זמן למחשבה. אלול
זמן למחשבה. אלולפלאש 90

לקראת הימים הנוראים וראש השנה המתקרב, אומר לערוץ 7 הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת הר עציון, כי יש דרך מצוינת איך להתחזק לקראת יום הדין וגם אנשים בבית שנאלצים לעבוד לפרנסתם ואינם נמנים על יושבי בית המדרש יכולים להתכונן כראוי.

"חודש אלול בתודעתנו הוא כחודש דצמבר בהנהלות הבנקים והחברות הכלכליות. זהו זמן למאזן ובדיקת התוצאות והמחירים של מעשינו ומחדלינו, הטובים והרעים. אוי לו למוסד פיננסי שאינו מקדיש זמן, כוח אדם וכסף רב לבדיקת מעשיו ומחדליו בשנה העוברת, שאינו מוכן לדון באומץ ובפתיחות לב במסקנות מן הבדיקה, שאינו מוכן להסיק מסקנות אופרטיביות מן הטעויות ומן הדברים והנכונים שנעשו בשנה השוטפת, שאינו בונה תוכנית מעשית לשפר את עצמו ושאינו מתכוון ברצינות ליישם אותה גם במחיר כואב", מסביר הרב מדן.

לדבריו, "מוסד פיננסי עוסק בכספים, שהיום הם כאן, ומחר- אין איש יודע היכן. יהודי, העוסק בחיי עולם, ברמת השיחה שיש לו עם הקב"ה ובטיב הקשר עמו, יכול לוותר על חודש של חשבון פנימי, של מאזן ושל ניסיון תיקון? היוכל נוהג במכונית בכביש עמוס שלא להביט במראה לאחור ולצדדים?".

הרב מדן מציין, כי "כל זה נכון בשני עולמות: בחשבונו האישי של כל אדם על חטאיו שלו, ולב יודע מרת נפשו, וגם בחשבונו כאיש משפחה, ומה תרם לקידום עצמו, אשתו וילדיו (או בעלה וילדיה, או הוריו ואחיו) בחינוך שהוא מאמין בו, וכחלק מציבור שלם (למשל: הציונות הדתית, ובמעגלים גדולים יותר- היותו חלק מעם ישראל ומן האנושות כולה יותר), ומה תרם הוא וחבריו בשנה זו לקידום רעיונות תיקון העולם שהוא מאמין בהם".

לדבריו, למרות הקושי יש דרכים לצאת מראש השנה מחוזקים לכל השנה כולה, "אנו נתקלים כל שנה מחדש בשאלה עד כמה רציני מעשה התשובה אם הוא חוזר כל שנה מנקודת ההתחלה. הבעיה היא השוואה לתחילת קוהלת. הטענה שהכול חוזר על עצמו, ושום דבר אינו מתקדם. מעין "כל התשובות הולכות אל הימים הנוראים, והאדם אינו הופך לצדיק" (על משקל 'כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא'). מעין המחזוריות של התשובה בספר שופטים, שזועקים אל ה', נושעים מאויביהם על ידי שופט, ושבים לחטוא ולהשתעבד. ובכל עולם החומר הכול מחזורי, וכן התשובה, וזה אינו רציני. אלול בשירה של נעמי שמר ('בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד') הוא סיבה להתחיל את השיר מהתחלה כמו בעולם החומר ('ובבוא אלול אלינו ריח סתיו עלה, והתחלנו את שירנו מהתחלה'). אך עולם הרוח חייב להיות שונה".

הרב מדן מזכיר את הגמרא בשבת פט"ז, השואלת על אישים מסוימים 'במאי זהיר טפי' (באיזו מצווה היה רב פלוני זהיר במיוחד). "הגמרא מבארת, שבכוח מצווה אחת שאם זהיר בה- לקרבו לעבודת ה'. ההיגיון שבכך ברור. יש מרבה ויש ממעיט בעבודת ה'. קו הגבול עובר במקום שאדם עובד ואינו דורך במקום. אם אדם בשום דבר אינו עובד את ה' עבודה אמיתית, ונושא זה מתנוון אצלו, וקם חיץ בינו לבין הקב"ה. כל זה נכון חלקית גם אם כל עבודתו אינה רצינית".

הרב מדן אומר, כי "הדרך הטובה ביותר היא לצאת מראש השנה אם קבלה טובה אחת או שתיים "לאדם חטאים רבים. יש צורך ליטול שניים או שלושה מהם ולא יותר ולהחליט על פרויקט שנתי. רצוי שהאחד מהם יהיה בין אדם למקום ואחד בין אדם לחברו. אלו הן הקבוצות העיקריות בעבודת ה'. העבודה הדתית והעבודה המוסרית. העבודה על שניים או שלושה דברים אינה בשמים, ואסור לאיש לוותר לעצמו ולומר שזה אינו אפשרי. ניתן לקחת כוונה בברכת תפילין. ברהמ"ז מסידור. קר"ש שעל המיטה. וידוי פעם בשבוע. דף יומי, הלכה יומית וכד'. דיבור בשעת התפילה. קימה לשחרית בזמן וכו'. במצוות בין אדם לחברו ליטול לימוד של הלכה יומית בחפץ חיים., זה כבר יעשה את שלו. כמות צדקה. דברים אלו אינם קשים יותר מהורדה במשקל והפסקת עישון".