מחר: יחנך מוזיאון ובו פסיפס ביהכנ"ס של עזה

במעמד שר התיירות ויו"ר הכנסת ייחנך מחר במתחם 'השומרוני הטוב' מוזיאון הפסיפסים הראשון בישראל ובו פסיפס ביהכנ"ס העתיק של עזה.

שמעון כהן , י"א בסיון תשס"ט

כפי שדווח כאן בעבר, מחר, יום ה', ייפתח מוזיאון הפסיפסים בו נקבע פסיפס בית הכנסת העתיק בעזה. המוזיאון, "מוזיאון פסיפס השומרוני הטוב" שמו, במעמד יושב-ראש הכנסת מר ראובן (רובי) ריבלין, שר התיירות סטס מיסז'ניקוב, ראש המנהל אזרחי, תא"ל יואב (פולי) מרדכי, מנהל רשות העתיקות שוקה דורפמן ומכובדים נוספים.

יצוין כי המוזיאון החדש הינו אחד משלושת מוזיאוני הפסיפסים היחידים בעולם, והיחיד בישראל. במוזיאון מוצגים פסיפסים שהוצאו מאתרים שונים לשם הגנה מפני פגיעה והרס, בנוסף למספר פסיפסים משוחזרים וממצאים נוספים שהתגלו ביהודה, שומרון ועזה. הכנת הפסיפסים לשם הצגתם לקהל ארכה שנים ארוכות, בהן עמל צוות עובדים מיומן על הוצאת הפסיפסים מאתרם, שימורם - ובעת הצורך גם שחזורם. 

במוזיאון מוצגים פסיפסים וממצאים שונים מבתי כנסת יהודיים, בתי כנסת שומרוניים ומכנסיות. הפסיפסים מוצגים בשתי קבוצות: קבוצת פסיפסים אחת מוצגת בשטח הפתוח והקבוצה השנייה מוצגת בתוך מבנה המוזיאון. בין הממצאים המוצגים במקום ישנו פסיפס מבית הכנסת בעזה המוצג בפעם הראשונה לקהל וכן פסיפסים מבתי כנסת יהודיים הנושאים כתובות מן המתחם המקודש בהר גריזים המתוארכות למאות השלישית והשנייה לפנה"ס הנושאות שמות תואר כגון "כהן" ו"כהנים" וכן את השם המפורש, ממצא המעיד על קיום מקדש שומרוני בתקופה זו; קטעי פסיפס מבתי כנסת שומרוניים המתארים את שבעת המינים וארונות קודש; פסיפסים משלהי המאה הרביעית ומן המאה השישית לסה"נ מהכנסייה בשילה ועוד. כן מוצגים ממצאים שונים מן התקופה הביזנטית, כגון שולחן דרשות מגולף, תיבה לשרידי קדושים, לוח סורג מעוטר, ושולחן אוכל. ניתן להתרשם גם מן האתר בו ממוקם המוזיאון שראשיתו עוד בימי בית המקדש השני ובו מערות מגורים קדומות, בורות מים וכנסייה ביזנטית משוחזרת. 

עוד במקום שרידים של בזיליקה ביזנטית וכן שרידים מאוחרים יותר, שרידים מבתי כנסת ומכנסיות, מערות מגורים, בורות מים ועוד אשר מעידים על חשיבות מקום זה לאורך הדורות.

עבודות שיקום, שימור ופיתוח האתר הארכיאולוגי, אשר מומנו בחלקן על ידי משרד התיירות בהשקעה הכוללת של 10 מיליון שקלים, בוצעו בהובלת המנהל האזרחי ובאמצעות מטה ארכיאולוגיה בשיתוף רשות העתיקות.

כאן המקום להזכיר כי אתר 'השומרוני הטוב' הוא אתר הסמוך לישוב כפר אדומים שבחבל בנימין. בעולם הנוצרי סבורים כי באתר זה התרחש האירוע שהפך לאחד המשלים המפורסמים ביותר בברית החדשה. במאה השישית לספירה הוקמה במקום כנסייה שבסיסי עמודיה וחלק מקירותיה השתמרו עד היום. המקום נחשב בעולם הנוצרי לאחד האתרים החשובים לצליינים ועולי רגל. הכנסייה שבמקום מהווה חלק בלתי נפרד ממסלול זרוע כנסיות שבו עוברים נוצרים במסגרת חגיהם. במהלך שנת 2005 שוחזר במקום הפסיפס שעיטר את הכנסייה הצלבנית העתיקה שבמקום. זאת במסגרת שיקום ושחזור כולל של הכנסייה.

במנהל האזרחי הרגיעו כבר לפני חודשים אחדים וקבעו כי המוזיאון החדש אינו ממקום בתוך השטח הכנסייתי אלא בסמוך לה. לשאלתנו אם צפויה בעיה בכניסה למקום עבור יהודים שומרי דת ומסורת המקפידים שלא להיכנס לכנסייה, נמסר מדובר המנהל כי לא צפויה כל בעיה וכי מדובר בשני אתרים שונים.

 

על בית הכנסת העתיק בעזה ניתן ללמוד באריכות מאתר קטיף נט. הזכור לטוב. להלן כמה ציטטות מתוכו:

ראשיתו של בית הכנסת בימיו של קונסטנטינוס הגדול שציווה בעת עלייתו לשלטון, בשנת 331 לספירה, לנקות את העיר עזה מיהודים. באותה תקופה הוקם בעיר עזה מיומס (עזה ים), בית הכנסת הגדול של העיר שנבנה על ידי הקהילה שהתיישבה בעיר

בית הכנסת התגלה באקראי כאשר טרקטור שעבר במקום בשנת 1965 במטרה להתחיל לחפור יסודות לקזינו, חשף לפתע את יסודותיו ורצפת הפסיפס של בית הכנסת הגדול של עזה.

יצוין כי את דבר קיומו של הפסיפס פרסם לראשונה החוקר הצרפתי לה-קלן במאמר בביטאון כנסייתי בו דיווח על הכתובת 'דויד' שבמרכזו.

בשנת 67 עם שוב היהודים לשלוט ברצועה, המשיכה מלאכת חשיפת בית הכנסת בניהולו של פרופ' אשר עובדיה. פעולות החשיפה גילו כי במקום היה גם, בנוסף לבית הכנסת, מרכז קהילתי יהודי תרבותי ורוחני.

בית הכנסת שנתגלה, חריג בגודלו, כלל חמישה מרחבים, בעוד ששאר בתי הכנסת העתיקים בארץ ישראל כללו שלשה מפלסים בלבד. גודלו של בית הכנסת העיד על עושרם הרב של הקהילה היהודית בעזה-מיומס. פני בית הכנסת פונים למזרח, לכיוון ירושלים. במרכז בית הכנסת נתגלה הציור של דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אוחז נבל בידו וסביבו חיות הפרא רוגעות לצלילי הנבל, ולצידו של דוד מופיע שמו "דויד" באותיות עבריות.

בחלקו הדרומי של בית הכנסת נתגלה פסיפס נוסף ובו מצוירות חיות אפריקאיות עטורות מדליונים, פרי יצרתם של אמנים מקומיים מהתקופה הביזנטית שהתמחו ביצירת רצפות פסיפס.

את רצפת הפסיפס תרמו באותה התקופה שני אחים, מנחם וישי בן ישוע, שהיו מוכרים כ"סוחרי העצים היהודים מעזה ים". הסוחרים לא היו אחראים רק להקמת הפסיפס אלא תרמו להקמת בית הכנסת בכלל, ולאחר בניית בית הכנסת בו היו שותפים, התקינו מכספם את רצפת הפסיפס.

(הטקסט המלא על בית הכנסת נכתב כעבודה ע"י אלחנן סנדלר, נער מעקורי גוש קטיף)