שבועות אחדים לפני פרסום הקוד האתי לעסקאות שבוים שגיבשה ועדת שמגר החדשה יתכנסו הערב (שלישי) פוסקי הלכה דתיים לאומיים בכירים לדיון בשאלה הכואבת האם מותר לשחרר מחבלים כדי לפדות שבויים. הכנס יתקיים במסגרת ערב עיון לזכרו של הרב הראשי, הרב שלמה גורן, במלאת 15 שנים לפטירתו שייערך בשעה 19:30 בבית הכנסת הגדול בירושלים.
בנו של הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, רמי גורן, המכהן היום גם כסגן יו"ר אלביט הדמיה, סיפר לערוץ 7 על דמותו ואישיותו של אביו המנוח, "אצלי 15 השנים היו כלא היו. החוסר של אבא נמצא כל יום וכל דקה. בנוסף לאבא הוא היה עמוד האש שהלך לפנינו. כל דבר שעשיתי התייעצתי איתו, הוא היה מעורב במשפחה בכל דבר ודבר. אין יום שלא עולה השאלה מה אבא היה עושה במצב הזה".
על ההבדל בין התקופה אז, עת תקע הרב גורן בשופר ברחבת הכותל המערבי עם שחרור הר הבית, לדיבורים היום על חלוקת ירושלים, אמר בנו, "הדור היום הוא דור אחר, הדור השתנה ולא לטובה, זה דור שאיבד הרבה מאוד מהאידיאלים שלו, בנוסף חלה הקצנה הולכת וגוברת לכל הכיוונים. הפערים בין צד לצד בין פלג לפלג הולכים וגוברים. גם פעם היו פלגים אבל הם ידעו להסתדר בינם לבין עצמם ואחד עם השני. התיחום בין הפלגים היה הרבה פחות חד וכואב. היום כל פלג מסתגר בתוך עצמו וברגע שמגיע אל מול פלג אחר פורצת מלחמת עולם. יש משפט שאומרים 'אם לא נחיה ביחד נמות ביחד' אנשים לא קולטים את זה. צריכים לחשוב שיש אלטרנטיבות אחרות. אנשים שכחו מה היה בדורות הקודמים, שכחו מה קרה לפני 60 שנה ולאיפה אנחנו יכולים להגיע מהר מאוד ובקלות אם אנחנו לא נעמוד ברשות עצמנו, ויחד נעמוד מאוחדים כלפי כולם. למזלנו הטוב והרע, הקב"ה נותן לנו מדי פעם איזה מכה ואז עם ישראל מתאחד - אך הייתי שמח אם הוא היה מתאחד גם בלי מכות".
על חלוקת ירושלים אומר הבן כי הרב גורן אמר חודש לפני שהוא נפטר – 'אני מוכן למסור את נפשי על ירושלים' – "מי שהכיר אותו יודע כשהוא אמר משהו הוא התכוון לו בכל מאודו. מבחינתו יש ההלכה שעל ארץ ישראל צריך למסור את הנפש. הוא נלחם על ירושלים כל ימיו, במלחמה על הר הבית, לצערנו, הוא נכשל ובגלל זה הר הבית נמצא בשליטת הוואקף אבל הוא נלחם. זה שמערת המכפלה נמצאת בידינו היום זה בזכותו של אבא שנעמד על הרגלים האחוריות ואמר לא יקום ולא יהיה, בהר הבית הממשלה הצליחה לאכוף עליו לקבל את ההצעה".
על סוגיית שחרור מחבלים העומדת על הפרק, אמר רמי גורן, "אני חושב שהשאלה היא לא לגבי גלעד שליט ספציפית. השאלה היא עקרונית האם מבחינת כללי המשחק שהמדינה קובעת לעצמה היא צריכה להיות צד במשאים ומתנים מהסוג הזה או לא. התשובה של אבא בעניין הייתה ברורה וחד משמעית. זה התחיל כשרבין ביקש את חוות דעתו בעסקת ג'יבריל, התשובה שלו הייתה ברורה – לא. בספר שנקרא תורת המדינה הוסיף אבא קטע בסוף, כי לא רצה להטיל את הנטל המוסרי על המשפחות של אלו ששוחררו בעסקת ג'יבריל, ופתח שם איזה פתח שאולי אפשר לומר שבגלל שיש חוזה בין הצבא לבין חייליו אז אולי מותר לשחרר. אך זה היה רק בדיעבד לאחר השחרור".
"חלק גדול מהנימוקים נגד שחרור נועד כדי לא לפתוח פתח למחבלים שיחטפו שוב ושוב, וכאמצעי התרעה מול המחבלים, שמי שפשע אם יבין שיש סיכוי שישחררו אותו בעתיד - הוא לא יירתע. בסוגיית גלעד שליט קשה לי לדעת מה אבא היה אומר...קשה לומר שלא היו משחררים אותו, הכאב של המשפחה הוא כאב שאי אפשר לאמוד, אם יש דבר שאבא שלי לא יכול היה לעמוד בו זה כאב של משפחות. אם מדברים מהיום להבא צריכה להיות החלטה ברורה שאין משא ומתן במקרים כאלו".