סרן אסף רמון הובא למנוחות

בבית העלמין שבמושב נהלל הובא למנוחות סרן אסף רמון. נשיא המדינה: אומה שלמה המומה ומוכת יגון. מדינה שלמה שותקת ודומעת.

עוזי ברוך , כ"ה באלול תשס"ט

סרן אסף רמון ז"ל
סרן אסף רמון ז"ל
צילום: דובר צה"ל

ארונו של סרן אסף רמון ז"ל שנהרג אתמול בדרום הר חברון, הובא אחרי הצהריים לבית העלמין שבמושב נהלל. גם שיירת ראש הממשלה ונשיא המדינה הגיעה למקום. את ארונו של אסף נשאו שישה מחבריו לקורס.

רונה רמון ספדה בדמעות לבנה אסף ז"ל, "השארתם אותי במלכודת, זה המקום שלי, זה הקבר שלי, הייתם צריכים לקבור אותי פה." עוד הוסיפה רמון: "הבטיחו לי לשמור עליך, עכשיו תשמור על אבא".

נשיא המדינה שמעון פרס אמר "מדינת ישראל מרכינה היום את דגלה, עם שלם בוכה היום, על בנו שנפל. כל לב נקרע היום - כי הילד הפרטי של משפחת רמון היה הילד של כולנו."אל תשלח ידך אל הנער",  אלו מילות התפילה שנאמרה חרישית עת הצמדתי את כנפי הבוגר המצטיין לחזהו של אסף רק לפני שלושה חודשים. הוא מהטובים שבבנינו.  הוא נושא עמו מורשת עשירה של אהבת הארץ, חוכמה ונתינה", אמר פרס.

"מורשת הנובעת מעמקי המשפחה שיָנקה מההיסטוריה של העם היהודי ומההעזה של מדינת ישראל. ההיסטוריה של תפילות. והעוצמה של צה"ל. הפנים של ירושלים והגובה של חיל האויר. עדיין מהדהדים באוזנינו ובאוזני, צליליו ומילותיו של השיר שליווה את אסף ואת חבריו במסדר כנפיים: "כל מטוס שטס בשמים, כל כוכב מאיר בעיניים, מזכיר לי אותך" והמילים שנגעו בלב כולנו, על מגרש המסדרים, מתרסקות עתה לנגד עינינו. הלב שהתרחב באותו יום  של קיץ, יום חג ודגלים, מתכווץ עכשיו ומאיים להישבר.  אילן ואסף, שניהם ישרי דרך, אמיצים ונועזים, נכונים לכל קריאה. מוכנים לכל משימה. שניהם גדלו כמצטיינים, ונפלו כמצטיינים שבמצטיינים. 

אסף, ממנו אנו נפרדים היום, הוא לוחם בן לוחם, תלמיד חכם בן תלמיד חכם, נועז בן נועז, חולם בן חולם", אמר פרס. "אני יודע שעוד לא נוצרו המילים שיכולות לרפא, עוד לא נולדו הדברים שבאו לנחם, כאשר אומה שלמה, על כל אזרחיה, כואבת היום ובוכה, איש על כתפי רעהו - אין בה כדי למלא את מקומן של פעימות הלב כאשר שומעים את צעדי הבן החוזר הביתה בסוף השבוע מהבסיס, והן אינן יכולות, בשום פנים ואופן,  למלא את החסר, את המיטה הריקה, את ארון הבגדים והחולצה עם הכנפיים, את הצחוק המהדהד בחדרי הבית, את החיבוק ואת הנשיקה. את ה"שלום" ואת ה"להתראות".

"ליבנו השבור איתכם בכל דמעה זולגת, בכל זיכרון מעלה-חיוך, בכל רגע של כאב צורב. אומה שלמה המומה ומוכת יגון. מדינה שלמה שותקת ודומעת. הנחמה רחוקה אבל יש במה להתגאות. יש למה לקוות.