ציטוטים - טור שבועי, גיליון מס' 29

יש גבולות לסאטירה? מה יודע אבי דיכטר? מה נהוג לא לשאול? מי לא צריך בחירות בכלל? מיהו פרקליטו של השטן? ומי אוהב לקבל מכות ולחייך באהבלות?

שמעון כהן , כ"ו בשבט תשס"ט

.
.

סאטירה? הצחקתם אותי

לא. לא. לא. תסלחו לי מאוד. זה לא סאטירה. זו הסתה לכל דבר.

להציג מתנחלת מגהצת חולצה על גבו של פלשתיני, להציג נערה מתנחלת שולפת בהיסטריה קריאות 'נאצי' ו'היטלר' כלפי אביה בכל פעם שהיא לא מקבלת את מלוא דמי הכיס שלה, להציג מתנחל מכין חומצה כדי לשפוך על חיילי צה"ל, להציג מתנחל קשיש שיורה בכל פעם שקוראים לו בערבי מזדמן או בחייל מזדמן, להציג את כל אלה ואחרים זו לו סאטירה. זו הסתה. זו דיבה לכל דבר. מה שהיה השבוע ב'ארץ נהדרת' היה לא יותר מהכפשה, דיבה והסתה מהזן הנחות ביותר, והכול בתכנית הנצפית ביותר בישראל.

איש הרי לא היה מבליג אם סאטיריקן היה מראה את יוסי ביילין מכוון אקדח מעוצב בצורת יונת שלום ויורה ופוגע בחיילי צה"ל ובאזרחי הארץ הזו כשהם עומדים עם ידיהם אל הקיר. נכון? אז למה להציג את המתנחלים כמו מכונת ירייה ניידת מותר?

והכי חמור – לידיעתכם 30 אחוזי רייטינג בנויים מלפחות חמישה עשר אחוזים של ציבור צודק אבל מזוכיסט, מוכה ומושפל שמוכן לקבל הכול בהנאה חולנית ובחיוך מטומטם. כן, כן, התכוונתי אליכם, אלה שצופים אל המרקע מצד ימין של הסלון שלכם.

 

אפרטהייד

השבוע נחשפה בגלי צה"ל תכניתה של מערכת הביטחון לפתוח לתנועת פלשתינים ציר מרכזי בחברון, ציר שהיה חסום בפניהם בשל חשש ביטחוני כבד.

שימו לב לניסוח באתר גלי צה"ל של כותרת המשנה המתארת את המציאות ברחוב שנחסם בעקבות טרור: מרחוב שוקק ל"ציר אפרטהייד" – אמרה הכותרת.

לא. לא מדובר בחוות דעתם של הפלשתינים, של ארגוני שמאל או של ג'ימי קרטר חובב האפרטהייד הידוע, אלא בכותרת משנה שבחרו אנשי גלי צה"ל. בהמשך הכתבה מבהיר גיא ורון שהציר כונה כך לא פעם. בסדר. כונה כך לא פעם? אין בעיה. תדווח על הכינוי. זכותך. אבל למה להפוך את המינוח המכפיש והמעוות הזה לכותרת? לכותרת יש כוח של אמירה מערכתית. זה לא עוד משפט. ובעיקר כשרצוי לזכור שמדובר בציר שנחסם לא בגלל שנועם ארנון קם על רגל שמאל (טוב... שמאל לא ממש מתאים כאן...) או שהקפה של אורית סטרוק לא היה מספיק מתוק אז הם החליטו סתם כך בשביל הכיף לסגור את הציר. מדובר בציר שנסגר כי קיים חשש כבד שיגיעו ממנו מפגעים ורוצחים. לא אפרטהייד ולא נעליים.

אגב, אם כבר בסיקור הגל"צי של האירוע הזה עסקינן, שימו לב לתמונה שבחרו להצמיד שם לדיווח הזה. אין בה לא פלשתינים שהם מושא הכתבה, לא תמונה של העיר כולה, אפילו לא של מתנחלים במערת המכפלה. סתם כך, ממש במקרה, מצאו שם רק את התמונה שבה נראה הגרפיטי 'נקמה' על הקיר. ללמדכם ממי עליכם להיזהר. מהמתנחלים כמובן.

 

יש שאלות שלא שואלים

רונן ברגמן איש 'ידיעות אחרונות' הוא עיתונאי רציני. הוא חוקר כל דבר לעומקו ומצליח לשים ידו על מידע, מסמכים ועדויות עלומות שעיני מעטים שזפו קודם לכן. לברגמן יש קשרים ומידע ארכיוני שרבים מעיתונאי ארצנו ומתחקירניה מתקנאים בו. הידע הזה היה כלי מצוין בידיו של ברגמן כאשר חשף פרשיות ביטחוניות וחברתיות רבות ב'ידיעות אחרונות', בהן גם שחיטת פרות קדושות כמו מעמדו של פרופ' היס ועוד כיוצא באלה.

ממש משום כך תהיתי ביני לבין עצמי מה קרה לו לברגמן (ד"ר ברגמן, יש לומר) שבראיון שערך עם סגן ראש אגף האבטחה בשב"כ, עודד רז, הסתפק בתשובה צפויה, בלתי מתוחכמת ובלתי רצינית לשאלת הקונספירציה סביב רצח רבין.

רז קובע ש"הכול שטויות. באירועים כאלה יש חוסר ודאות מצד אחד והצפה במידע, לאו דווקא מדויק, מצד שני. טבעי שברגעים הראשונים אחרי אירוע כל כך דרמטי יגיע גם מידע שגוי. במהלך לימודי באוניברסיטה בדקתי את נושא הקונספירציה ומקורותיה. הגעתי למסקנה שהמקורות מגיעים משני כיוונים: אנשי ימין קיצוני שרוצים להפיל את התיק על השב"כ כדי לנקות את עצמם מאשמה ואנשי שמאל שלא מאמינים שהשב"כ נכשל בהגנה על ראש הממשלה וגם מנסים להפיל עליו את התיק".

זהו זה. זה כל מה שיש לסגן ראש יחידת האבטחה בשב"כ לומר, ומנגד הוא לא זוכה לשאלות נוספות להבהרה ולחידוד מצידו של ברגמן. קצת מפתיע, אולי אפילו מאכזב, לא?

בכל אופן, מכיוון שמתעורר חשש שמא ברגמן לא יודע אילו שאלות צריך לשאול במקרים שכאלה, הנה אני מרכז עבורו סדרת שאלות – מדגם מזערי – מתוך ים השאלות שהעלה אדיר זיק ז"ל. ברגמן יוכל לדלות כמה שאלות מתוך הקבוצה ולשמור אותן בארכיונו להזדמנות הבאה שבה יראיין בכיר שב"כ:

כיצד קרה שבאוגוסט 95 נפגש כרמי גילון ראש השב"כ עם קבוצת עתונאים בכירים ותיאר בפניהם פרופיל של המתנקש הפוטנציאלי בראש הממשלה: המתנקש אינו חייב להיות מתנחל מהשטחים הוא יכול להיות תימני מתולתל שגר בהרצליה ולומד בבר אילן. "מעין נבואה" הגדירו זאת העתונאים. האם ידע אז כרמי גילון כי יגאל עמיר (שהיה מוכר היטב לשב"כ עקב קשריו עם רביב) עלול להתנקש ברבין (סרק סרק)? - אם אכן הייתה "הסתה" והיו התראות, ושבוע לפני כן חוסל פתחי שקקי על ידי ישראל במלטה והג'יהאד האיסלמי איים בנקמה, כיצד זה הייתה השמירה על רבין כה עלובה, מדוע האזור לא היה סטרילי ולא היו שערים מגנטיים? כיצד התאפשר ל"צלם חובב" לעמוד על המרפסת חמישה מטרים ממכונית ראש הממשלה ולצלם בחופשיות אלא אם כן היה סוכן שב"כ? מדוע צילם סוכן השב"כ רוני קמפלר את החלק החשוך והאחורי של העצרת? מדוע התרכז ביגאל עמיר, דמות חשוכה וחסרת חשיבות שעמדה שם? האם ידע שיגאל עמיר עומד לשלוף אקדח? מדוע לא פרסם מיד את העובדה שיש בידו את צילום הרצח? מיהו יואב קוריאל, איש בטחון שנקבר בסודיות בבית הקברות ירקון מיד לאחר הרצח, וכיצד נהרג? מי צעק "סרק, סרק" "זה לא אמיתי"? מדוע לא נמצאו כל סימני דם על הקרקע בכיכר העצרת? (למרות שרבין קיבל אח"כ למעלה מעשרים מנות דם באיכילוב?). מדוע לא חיסלו שומרי הראש המיומנים את יגאל עמיר לאחר שירה את הכדור הראשון והמשיך לעמוד עם אקדח שלוף? זאת לאחר שתים עשרה שנים בהן התאמן השב"כ על מודל התנקשות בראש ממשלה שהיה בדיוק בככר מלכי ישראל במדרגות האחוריות? מדוע אמרו אנשי השב"כ ללאה רבין שליצחק לא קרה דבר והיא תפגוש אותו מיד במטה השב"כ בתל אביב? אם אכן היו התראות מדוע לא היה רופא או חובש ליד ראש הממשלה? מדוע לא השתמשו לפינוי באמבולנס שהיה במקום? מדוע לא הכינו את איכילוב לאפשרות של חרום? מדוע ארכה הנסיעה של הקדילאק הנהוג בידי מנחם דמתי לאיכילוב למעלה מעשרים דקות כשהמרחק מכיכר מלכי ישראל הוא דקה אחת בלבד? נתן גפן חשף כי הדוחות הרפואיים על הפגיעות ברבין זויפו ושונו. האם נורה מלפנים? האם נורה מאחור? האם מטווח חצי מטר או מטווח מגע? האם פרופ' גוטמן, סגן ראש המחלקה הכירורגית באיכילוב, אחד מטובי המנתחים בארץ, אינו יודע מה הוא כותב כשחתם על תעודת הפטירה של רבין? מדוע בוצעה נתיחת גופתו של רבין ע"י ד"ר היס באיכילוב ולא במכון הפתולוגי באבו כביר? מדוע כתב היס, בניגוד לגוטמן, כי לא הייתה פגיעה בעמוד השדרה של רבין? לאן נעלם אקדחו של יורם רובין? מדוע לא הובא הקדילאק ספוג הדם כממצא משפטי? כיצד ידע אבישי רביב דקה לאחר הירי כי "יגאל עמיר הוא היורה" וכך דיווח לעיתונאים?

עד כאן קבוצה קטנה, באמת קטנה, של שאלות לשירותו של ד"ר רונן ברגמן.

ואולי בעצם ברגמן לא שאל את השאלות הנכונות כי ידע שזה יהיה מיותר לחלוטין. איזו תשובה כבר יכול סגן ראש אגף האבטחה בשב"כ לענות חוץ מהציטוט שהבאנו גם כאן – תשובה לא מספקת, לא רצינית ומזלזלת באינטליגנציה של הקורא?

 

מי נכנס להיכל?

וכך מגדיר ב'מעריב' רינו צרור, עיתונאי חברתי וידידותי לסביבה בדרך כלל, את חבר הכנסת המיועד ד"ר מיכאל בן ארי – "כהנא בהיכל".

בהמשך דבריו הוא מדווח לעם היושב בציון שבעוד הם מתפלמסים סביב ביבי וציפי – שומו שמים – כהנא כבר בהיכל.

וכאן הרי ברורה כוונתו של צרור שמשתמש באלגוריה המבוססת על המשפט המוכר לכולנו 'צלם בהיכל' – וההשוואה ברורה - ההיכל הוא הכנסת וכהנא הוא צלם, פסל, תועבה. לא פחות.

לא זכורה לי התבטאות דומה של אותו צרור כאשר אחמד טיבי (ויסלח לי אלפי סליחות ד"ר בן ארי שאיני מכירו, על ההשוואה, אבל אני מקווה שיבין את הצורך בשמו של טיבי לצורך ההמחשה בלבד) נכנס לכנסת.

להזכירכם אחמד טיבי היה יועצו, דוברו ויד ימינו של יאסר ערפאת, האחראי על רציחתם של מאות יהודים בארץ ובעולם, ששלוחיו זרעו הרס והרג בכל פינה ואתר. שופרו של האיש הזה לא זכה להגדרה "צלם בהיכל", בן ארי כן.

תודה לך רינו צרור. חשוב היה לנו להכיר את הפרופורציות שלך...

 

מי צריך בחירות בכלל?

מאמר של הסטיריקן שי גולדשטיין פורסם במקומוני 'מעריב' בערב השבת הקודמת.

גולדשטיין לא באמת כתב מאמר אלא סיפור שיטנה על ישראל של עוד 160 שנה, ישראל שבה אין בחירות כי שושלת הצאר ליברמן השתלטה זה מכבר על ישראל ומחקה מהלקסיקון העברי את המילה 'בחירות', שלא לדבר על ההליך עצמו.

מאמר-סיפור כל כך גאוני שגרם למערכת המקומונים להתעלף מהתרגשות עד כדי כך שמיקמו אותו אחר כבוד כמאמר פתיחה למגזין.

אז רגע לפני שמיטב שמאלנינו נשפכים בערגה בעקבות הפנינה הספרותית הזו תרשו לי, חברים ב'מעריב', לספר לכם שמחיקת המונח בחירות היא לא איזה סיפור דמיוני של עוד 160 שנה. זה ממש כאן ועכשיו. זה אפילו קרה כבר פעם. אולי לא שמתם לב כי זה קרה בשמאל, ולשמאל הרי מותר הכול...

אבל תזכירו לי איזו תפיסת עולם זכתה בבחירות בין שרון למצנע? תפיסת עולם של הימין, נכון? אז איך זה שהתוצאות נמחקו בהד מחיאות הכפיים שלכם כאשר שרון בחר לדרוך על התוצאות ולהשליך אותן אחרי גבו? ותזכירו לי, אתם במקומוני 'מעריב', ובמיוחד אתה, גולדשטיין, מה הייתה תוצאת ההצבעה בין מתפקדי הליכוד לפני ההתנתקות? התוצאה הייתה נגד, נכון? אז איך זה שהתוצאה הזו נמחקה לקול מצהלות המון העיתונאים? כי אצלכם בשמאל אין בחירות. מזמן אין בחירות. לא בעוד 160 שנה. ממש עכשיו. ומה לגבי הבחירות הנוכחיות? הרי אם לבני והשמאל היו מקבלים 65 מנדטים לא הייתם נותנים לה להסתכל על נתניהו אפילו לא דרך משקפת של פיראט עיוור, נכון? הוא לא היה ראוי מבחינתכם גם לא לניהול המשרד לאיכות הסביבה בממשלת אחדות. אז מה קרה פתאום שרוב של 65 מנדטים נחשב ממשלה צרה, אולי אפילו צרה צרורה עבורכם? מה פתאום אתם מחרטטים לנו שוב ושוב שלממשלה שכזו אין זכות קיום? אסביר לכם, גולדשטיין וחבריו – הסיבה פשוטה – כי אצלכם בחירות זה מהלך חד צדדי שתוצאתו ברורה ואחת בלבד, ואם לא – אין בחירות, אין תוצאה. אתם ניצחתם בכל מקרה.

 

פרקליט השטן

ואם כבר במקומוני 'מעריב' עסקינן, שימו לב לכותרת הבאה:

ומי זכה לתואר הנכבד הזה – פרקליטו של השטן? התשובה: עורך הדין חבר הכנסת דוד רותם, איש 'ישראל ביתנו'.

אז נכון שלו היינו תמימים היינו יכולים לקנות את ההסבר שמן הסתם ישחררו לנו אנשי המקומונים: מה אתם רוצים, הרב עובדיה יוסף קרא לליברמן שטן, אז זו רק התחכמות מילולית. לא יותר.

בקיצור, לענות גם אנחנו יודעים, לא צריך אתכם. בכל זאת ברור לכולם מה כוונת המשורר כשהגדיר את רותם פרקליט השטן. ולמי שיש ספקות רומזים לנו בכתבה פנימה מה זיכה את רותם בתואר – הוא הרי ייצג את כל אנשי הימין, הוא מאמין בחפותם של אנשי המחתרת היהודית, הוא היה רוצה לייצג את זאב בראודה מחברון, והכי נורא – הוא המציא את הסלוגן 'בלי נאמנות אין אזרחות', ועל כל אלה מצאו אותו במקומוני 'מעריב' ראוי לתואר פרקליט השטן...

לא יודע איך אתם מתייחסים לזה. מאז ומתמיד ידוע שמקומונים מומחים בלחצות את הגבולות העיתונאיים, אבל הפעם נראה לי שזה קצת יותר מדי, לא?

 

עושים סדר חינוכי

"האגודה לזכות הציבור לדעת" פרסמה השבוע תוצאות בדיקה חשובה שנערכה על ידיהם בעקבות מספר תלונות על הטיה פוליטית בבחירות האישים המתארחים בתכנית "עושים סדר" של הטלוויזיה החינוכית.

במשך חודש ימים בחנה האגודה את רשימת המרואיינים של התכנית. 17 תכניות ו-66 דיונים נבדקו ובהם מספר כולל של 98 מרואיינים ומשתתפים.

ועכשיו לתוצאות: (שיורשה לי לומר, הפתיעו גם אותי)

מבין המרואיינים בעלי עמדה פוליטית ידועה, אשר אינם פוליטיקאים (26 סך הכל)- 21 שהם 80.7% מכלל המרואיינים שנספרו בקטגוריה זו- משתייכים לשמאל, לעומת 5 שהם 19.2% בלבד של הידועים בדעות ימניות. 

ומסתבר שגם בדיקת מגוון המרואיינים מעלה תוצאות מעניינות: בפרק הזמן הנבדק של חודש בלבד, התארחו בתכנית: ד"ר יוסי ביילין- 5 פעמים, פרופ' איתמר רבינוביץ- 4 פעמים וכן הלאה. ואלו רק דוגמיות...

 

הביטחון של השר לביטחון פנים

כשהשר לביטחון פנים, אבי דיכטר, אמר השבוע בראיון לענת דווידוב ב'קול ישראל' "אני לא חושב שאני או את פחות לאומיים מהליכוד", מנין היה לו הביטחון הגדול שדווידוב לא הצביעה לליכוד או ימינה ממנו? הוא הרי לא היה מאחורי הפרגוד כשדווידוב שמה פתק במעטפת הבחירות. יכול להיות שברור לו שדווידוב, מתוקף תפקידה כבעלת תכנית מרכזית ב'קול ישראל', לא יכולה להיות בימין? זה פשוט לא עובד ביחד...

ואגב, דווידוב עצמה לא חשה בבעייתיות שבדברי כבוד השר ולא מצאה לנכון לתקן אותו ולו במשפט מעורפל כמו "מר דיכטר, הרשה לי להשאיר את ההצבעה שלי לעצמי", או "אודה לך מר דיכטר אם לא תמקם אותי על המפה הפוליטית". לא הייתה לה שום בעיה להמשיך בראיון כאילו כלום. אמר אמר. אולי היא אפילו לא שמה לב שנאמר כאן משהו בעייתי. זה הרי הדבר הטבעי ביותר שיכול להיות, שדווידוב בשמאל.

 

רבנים רבנים

השבוע חגג מנהיג ש"ס לשעבר, אריה דרעי, את חגיגת פדיון הבן של נכדו. מזל טוב. עכשיו תנו הצצה לתמונה הבאה מתוך האירוע וחפשו את הטעות.

מצאתם? לא? כדי לסייע הגדלנו עבורכם את הטקסט שצורף לצד התמונה הזו:

מצאתם את הטעות? אם לא תקראו שוב.

כן, כן. זה הרב בקשי דורון בתמונה, אבל הכיתוב הוא הרב שלמה עמאר. למה? כי מה זה חשוב לחבר'ה ב'מעריב'. שניהם רבנים? לשניהם יש זקן? לשניהם יש מצנפת? לשניהם יש גלימה? אז מה זה משנה באיזה רב מדובר? כולם הרי אותו דבר.

טעות כזו, יש להניח, לא היו עושים שם בין תמונותיהם של שני שחקני הפועל טבריה. טוב, הם לא רבנים...

 

יבורך

הפעם בפינת 'יבורך' בן דרור ימיני שהעז, לא להאמין, תחזיקו חזק... להביע עמדה מנוגדת לקמפיין שחרור אלף המחבלים תמורת גלעד שליט.

במאמר שפרסם השבוע ב'מעריב' מזכיר ימיני את חטאי העסקאות הקודמות שהובילו לשחרור אלפי מחבלים ועודדו את החטיפות הבאות. הוא מעז להזהיר במפורש ש"המחיר שישראל מוכנה לשלם הוא זריקת עידוד. כל חייל ישראלי יהפוך מטרה לחטיפה". הוא אפילו מעז להזכיר את הניצחון המוראלי למחבלים בעסקה שכזו.

ימיני שם נפשו בכפו כשהוא מעז לתהות כיצד זה כל פעם שאומרים שיש לקחת הכרעה קשה מדובר על ויתורים ישראליים ולא על מבצע צבאי לשחרור או שהמחיר כבד מדי ולא מבצעים את העסקה, שגם זו החלטה קשה לא פחות.

אבל על כל אלה הוא מוסיף תעוזה על תעוזה וקובע ש"התוצאה כבר ידועה. הממשלה תגלה אומץ, ותעשה בדיוק מה שאילה חסון רוצה".

בקיצור, לא משנה מה כל אחד מכם חושב על העסקה לשחרור שליט. מסכימים או לא עם ימיני, לא חשוב. מה שראוי לציון כאן הוא המאמר שנכתב בניגוד לאג'נדה הכללית ובניגוד לסחף הגועש של נהר התקשורת המגוייסת לשחרור אלף המחבלים ובראשם ידידם האישי של כמה מבכירי פוליטיקאינו מרואן ברגותי.

אז כפי שאמרנו – יבורך.

הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il

לגליונות האחרונים:

לגיליון מס' 28 של 'ציטוטים'

לגיליון מס' 27 של 'ציטוטים'