הרב מלמד
הרב מלמדפלאש 90

לפני כשבוע נודע כי חיילים מגדוד שמשון שיצאו לריצת אימון בחברון טעו בדרכם והגיעו לשטח הערבי. המון פורעים תקף אותם וכמעט שעשה בהם לינץ', בעור שיניהם הצליחו החיילים להימלט, כאשר שלושה, ובתוכם המפקד, נפצעו קל ונזקקו לטיפול בבית חולים.

החיילים מלבד המפקד היו בינישים מגדוד שמשון שבחטיבת כפיר. רק חייל אחד מישיבת הר ברכה היה שם, וכפי ששמעתי הוא נטל את הפיקוד והציל את המצב. היה להם שם רובה אחד, הערבים החלו לירוק על החיילים לזרוק עליהם אבנים, להכות בחלקם עד שכמעט חטפו את הנשק היחיד מידי החייל שאחז בו. אז נטל תלמידנו את הנשק לידיו, דרך אותו ותמרן בין הערבים שסבבו אותם תוך שהוא בועט בסובבים אותו ומכה אותם ברובה ומאיים עליהם בירי. הוא הורה לשמונה חיילים למלט את עצמם בריצה מהירה אל המחסום הקרוב ולהזעיק עזרה, תוך שהוא מאבטח אותם מגבם ונותר קרוב אל השלושה שנותרו מאחור בלא יכולת לברוח. במיוחד יש לציין את שיקול דעתו, שלמרות שלכאורה כ"ימני קיצוני" היה צריך לירות, הבין שירי במצב שבו הערבים כבר מקיפים את החיילים שהתפזרו למספר קבוצות, כשבידם רק נשק אחד, עלול להיות מסוכן פי כמה, והעדיף שלא להסלים את האירוע ולהותיר את הירי כמוצא אחרון.

המג"ד אמנם התלונן מדוע לא ירו. אבל כפי הנראה התלונה היתה רק מפני שבתקשורת ביקרו את החרפה. לאחר הלינץ' פתאום נזכרו לומר להם, שאם זורקים עליהם אבנים, במקרים מסוימים, עליהם להגיב בירי. אמנם יתכן שאם מיד בתחילת האירוע היה המפקד נותן הוראה לחייל שנשא את הנשק לירות ברגלי המתפרעים הראשונים, הם היו מפחדים ובורחים. אבל כאשר ההוראות הקבועות להבליג על זריקת אבנים ולמצא מחסה, ורק לפעמים להגיב בגז מדמיע, רוב המפקדים חוששים לתת הוראה לירות, והתוצאה - חרפה.

הקשר בין גירוש היהודים לחרפה

כזכור, בעקבות עיסוקיה של חטיבת כפיר בגירוש יהודים, הניפו כמה חיילים שלטי מחאה. המפקדים הגיבו בחומרה, מניפי השלטים הודחו ממסלול ההסדר, והחטיבה נערכה לסדרת חינוך מקיפה על חובת הציות לפקודות.

נדמה שיש קשר בין העיסוק של צה"ל והחטיבה בגירוש יהודים לחרפה בחברון. ראשית, כאשר מטרת הצבא היא שמירת הפקודות ולא הגנת ישראל, דמות האויב אינה ברורה, ומפקדים יוצאים עם חיילים ללא נשק וללא מדים לריצה בחברון. שנית, כאשר לא ברור מי האויב, לא מגיבים כראוי על זריקת אבנים, ההרתעה נשחקת וערבים מעיזים לתקוף חיילים. שלישית, כאשר העיקר הוא הציות לפקודות, ולא המטרה להגן על העם והארץ, חיילים אינם יודעים כיצד לתפקד בלא פקודות. ודווקא מי שזוכר את יעודו, יודע לתפקד מול האויב.

זו היתה הסיבה לכשלונו של צה"ל במלחמת לבנון השניה לאחר שאיבד את המצפון שלו בגירוש מגוש קטיף. לצערנו שר הבטחון ומפקדי צה"ל מצעידים את צה"ל שוב אל אותו הבור.

לעומת זאת, אפשר לציין בסיפוק, כי זאת לא הפעם הראשונה שדווקא תלמידי ישיבת הר ברכה נוטלים יוזמה ואחריות ומצילים את המצב.