זה לא נחשב. אז תסלחו לי, אבל אם יש אישה שעוברת את התהליך הזה כדי לעשות את מה שנכון, זה נותן כוח לאישה להגיד לבעלה: אני רוצה לצאת ולעבוד; זה נותן כוח לבקש העלאה בשכר; וזה נותן גם כוח לנשים אחרות כי הן מבינות שאפשר והן יכולות להגיע לשם, וזה לא משנה אם היא תמכה בהצעת חוק כזו או אחרת – או לא".

"בשורה טובה היא שאני רואה נשים שניגשות אליי כל אחת בדרכה, ברחוב או בקניון. אחת הנשים ניגשה אליי בקניון באשקלון ונתנה לי להחזיק בידיים זוג תאומים. אחרת אמרה לי: 'הלוואי עליי 10% מהביצים שיש לך'. למרות שיש לי בעיה עם הביטוי הזה, אני מבינה שזה בא מהמקום של נשים שרוצות לקבל ממני כוח, כפי שהן נותנות לי כוח כאישה להמשיך בדרך הזו, שהיא דרך מאוד לא פשוטה".

"אני גם שומעת את ההערות מאז שאני מתמודדת, לגבי למה לא להצביע בשבילי – 'היא אישה אבל היא מחוברת מספיק לצד הנשי שלה'; 'היא אישה אבל היא מתלבשת עם חליפות גבריות'; 'היא אישה אבל היא לא מספרת לנו על הילדים שלה' (כי אני רוצה לשמור על הפרטיות שלהם, כי זו הבחירה שלהם). אני לא חושבת שאם אני מתלבשת ככה או נוהגת אחרת זו סיבה שלא מגיעה למדינת ישראל שתהיה לה ראש ממשלה אישה".

"הפכתי להיות חיילת במאבק הזה בכל מקום שבו הייתי, קידמתי נשים ואני לא מפחדת שלידי תהיינה עוד נשים חזקות – עשיתי את זה במינוי מנכ"לית ועשיתי את זה במינוי שגרירה לישראל באו"ם. עשיתי את זה לא רק כי החוק קובע, אלא כי חשבתי שככה זה נכון. אבל יש גם טענות על כך שתמכתי או לא תמכתי בחוקים למען זכויות נשים, ואני מרגישה צורך לענות על זה. אני מאמינה שישראל צריכה לשנות את שיטת הבחירות, אבל כל עוד אני נבחרת דרך מפלגה וכל עוד יש תפקוד של ממשלה וקואליציה, אני מחויבת בהחלטות האלו. השיטה לא יציבה, אבל אני לא יכולה לשחק במשחק של להפיל תקציב ושאיתו נופלת ממשלה – אני לא משחקת במשחק הפופוליסטי הזה".

"אני הולכת לעשות את מה שאני מאמינה בו, ואנחנו נמצאות מרחק נגיעה מהאפשרות לשנות את המדינה הזו. אני לא מבקשת שתבחרו בי רק בגלל שאני אישה. אני רוצה שתאמינו באידיאולוגיה, בחזון שאני מייצגת, ותחשבו מה יקרה פה עם הילדים שלכן. אתן שרצות כלביאות להילחם על זכותו של הילד, דעו שאנחנו אלו שכאן כדי לדאוג לזכויות של הילדים שלכן".

"אני לא מוכנה לקבל את אלו שגם בסאב-טקסט, בציניות ובשקט, רוצים לפסול אותי רק בגלל שאני אישה. אני רוצה שכל אחת ואחת מכן תהיינה איתי לא כי אנחנו נשים, אלא כי אנחנו טובות ואנחנו יודעות מה לעשות במצבים הנדרשים. שלא יספרו לכן שיש מונופול על ביטחון מדינת ישראל בידי נשים. כדי לטפל בביטחון צריך שיקול דעת, צריך ראייה חובקת שכוללת הקשרים צבאיים ומדיניים, צריך לשאול את הצבא שאלות ולא רק להיות שבויים בידיהם. צריך לפעול באופן שבו לתוך קבלת ההחלטות אנחנו מכניסים את כל האופציות, חושבים מה נכון לאותה נקודת זמן, ועושים את מה שטוב לטובת המדינה ולא רק לסקטור כזה או אחר – ועל זה, גבירותיי, אין לשום גבר עדיפות על אף אישה בעולם".