.
.
שופטי בית המשפט העליון, סלים ג'ובראן, אדמונד לוי ויורם דנציגר דחו את ערעור המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לפי הליך פסילת רשיונות ל'נהגים פרועים' נעשה שלא כדין, וקבעו כי על מנת לפסול רשיונות באופן מנהלתי יש לקבוע קריטריונים ברורים אשר ינחו את פעולת פקידי הרישוי.



תחילה קבע השופט ג'ובראן, כי אכן "הפעלת סמכותה של המשיבה (רשות הרישוי – ש.פ) לפסילת רישיונותיהם של נהגים מסוכנים משרתת את תכלית סעיף החוק. ראשית לשונו של החוק. זו פשוטה ומובנת, וממנה עולה כי מקום בו מוכח בפני רשות הרישוי כי נהיגתו של פלוני מסוכנת היא, או שנהיגתו פראית, יכולה זו לפסול את רישיונו בהליך מוסדר, ועל סמך ראיות מבוססות".



עוד דחה השופט את הטענה לפיה הסמכות הנתונה לפסילת רשיון היא סמכות הקשורה לביצוע עבירה ספציפית, וקבע כי "הפרשנות אותה מציעים הנהגים, לפיה מדובר בפסילת רישיון רק מקום בו אדם עומד לבצע עבירת תנועה קונקרטית, אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, שכן במקרה זה על המשטרה לעצור את הנהג מלנהוג במקום, בטרם יפגע באחר באותו הרגע, ואין טעם ליזום הליך מנהלי במצב מעין זה".



על אף זאת קבע השופט כאמור, כי "מעיון בהנחיות (אשר תוכנן פורט בפסקה 18 לעיל) עולה כי הללו מנחות באופן כללי ביותר את פקיד הרשות אשר עניינו של נהג החשוד בהיותו "מסוכן" או "פרוע" בא לפניו. אלא שהלכה למעשה, ההנחיות מותירות את פקיד הרשות עם אותו שיקול דעת רחב אשר היה לו לפני פרסומן, כאשר אין בידיו אמות מידה ברורות די הצורך כדי לקבוע אימתי ייפסל רישיונו של נהג לתקופה של 18 חודשים, ואימתי לחמש שנים".



"ככל שההנחיות הללו אכן מנחות את פקיד רשות הרישוי, נראה כי תרומתן היחידה היא בהעלאתם על הכתב של השיקולים הרלוונטיים לפסילת הרישיון לדעת משרד התחבורה. אף כי מדובר בצעד בכיוון הנכון מבחינת הרשות, בכך לא סגי, הואיל ומשקלם של השיקולים השונים נותר עמום כשהיה, ועל כן החלטות הרשות לפי הנחיות אלו יהיו לעיתים שרירותיות כבמקרים שלפנינו. על כן נראה שהנחיות אלו אינן מעמידות קריטריונים ענייניים וברורים דיים לצורך הפעלת הסמכות המצויה בסעיף 56 לפקודת התעבורה כדין", הוסיף השופט ודחה את העתירה.