איש ירושלים הרב ישראל גליס מספר לערוץ 7 על ימי הסוכות בירושלים של פעם, "אז בטרום מלחמת ששת הימים, ירושלים הייתה קטנה, שוק ארבעת המינים היה ברחוב ש"ץ במאה שערים, היו שם בערך שמונה עשר דוכנים והחנות של אייזיק פרידמן, שיטת השיווק הייתה מיוחדת, כל מי שהיה מגיע לקנות אתרוג, המוכר היה מסתכל עליו ואומר לו, זה לא בשבילך האתרוג הזה מיועד לאדמו"ר או לראש ישיבה, ושם את זה מתחת לשלחן והקונה היה מעלה את המחיר, כל המסחר אז היה מתנהל בצורה מלאת חן".
לדבריו עד שחרור ירושלים חלק מארבעת המינים היו מגיעים ממדינות ערב, "תמיד הסוחרים היו צועקים, אתרוגים משכם, לולבים מירדן, הדסים מצפת וערבות ממוצא. אחרי המלחמה, נסעתי לחפש אתרוגים בשכם, אמרו לי לך לוואדי פארה, בין שכם ליריחו, נכנסתי לוואדי, הלכנו בין פרדסים של הדרים עד שהגענו לפרדס של קאווסמה, ראש עיריית שכם, בין כל עצי ההדר היה לו עץ אחד של אתרוג, מסתבר שהערבים החזיקו את עץ האתרוג שמשך אליו בגלל הצוף המיוחד את כל הזבובים והכנימות, הוא שאל אותי למה אנחנו צריכים אתרוג, לא רציתי להסביר לו על סוכות, אז אמרתי לו שיש אישה שאין לה ילדים והאתרוג עוזר לזה, אז הוא נתן לי ארגז שלם, האתרוג משכם היה אתרוג לא מורכב כי הרי אין לערבים אינטרס להרכיב, היום יש אתרוגים כאלה גם בשמורת החולה".
הרב גליס מספר שאת הלולבים היו מביאים אז מיריחו, "היינו מביאים משם לולבים באורך שלוש מטר, ואת ההדסים הבאנו מהכפר עקרבא שליד צפת, היו שם הדסים משולשים ליד קבר אדמון בן עדאי איפה שמערת הכוהנים, באותם ימים עבדנו קשה, היום הכול מוכן כבר בתוך פלסטיק סגור בניילון, אם היינו מוצאים אתרוגים יפים היינו מביאים אותם לגדולים, לרב כדורי, להרב אלישיב ולרב עובדיה שיאריכו ימים".
עוד מספר הרב על קישוט הסוכות בימים שהקישוטים לא היו מגיעים מסין, "היינו עובדים שבועות על הקישוטים, היום אתה מקשט הכול תוך חמש דקות. זו הייתה חוויה בסוכות כל הרחובות היו סגורים והיית שומע איך כולם שרים את שירי החג".