לחיי השקט ההוא
זוכרים את כותרות הענק ועמודי המלל האינסופי בגנות הרב אליעזר מלמד? אתם זוכרים על מה הייתה כל המהומה? הוא סירב לגנות את מניפי השלט ההוא. לא קרא לסירוב, לא עודד סירוב. רק סירב לגנות, וכזה עליהום טוטאלי.
ממש משום כך ציפיתי לראות כותרות ענק שיטפלו לפחות באותה מידה באותו מנהל בית ספר תיכון בתל אביב שקבע באוזני תלמידיו שאמנם "השירות בצבא הוא חובה, אבל בצבא ששומר על הגבולות והביטחון ולא צבא שמתעסק בפעילות של כיבוש". כלומר בצבא ש"כובש" ביהודה ושומרון כבר בכלל לא בטוח שהשירות בו חובה...
האיש גם קרא "לציבור המחנכים השפוי בישראל, הדתיים והחילונים, לומר בגלוי לתלמידיו שהכיבוש ארור, לקלל את הכיבוש ולחנך לערכים שלא רומסים אחרים". לתלמידיו המתגייסים הוא ממליץ להגיע למחסומים ולהוכיח את רוח ההתמתנות...
וכל זה לא זיכה אותו ולו בעשירית מהכותרות שזכה בהן הרב מלמד. הייתי מצפה שיזמנו את האיש לראיונות ויתבעו ממנו להבהיר מה יעשה אם יבוא אליו תלמיד ויגיד ששולחים אותו למשימות כיבוש נוראות. האם יגיד לו לסרב? הייתי מצפה שיזמנו את כלל מנהלי התיכונים בתל אביב שיגנו את האיש ואת דבריו. הייתי מצפה שהרמטכ"ל וראש הממשלה יידרשו לעניין ויודיעו שאין מקום להתבטאויות שכאלה. הייתי מצפה שהתקשורת לא תתן לעניין להסתיים באיזה שימוע אצל מפקחת המחוז. אבל לא. בעיתונות לא ראינו כלום. באתרי האינטרנט מצאנו איזו כתבה ורבע במדור מקומי (מסתבר שהדיווח אפילו לא ראוי להימצא בידיעות הכלליות), ברדיו שמענו איזה דיווח קלוש וזהו. מספיק. יש מי שזוכה למטריית ההגנה התקשורתית שנקראת – שתיקה כללית.
שיתוף פעולה
לאנשי 'הארץ' דחוף מאוד להלשין לפריץ האמריקאי ירום הודו על מה שנחשב בעיניהם מעשיו החמורים של היהודון. זו ככל הנראה הסיבה שבערב השבת האחרונה מצא העיתון הזה לנכון לדחות את כל בעיותיה של הארץ הזו לעמודים הפנימיים ולכותרות הזעירות יותר. את הכותרת הראשית שלו הקדיש העיתון לזה:
אם נהרהר רגע ונדמיין לעצמנו איך נולדה הכותרת הזו נבין שאיפשהו ברחוב שוקן בתל אביב ישבו עורכי הארץ ואמרו לעצמם שאמנם נתניהו התיישר עם תפיסות עולמם, ואמנם הוא הבטיח שתי מדינות והבטיח הקפאת בנייה, אבל רגע, רגע, כל זה לא מספיק, כי אולי הוא בכלל עובד עלינו. צריך לבדוק בשטח – יש או אין הקפאה. זה ממש לא משנה אם האמריקאים והאירופאים חושבים שיש הקפאה, ולא משנה אם עבורם המצב הנוכחי מספיק. אנחנו צריכים לבדוק אם זה קורה בשטח, ואם זה לא קורה הרי שתפקידנו ב'הארץ' להודיע לאובמה שנתניהו עובד עליו.
כלומר שאם עד עכשיו חשבנו שההקפאה חשובה בעיני השמאל כדי לקדם תהליך מדיני או לחזק את מעמדה של ישראל בעולם, כעת מתברר של'הארץ' זה ממש לא משנה. לא מעניין אותם תהליך מדיני או מעמד ישראל. הם סתם רוצים שלא תהיה בנייה ביהודה ושומרון. הרי אם יש בנייה ביו"ש והיא לא ידועה לאמריקאים או שלא אכפת להם ממנה הרי שהיא לא מוקש מדיני ולא פגיעה במעמד ישראל בעולם, נכון? אבל התהליך ממש לא חשוב להם. אותם מעצבנים פיגומים וכבישים, אז הם מארגנים בדיקה שתוכיח שיש בנייה.
ועכשיו תכל'ס ל"בדיקה" הזו. כמה שורות אחרי תחילת הכתבה ברור שלא מדובר בדיוק בבדיקת 'הארץ', אלא בבדיקה של דרור אטקס מ'יש דין' וחגית עופרן מ'שלום עכשיו', והצמד הזה כידוע תמיד ימצא בנייה ויחליט שהיא לא חוקית. בקיצור לא ברור אם 'הארץ' עובד אצל 'שלום עכשיו' או שבעצם 'שלום עכשיו' עובדים אצל 'הארץ' מה שבטוח זה שככל הנראה מדובר בשותפות שמזמן כבר אינה סמויה.
אגב, רק בסופה של הכתבה קיבלו הקוראים את הבהרת המנהל האזרחי ש"צו השהיית הבניה חל אך ורק על יחידות שבהן טרם נוצקו יסודות מיום פרסום הצו". כלומר כל יחידות הדיור שראו אנשי הארץ\שלום עכשיו ברחבי יהודה ושומרון בכלל לא רלוונטיות, אבל כדי להנפיק ולהציג עוד איזה כתב אישום נגד ישראל בפני בית המשפט העליון של אובמה ורם עמנואל, בשביל זה הכול כשר.
הצעה לתחקיר
מרדכי גילת נחשב לאחר התחקירנים המובילים בין עיתונאי ישראל. גם אם לא היה נחשב לאחד המובילים אלא לסתם עוד תחקירן או אפילו פרח תחקירנים נראה לי שניתן היה לדרוש ממנו לדעת מעט היסטוריה על הארץ הזו.
אבל כנראה שגם המעט הזה קצת גדול עליו, על מר גילת, ולכן אין ברירה אלא ליידע אותו בפרטי טריוויה אודות תולדותיה של ארצנו.
לפני ימים אחדים הביע גילת ב'ישראל היום' את עמדתו הנפעמת והמתלהבת עד אין קץ מהחלטת בג"ץ בנושא כביש 443. הוא אפילו קבע שמדובר באחד הרגעים שמחזירים למדינה את השפיות שחסרה לה לעיתים. אכן רגע מכונן בתולדותינו.
אלא מה? תוך כדי כתיבת פרשנותו המשתפכת כתב האדון גילת שהוא אינו מבין על מה כועסים המתנחלים. על מה יש להם לכעוס? הוא תוהה, "על כך שבית המשפט הכיר בזכותם של פלשתינים לנוע על הכביש המתוח הזה באזור שהיה פעם מדינתם?".
ובכן מר גילת, אחרי שנודה לאתר 'לאטמה' שהבחין במשפט המופלא הזה והתייחס אליו כראוי (ותודתנו לו כמובן), אני חייב לעדכן אותך: מעולם לא הייתה להם, לפלשתיניך, מדינה. לא מתחת לכביש 443 ולא בשום מקום אחר. אני יודע שקצת קשה לך להאמין, אבל זו המציאות ההיסטורית. אני יודע שקשה לך לקבל את זה, אבל תבדוק, כך רשום בכל ספרי ההיסטוריה, חוץ מאותם ספרי היסטוריה שנלמדים ברמאללה ובעזה, ואני לא רוצה לחשוב שדווקא בבתי הספר הללו למדת היסטוריה...
ואם נעבור רגע לנימה קצת יותר רצינית: ממך, מר גילת, כמי שמתהדר באפוטרופסות על האמת, הייתי מצפה לקצת יותר דיוק, גם כשהדיוק הזה פוגע בעמדותיך הפוליטיות.
לא מוכן לקבל באדישות
אילאיל שחר ורינו צרור היקרים. תסלחו לי אם אתעקש שלא לקבל בשיוויון הנפש הזה שלכם את העובדה שדיווחתם עליה תוך כדי תנועה - ש"נשיא המדינה מעורב מאוד בלשכת ראש הממשלה". אני גם לא מוכן לקבל באותה אדישות שלכם את זה שהנשיא הפך להיות לחלק מיועצי ראש הממשלה, ואני אפילו לא מוכן להתפעל כל כך ממה שאת, אילאיל, כל כך מרוצה ממנו, ש"יש לזה יתרון לא מבוטל. מדובר באנשים עם ניסיון וכו'".
סילחו לי, אבל האמירות האלה שלכם לא היו אמורות להתקבל בשיוויון נפש על סף התלהבות. אתם מדווחים כאן על חריגה בוטה של נשיא המדינה מסמכויותיו. לא על כך שגילו זן חדש של פרפרים במוזמביק. אתם אמורים לראות בדיווח הזה שלכם דיווח על משהו מאוד לקוי בהתנהלות הנשיא שלנו, לא?
הנביאה ונציב הקבילות
לפני מספר שבועות סיפרנו כאן על תלונתו של ד"ר גדי אשל נגד התבטאות בעייתית של קרן נוייבך. כזכור, נוייבך התייחסה בתכניתה 'סדר יום' ברשת ב' למפת העדיפויות הלאומית החדשה ואמרה שהמפה כוללת "התנחלויות שלא ייכללו במדינת ישראל בהסדר הסופי עם הפלשתינאים".
תהה ד"ר אשל אם הפכה נויבך למגדת עתידות או שמא סתם כך למדה לחזות בקפה את הצפוי להתרחש בעתיד או שמא מדובר בחלק מהשכנוע התת הכרתי שמנסים להפעיל על אזרחי הארץ הזו כאילו זהו הפתרון היחיד למצב ואין בלתו.
תגובה מעניינת לתלונתו קיבל ד"ר אשל מאלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור ברשות השידור. בין השאר הוא קבע שם ש"מותר לי להניח שמדובר במצב עובדתי ברור לכל בר דעת - המדובר הוא בהתנחלויות שמיקומן הגיאוגרפי הוא מבודד בהשוואה להתנחלויות אחרות המקובצות לגושי התיישבות. גב' נויבך פשוט ציינה עובדה גיאוגרפית בלי כוונה נסתרת כלשהי וחבל שאתה מייחס לה כוונות כאלה".
משפט מעניין וחשוב נוסף כתב מר שפיגלמן לאשל שביקש לדאוג לפחות לאיזון ולהציב עמדה מקבילה ומתנגדת לזו של נויבך. שפיגלמן קבע ש"לפרט דעה פוליטית נגדית הופך את השידור ואת השיח הציבורי לבלתי אפשרי, עקר ומשעמם".
גישה מעניינת. פעם סיפרו לנו על איזון קדוש ועל חובת השוויון, פעם סיפרו לנו שכדי ליצור עניין בקרב מאזינים או צופים צריך לעמת שתי דעות זו בזו, לנגח ביניהן ולהנפיק דרמה. כל זה היה טוב פעם. עכשיו זה כבר משהו אחר. דווקא הצבת עמדה הפוכה לזו של נויבך, ואולי גם לדעות דומות אחרות, דווקא זה הופך את הדיון לעקר ומשעמם. מעניין, אבל לפחות למדנו משהו. קורס מזורז בתקשורת עכשוית.
כבר לא מתחלחל
ראיין רזי ברקאי סרבנית מצפון, כך קוראים לזה בימינו. איכשהו ניתנה לבחורה הזו במה ארוכה ואפילו חייכנית כדי לשטוח את משנתה, לא רק על סלידתה מצה"ל ומחריגתה של מדינת ישראל מגבולותיה, כלשונה, אלא שהיא גם סיפרה למאזינים על המטרה הנעלה – לדאוג שבעולם יחרימו תוצרת ישראל.
תוך כדי האזנה נזכרתי בשיחה שקיים אותו רזי ברקאי עם עמנואל שילה, עורך 'בשבע', ואמר לו ש"גם האוזניים שלי מתחלחלות לשמוע שיש צו שהוא מעל הפקודה". מעניין. כשהסרבנית ההיא מהמצפון ההוא דיברה הוא לא היה נשמע מחולחל לחלוטין. בקיצור: בשורה – רזי הבריא. הוא כבר לא מתחלחל.
אל תגידו שהופתעתם
פנו אלי כמה וכמה גולשים בקביעה שעל המערכון ב'ארץ נהדרת' שבו הוצגו מתנחלים כמחבלים חוטפי חיילים אי אפשר לשתוק. כתבו לי שדי כבר עם עלילות הדם הללו. קבעו שזו עילה לתביעת דיבה ולשון הרע. כתבו וכתבו וצדקו.
אבל אל תגידו לי שאתם מופתעים. הרי באותה שניה שבה החליטו למקם תכנית כזו בערב שבת כבר הודיעו לכם שעשרות אחוזים מאזרחי המדינה הזו לא מעניינים אותם, הם לא חלק מהשיח הציבורי במדינה הזו, ואפשר להפוך אותם באופן חצי רשמי לאויבי העם. אז בשנייה שאחר כך הפכו אותם לחוטפי חיילים ולתואמי חמאס. הכול צפוי והרשות נתונה...
ובכל זאת כמה מילים:
למרות שאנחנו לא מופתעים אי אפשר לשכוח את המהומה שהתעוררה כאן אחרי החיקוי של אברי גלעד ב'ארץ נהדרת'. אברי נעלב והשיב אש בתכניתו. העיתונים ושאר כלי התקשורת הפכו את העלבון הזה לאייטם הלוהט של החדשות. עמודים ראשיים ואחוריים התמלאו בכתבות על העלבון של אברי, תכניות בוקר וחדשות לא הרשות לעצמם להתעלם מהעניין הבוער הזה.
אבל סליחה, רק רגע. מה בעצם קרה? מישהו מהברנז'ה נעלב? זו סיבה למהומה תקשורתית כזו (ולא משנה אם העלבון מוצדק או לא)? אבל לפני שכולם כאן מתחילים לרחם ולנחם את אברי תרשו לי להזכיר לכם – יש כאן ציבור שלם שלא רק מעליבים אותו בתכנית הזו. את הציבור הזה רומסים, על הציבור הזה דורכים, את הציבור הזה הופכים לאויב העם ולא רק במערכונצ'יק אחד בודד אלא באופן סדרתי, והכול בסדר. למה? כי הציבור הזה לא שייך לברנז'ה? כי מדובר בסתם מתנחלים, דתיים או אנשי ימין?
שוק השפחות נפתח
שוק הבשר ושוק העבדים של הערוצים המסחריים ממשיך להידרדר לתהומות שטרם נודעו. הריאליטי מכה ומגרד את תחתית התרבות שלנו ומבקש לבדוק כל הזמן אם אפשר לרדת נמוך יותר, וכנראה שכל הזמן אפשר. העיקר שיגידו לנו שהכול זה חלק מהקולטורה. בשם הקולטורה הזו הציבו בשוק הבשר למעלה מעשרים צעירות לממכר. הרוכש הוא "הרווק" – בחור צעיר שהחליטו שהוא מושא החלומות האולטימטיבי. איך הגיעו למסקנה? לא כי בדקו בו תכונות ערכיות מי יודע מה, או שאיפות אידיאליסטיות גבוהות, לא תרומה מי יודע מה לחברה או חתירה ליישום חזון כלשהו למען הזולת, סתם כי יש לו שיער ערמוני ואף סולד. זהו. ואם זה לא מספיק מוסיפים ל ארומה של איש עשיר. מספיק.
איזה ערכים מקנה מזבלה כזו לנפש הצופה? אולי ערכים של קרפיון טחון, ויסלח לי הקרפיון הטחון אם פגעתי בו.
ורק אל תגידו לי 'למה אתה מדבר לפני שראית? תראה ואחר כך תדבר'. לא רוצה לראות. יש לי דברים יותר חשובים. אני רק מהרהר נוגות לאן המדרון החלקלק הזה עוד יוביל, וכנראה שהוא ימשיך להוביל כל עוד לא נלחץ אנחנו, הצרכנים, על השלט – כן. פשוט לסגור. אם מישהו היה נכנס אליכם הביתה עם פח זבל ומרוקן לכם אותו כל ערב בסלון, לא הייתם סוגרים לו את הדלת בפרצוף אחרי שהייתם מעניקים לו טיפול כזה או אחר? אותו דבר.
הכוכבים הלא רצויים
ואם כבר בריאליטי עסקינן ואם כבר הזכרנו למעלה שבערוץ 2 החליטו שאוכלוסיה מסוימת לא מעניינת אותם, אז הנה מה שעומד לקרות ב'כוכב נולד', תכנית הריאליטי התמימה ביותר, יחסית, לכאורה.
השנה יצאו חברי צוות התכנית לאיתור כוכבים נולדים ב..ריו דה ז'נרו. במסגרת כתבות ההכנה לעונה הבאה של התכנית כבר מזכירים לנו איך נראה הקרנבל שאליו יצאו שופטי התכנית, ובין השאר מזכירים לנו את קוד הלבוש הבעייתי של הקרנבל הזה. בקיצור, גם כאן אומרים לציבור הדתי – יללא תתחפפו. לא צריך אתכם. מסתדרים לבד. סאלאמת.