ביהמ"ש: לו"ז הרכבת איננו "המלצה"

ביהמ"ש לתביעות קטנות קבע כי רכבת ישראל מחוייבת לפצות על איחורי הרכבות וכי לוח הזמנים אותו היא מפרסמת אינו "בגדר המלצה בלבד".

שלמה פיוטרקובסקי , כ' בתמוז תשס"ט

רכבת
רכבת
ארכיון
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, מרים לפשיץ-פריבס, קיבלה את תביעתן של אם וביתה, אשר טענו כי בשלושה מקרים שונים נאלצו להמתין זמנים ארוכים עקב איחורן של רכבות, ודחתה את טענת הרכבת לפיה לוח הזמנים אותו היא מפרסמת איננו מחייב אותה ונועד "להתמצאות בלבד".
 
התובעות טענו, כי מגיע להן פיצוי בגין איחורים בהגעת הרכבות המופעלות על ידי רכבת ישראל. חלק מהאיחורים בהגעת רכבת, גררו אחריהם איחור של התובעות בהגעה לרכבת אחרת ("רכבת המשך") לה הן נזקקו, על מנת להגיע ליעדן. 
 
בנוסף נטען, כי התנאים באחת מהרכבות שהועמדה לרשות התובעות, היו ירודים, עד כדי צחנה ולכלוך ברכבת ומבלי שהופעל מזגן, לרווחת הנוסעים. התובעות הוסיפו וטענו, כי גם היכן שהרכבת דאגה להסעה חלופית עבורן, עקב תקלה ברכבת, ניגרמה להן טירחה מעבר לעיכוב בהגעה ליעדן.
 
האם התריסה כנגד התנהלות נציגי הרכבת כלפי הנוסעים והיא בכללם, בחלק מהאירועים נשוא התביעה. לדבריה, נציגי הרכבת נהגו כלפיה בזלזול, בהימנעם מדאגה לנוסעים, בעת שהללו המתינו לרכבת שבוששה לבוא ולא טרחה, ליידע על אותם בדבר סידורי הסעה חילופיים.
 
מנגד הכחישה רכבת ישראל את אחריותה לאירועים בגינם הוגשה התביעה. לטענתה, היא לא התחייבה כלפי הנוסעים בעמידה בלוח הזמנים המתפרסם על ידה בכלל ובפרט לעמידה בלוח זמנים לצורך קישור בין רכבות (כהגדרתו לעיל "רכבת המשך").
 
נציגי הרכבת טענו, כי לוח הזמנים שנמסר על ידה לנוסעים, נועד לצורך "התמצאות" של נוסעיה והיא עושה מאמץ, לעמוד בו. בנוסף, נטען כי היא דאגה למתן פתרונות חלופיים בשל איחורים בהגעת רכבת כדוגמת, העמדת אוטובוס מתחנת רכבת אחת עד לתחנת רכבת אחרת, על מנת שנוסעיה יסעו משם ברכבת, ליעדם לירושלים.
 
כאמור קיבלה השופטת את התביעה, וקבעה כי "לוח הזמנים נקבע בנוהל והוא מחייב את הנתבעת. בהתאם לכך, עליה לשלם פיצוי היכן שהיה איחור מהזמנים שנקבעו בו ואין בנוהל, הוראה המסייגת את תוקף לוח הזמנים כאילו היה בגדר "המלצה" בלבד".
 
השופטת אמנם קיבלה את התביעה, אולם קבעה כי הפיצוי שינתן יהיה זה הקבוע בתקנות, ולא ינתן פיצוי החורג מהן, "בנסיבות אלו אני קובעת כי התובעות זכאיות לפיצוי בגין האיחורים שהוכחו כפי שקבעתי לעיל, בהתאם לנוהל. הפיצוי הוא במתן שוברי זיכוי, כפי שהללו נישלחו אליהן ע"י הנתבעת. למעלה מן הצורך יוער, כי התובעות לא הוכיחו את נזקיהן בשיעור הפיצוי אותו דרשו בכתב התביעה".