יעל דן לא רוצה את אלירז פרץ בצה"ל

העיתונאי קלמן ליבסקינד (מעריב) תוקף בטורו האישי בעיתון סוף השבוע את התנהלותם של יעל דן, רינו צרור ועקיבא אלדר.

קלמן ליבסקינד , כ' בניסן תש"ע

רס"ן אלירז פרץ הי"ד
רס"ן אלירז פרץ הי"ד

לפני כמה חודשים, בעקבות מאמר שפרסמתי נגד גלי צה"ל, טילפן אלי מפקד התחנה יצחק טוניק. הוא, מצידו, טען שכתבתי דברים לא נכונים. אני, מצידי, הסברתי לו שיש לי ראיות לכל מילה. אחרי פינג פונג ראשוני הצעתי לו, אם כבר מדברים, להתייחס לטענה המרכזית שלי נגד התחנה. לכך שכל העיתונאים המובילים בה מחזיקים באותה אג'נדה פוליטית שמאלנית קיצונית. כשטוניק הכחיש הצעתי לו לעבור איתי על רשימת המגישים שלו. "אני יכול להגיד לך מה כל אחד מהם מצביע", הבטחתי. טוניק סרב להמשיך. "אני לא חוקר ולא יודע מה הדעות הפוליטיות של העיתונאים שלי", סגר את הנושא. חבל. אבל מכיוון שחשוב לי בכל זאת, מר טוניק, להסביר לך למה התכוונתי אז, אני מקדיש לך את הקטע הבא: ביום ראשון בצהריים ליווה עם ישראל למנוחת עולמים את סגן מפקד גדוד 12 בגולני, רב סרן אלירז פרץ. ערב לפני כן שמעתי את אמא שלו ושל אוריאל, שנפל 12 שנים לפניו בלבנון, במונולוג מרטיט על "סיירת גולני של משפחת פרץ" ורציתי לעמוד מול הטלביזיה בעיניים רטובות ולהצדיע לה. אלירז היה בחור דתי. הוא למד במכינה הקדם צבאית בעצמונה והתגורר בישוב עלי, שלושה בתים מרס"ן רועי קליין הי"ד, עוד תוצר מפואר של הכיפות הסרוגות.   

ממש באותם רגעים שבהם כוסה אלירז בעפר, ראיינה יעל דן בגלי צה"ל את דובר צה"ל אבי בניהו. השניים, בני קיבוצים, ביכו יחד את התרומה הפוחתת והולכת של הקיבוצניקים לצה"ל. יעל דן היתה מוטרדת מאד. פחות מהעדרם של הקיבוצניקים מהשירות ויותר מהאלטרנטיבה. "אתה יודע מי ממלא את מקומם, אלה חובשי הכיפות", אמרה לבניהו פעם ועוד פעם. "חובשי הכיפות הם אלו שממלאים את דרגי הפיקוד ואני שואלת אותך אם זה לא מדאיג אותך".

בניהו השיב מה שהשיב וסיים בהשתתפות בצער המשפחות השכולות. "העם איתם", אמר. בניהו צודק. זה ברור. העם איתם. אבל עם מי בדיוק, יצחק טוניק, נמצאת גלי צה"ל?

העובדות של רינו צרור

אף פעם לא הייתי חסיד גדול של רזי ברקאי ובכל זאת יש יום אחד בשבוע שבו אני מתגעגע אליו. זה היום שבו מחליף אותו רינו צרור. צרור מרכז בעיניי את כל מה שגורם לי פריחה בתחנה שבה הוא משדר: אג'נדה פוליטית קיצונית, יהירות וגסות רוח. גם כשהוא כבר עושה טובה ומעלה מישהו שחושב אחרת, הוא ידאג לסתום לו את הפה או ללעוג לו. לפני שבועיים טיפל צרור בהרחבה בבחורי ישיבות חרדים שמקבלים הבטחת הכנסה מהמדינה. ישנם כ- 11 אלף כאלה והם זוכים לתמיכה של כאלף שקלים לחודש, אחרי שהצהירו שהם עומדים בקריטריונים הנדרשים. הכתבת, טלילה נשר, סיפרה שפנתה למשרד החינוך וביקשה לדעת אם נערך מעקב אחרי ההצהרות של החרדים. הנתונים, הזהירה, "קשים לעיכול". נשר סיפרה שבשנת 2009 בדקה חברת חקירות מטעם המשרד 190 אברכים ונמצא ש- 66 מתוכם, מעל לשליש, משקרים בדיווחים. רינו צרור, שכינה את הבדיקה הזו "מדגם", הציע להחיל את הממצאים הללו על סך כל האברכים שמקבלים תמיכה. הכתבת הנמרצת כבר ערכה עבורו מראש  את החישובים. היא לקחה את אחוז השקרנים שנתגלו בבדיקה והכפילה באחד עשר אלף החרדים שמקבלים תמיכה.

"חישוב סטטיסטי של למעלה משלושים אחוזים מכלל האברכים ששיקרו בכלל, בהערכה נותן לנו בשנת 2009 בזבוז של למעלה מארבעה מליון שקלים חדשים בחודש שהם, רינו, 50 מליון שקלים בכל שנת 2009". הסיפור הזה, שבגלי צה"ל פמפמו היטב, הוא בלוף. בלוף גדול.  משרד החינוך, ואת זה ידעו בגלי צה"ל גם לפני השידור, מבצע בעצמו בדיקות מפעם לפעם כדי לנסות לעלות על מי שמדווחים לו דיווחי שקר. כך, לדוגמא, הוא מבקש ממשרד הרישוי את פרטיהם של מי שזמן קצר לפני הגשת התצהיר לפיו אין ברשותם רכב, מכרו אותו. כל אלו נכנסים אצלו לרשימה שחורה של חשודים. במשרד החינוך הסבירו השבוע ש- 190 החרדים שמשרד החקירות נתבקש לבדוק היו כולם מאותה רשימה שחורה. לא "מדגם" ולא בטיח. שליש מהם אכן נמצאו כשקרנים, אבל הניסיון להשליך מהם אל כל 11 אלף החרדים הוא לא יותר מאשר הסתה שקרית ופרועה. אם בגלי צה"ל לא היו יודעים מראש על הנתונים הללו, ניחא. העניין הוא, כאמור, שהם ידעו הכל מראש ובכל זאת בחרו לשדר. כדי להגיב על הממצאים "הקשים" העלה צרור על קו הטלפון את ח"כ משה גפני מדגל התורה. גפני הכריז שהוא תומך בחקירות ובמיצוי הדין עם העבריינים אבל גם סיפר שהוא הספיק לפני הראיון לבדוק במשרד החינוך במה דברים אמורים. "החקירות שמבצעת חברת החקירות מתבצעות במקום שיש חשדות", חשף את רינו בקלונו. "אותם 190 היה חשד לגביהם". רינו היה יכול לסגת בנקודה הזו ולהודות שהלך לו האייטם. שאין סיפור. אולי אפילו להתנצל. בעצם, למה להתנצל? כו-לה חרדים. "החשד שלי, חבר הכנסת גפני", המשיך כאילו לא קרה דבר, "הוא האם אתה לא נוטה למרוח את הנתונים האלה". בראבו, רינו, יופי של עיתונות. 

החומוס של עקיבא אלדר

לפני שבוע חשף עקיבא אלדר ב"הארץ" שחברת "סלטי שמיר" משווקת באירופה מוצרים שהיא מייצרת באזור התעשייה ברקן שבשומרון, בעוד על האריזה רשומה כתובת בקרית אתא. "תוך הפרה של הסכם כללי המקור בין ישראל לאיחוד האירופי מוכרת החברה שקרים לאירופיים", קבעה הכותרת. תחקיר עיתונאי מרשים של אלדר העלה שלפני כמה שנים אמנם ישבה החברה בצפון אבל מאז עברה דירה נותרו שם רק מחסניה. אלדר, מומחה בעל שם לחומוס ולחצילים במיונז, הצליח להגיע בדרך לא דרך גם אל עובדת לשעבר בחברה שהעידה ש"גם כשהחברה פעלה מקרית אתא היא לא ייצרה את הסלטים במקום". אלדר ותנועת גוש שלום, שהעבירה לו את החומר יום לפני שפרסמה אותו באתר שלה, מנסים לא מהיום להכריע את הויכוח הפוליטי בישראל על ידי ריסוק תעשיינים ישראלים (שמעסיקים אלפי פלשתינים), כשהם משתמשים במדינות אירופה. מה עושים נגד המלשינונים הללו? פשוט מאד. בקניות הבאות, יואיל כל אחד להכניס לעגלה שלו מוצר אחד של "סלטי שמיר". בשביל עקיבא אלדר. בשבילנו.

לבלוג של קלמן ליבסקינד