מערת הכפלה בחברון
מערת הכפלה בחברוןפלאש 90

בשבת הקרובה יקרא עם ישראל את פרשת 'חיי שרה' הנפתחת בסיפור רכישת מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו. בישוב היהודי בחברון ההיערכות בשיאה לקליטת אורחים רבים מכל רחבי הארץ, וגם כאן נתרום את תרומתנו הצנועה בדמות קטעים ממאמרו של החוקר דותן גורן "היהודי ששיפץ את מערת המכפלה". המאמר הופיע במלואו בכתב העת 'עת-מול' בהוצאת יד בן צבי.



יצוין כי גורן הוא דוקטורנט במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן ועוסק בחקר המאמצים היהודיים לקניית אחיזה במקומות הקדושים בארץ-ישראל בעת החדשה.



במאמר שהתפרסם ב"פלסטיין פוסט" ב-12.8.1936 הופיעה כתבה מאת גייל הופמן ועניינה בעלי-מלאכה בירושלים ותוצרתם. אחד מאותם אנשים היה יהודי בשם אהרן גרבלסקי, שבבעלותו מפעל לחיתוך ועיבוד אבן. לדבריה אחת העבודות המעניינות, שביצע גרבלסקי היו תיקוני אבן במערת המכפלה בחברון. עובדה זו מפתיעה מאחר שלאורך מאות שנים נאסרה הכניסה למקום הקדוש ללא-מוסלמים, למעט חריגים אחדים (שינוי במגמה חל לפרקי זמן קצרים בתקופת המנדט). יהודים שביקשו להתפלל במקום הורשו לעלות רק עד למדרגה השביעית בגרם המוביל לפתחו, וודאי שלא הורשו לבצע בתוכו עבודות בנייה.



אהרן גרבלסקי (1954-1898) נולד בעיירה דראז’נה בחבל פודוליה באוקראינה. הוא היה בן למשפחה אמידה מחסידות סדיגורה, שהעניקה לו חינוך יהודי-מסורתי וכללי. בראשית המאה העשרים התקרבה המשפחה לציונות כאשר אחיו הגדול ביקר בארץ-ישראל וסיפר לאהרן אודות החיים בארץ שהושפע מכך רבות. לארץ-ישראל עלה אהרן עם צפורה חברתו (ולימים אשתו) כחלוצים בימי העלייה השלישית. הזוג הגיע לנמל יפו עם פרוץ מאורעות תרפ"א (מאי 1921), אולם בשל המצב הביטחוני נאלצה האוניה להפליג לאלכסנדריה. ממצרים הגיע גרבלסקי לארץ-ישראל ברכבת דרך מעבר-הגבול בקנטרה והתגורר באוהל עם פליטים יהודים שנמלטו מיפו בשוליה הצפון-מזרחיים של תל-אביב (לימים הוקמה במקום שכונת נורדיה).

בראשית דרכו חפץ גרבלסקי לעסוק בחקלאות ותכנן להתיישב במושב מרחביה בעמק יזרעאל. אך בה בעת החלה צפורה בלימודיה בבית הספר לאחיות בירושלים והוא עבר להתגורר עמה. לפרנסתו עבד גרבלסקי כפועל בניין ולמד את רזי המקצוע. לימים הוא הקים שותפות עם יצחק מנדלבליט (לימים תעשיין ידוע בפני עצמו), והשניים הועסקו אצל קבלנים יהודים וערבים בעיר. ב-1923 פתח גרבלסקי בית-מלאכה בצריף עץ עם מספר מצומצם של פועלים ומכונות. בשנים 1930-1927 נבנתה הכנסייה הסקוטית סנט אנדרוז (Saint Andrew’s) בירושלים, וגרבלסקי ביצע עבורה עבודת אבן, שהקנתה לו פרסום ברחבי העיר כאיש מקצוע מיומן וכמומחה בתחומו. ב-1930 הוא רכש אדמה בשכונת רחביה המתפתחת (רחוב רמב"ן), התגורר במקום והרחיב את מפעלו.



בשלהי שנות העשרים החלו קשריו העסקיים של גרבלסקי עם המופתי של ירושלים חאג’ אמין אל-חוסייני והוא עבד בבניית מעונו בשכונת שייח ג’ארח. קשר זה הוביל אותו לאחד משיאי פועלו, כאשר באמצע שנות השלושים פנתה אליו הנהלת הווקף המוסלמי בהצעה לבצע תיקוני אבן בקירות המוזאיקה במערת המכפלה והסדירה עבורו את כל אישורי העבודה והכניסה הנחוצים. לשם-כך נסע גרבלסקי לחברון, ערך מדידות במערה והביא ממנה דוגמאות שיש. לתיקון האמור הוא הזמין שיש ייחודי מבלגיה בכדי להתאימו לאריחי השיש השחורים העתיקים במקום הקדוש. בסיום עבודתו הוזמן גרבלסקי לפגישה עם יו"ר הנהלת הוועד הלאומי וחוקר תולדות ארץ-ישראל יצחק בן-צבי ותאר בפניו באריכות את כל מה שראה במערת המכפלה. לאחר מלחמת ששת הימים (יוני 1967) ביקר בנו יחיאל בחברון ונפגש שם עם נכבדים ערביים. הוא סיפר להם על מלאכתו של אביו במערת המכפלה, אך אלה טענו כי דבר זה לא ייתכן מכיוון שיהודים לא הורשו להיכנס אליה. לבסוף הודה אחד השיח’ים כי יהודי בשם אהרן אכן ערך תיקונים במערה ובכך אישר את המקרה.

גרבלסקי אף היה אמור לבצע עבודה גדולה לשיקום כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא במתחם הר הבית עבור הווקף המוסלמי וחוזה נחתם בין הצדדים, אך הוא לא מומש בשל המתיחות הביטחונית ששררה בין היהודים לערבים בעקבות פרוץ מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936).



בתקופת המנדט הבריטי גרבלסקי נטל חלק בבניית דירות, בתים פרטיים ומבני ציבור ברחבי ירושלים ומחוצה לה, ביניהם ניתן למנות את: בנייני המוסדות הלאומיים ברחוב קינג גורג’, בניין הדואר המרכזי ברחוב יפו, בניין ימק"א ומוזיאון רוקפלר. בייחוד התמחה מפעלו בעבודות מוזאיקה מלאכותית (Artificial Mosaic) בשלהי שנות השלושים וראשית שנות הארבעים עסק גרבלסקי בשיתוף עם חברת "סולל בונה" בבניית מצודות הטגארט, שהוקמו מטעם שלטונות המנדט בארץ-ישראל. במלחמת העצמאות שימש גרבלסקי כקצין צה"ל בחיל ההנדסה והיה אחראי על הביצורים בהר ציון לאחר כיבושו. במלחמה הוא נפגע קשה מירי צלפים ירדנים וסבל רבות מפציעתו עד לפטירתו.



בדרכו של אהרן המשיך בנו יחיאל, שנטל על כתפיו את ניהול המפעל שהקים אביו, וסיפק אבן ירושלמית לשווקי חו"ל ולפרויקטים יוקרתיים (קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם, בית-החולים הדסה בעין-כרם). לאחר מלחמת ששת הימים סיפק המפעל את אריחי השיש לריצוף רחבת הכותל המערבי והיה אחראי לאספקת אבן למיזמים נוספים בעיר כדוגמת: טיילת ארמון הנציב, בית המשפט העליון, בניין משרד החוץ. כיום נמצא מפעל "שיש ירושלים, אהרון גרבלסקי ובנו בע"מ" באזור התעשייה הרטוב ועובדים בו בני הדור השלישי למשפחת גרבלסקי.