מתחם נבי סמואל. ארכיון
מתחם נבי סמואל. ארכיוןפלאש 90




בפעם המי יודע כמה תקפו פורעים ערבים את חוות היחידים של ישראל אורבך במתחם קבר הנביא שמואל, נבי סמואל, שמצפון לירושלים. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עמו. הוא תיאר את המתקפה האחרונה ואת האווירה העוינת בה הוא חי זה שנים לצד פורעים המנסים שוב ושוב להצית את החווה שהקים.



לדבריו האירועים האלימים שליוו את שנות האינתיפאדה שבו בעת האחרונה מאז הוחל בשיחות המדיניות ומאז הדיבורים החוזרים ונשנים על הקפאה ביהודה ושומרון. "מאז ההקפאה מתקיפים אותנו כאן בסוג של אינתיפאדה", הוא אומר.



בחוותו גידל בעבר אורבך צאן אולם בשל הגניבות החוזרות שינה אורבך את ייעודה של החווה לגידול עצי פרי בהם זיתים, רימונים, תאנים ועוד. "אתמול אחר הצהרים ניסו להדליק את החווה", הוא מספר אך מיד מוסיף שאין זו הפעם הראשונה בשבוע האחרון שכן רק "בשבת האחרונה ישבנו כאן ופתאום הרחנו עשן. מיהרנו לראות מה קורה וגילינו שכל החלק התחתון של החווה נשרף, עשרות עצים נשרפו והאש נתפסה ביריעות אוהל ההנצחה שהקמתי לביתי שנרצחה בפיגוע טרור לפני כמה שנים".



אורבך אינו מקבל את הקביעה ולפיה הערבים אינם מתנכלים לעצי פרי. "זה שקר גמור. הם שורפים במשך שנים עצים וכורתים אותם עם גרזנים. באחת הפעמים הם כרתו בפעם אחת 25 עד 30 עצים. הם חתכו כאן את כל עצי היער שמסביב. הם ממיתים אותו כשהם מקלפים את קליפת הגזע ואחר כך כשהוא מת הם חותכים אותו ואז טוענים שזה שלהם. אין כאן עצים כבר. כל היער הסבוך שהיה כאן איננו".



ומה עושה המשטרה במקרים הללו? לטענתו של אורבך לא די שאינה עושה אלא אף מקשה עליו ועל המתנדבים שמגיעים למקום כדי לסייע לו. בשבת האחרונה הגיע למקום שוטר לאחר ההצתה ולטענתו הסתפק במילים 'תדאגו שלא יהיה כאן בלאגן או שיהיו לכם בעיות איתנו' ועזב את המקום. אורבך מספר שהשוטרים דורשים מהם להגיע לתחנה כדי להתלונן אך הוא שב ומסרב כיוון שבכל פעם בעבר כשהגיעו לתחנת המשטרה הפכו המתלוננים לנאשמים בתואנות שונות ומשונות. "חבורה של שוטרים מגיעים לכאן, צוחקים עלינו, חוקרים ומשפילים את התיירים ואותנו, פוגעים במתנדבים שמגיעים אלינו מכל מקום בעולם. עוצרים אותנו מעצרי שווא. אין לי כוח לכל זה. בעבר נלחמתי בטרור. אין לי כוח לכל המאבקים האלה".



לדבריו שכניו בכפר הסמוך אינם אלא אנשי חמאס שבשנות האינתיפאדה ראה אותם יוצאים בבגדים מנומרים לפעילות טרור, אך כעת מערכות השלטון עושה בהם שימוש כשהיא מגדירה אותם כמשתפי פעולה ומעבירי מידע, ובתמורה נמנעת מלהיאבק בתופעות האלימות היוצאות מהכפר. "התלוננתי פעם אחת. הגיע לכאן איש שב"כ שאמר לי שאנחנו משלמים בעצים למשת"פים".



אורבך חש מצוקה אמיתית לנוכח מה שהוא מגדיר כהתנכלויות של מערכות ממלכתיות כקק"ל שפקחיה בחלקם הם מתושבי הכפר ולדבריו משלשלים לכיסם כספים כאשר הם מבצעים עסקאות למכירת גדמי העצים שנכרתו ושמן מזיתים שנמסקו על ידי אנשי הכפר באופן בלתי חוקי. לדבריו "זה לא קורה רק בנבי סמואל. זה קורה בכל מקום. העצים מהפארקים הופכים לפחמים בתנורים של חברון, וכך גם השמן והכסף משתלשל לכיסם של הפקחים".



בדבריו מזכיר אורבך את עברו של הכפר נבי סמואל ככפר שממנו יצאו הלוחמים האכזריים ביותר נגד חיילי צה"ל, ולטעמו רוח זו עוד נותרה בהם.



"אנחנו מעבירים את קבר שמואל לערבים אחרי שהעברנו את קבר יוסף", הוא מזהיר וקורא: "אני קורא ומתחנן לעם ישראל שיבואו לכאן, תעלו להר. זה המקום הקדוש שעוד נותר לנו. בואו לכאן באלפים", ולמי שסיפורי ההתמודדות של אורבך עם שכניו מרתיעים אותו, הוא מרגיע: "אין מה לפחד. שלוחי מצווה אינם ניזוקים. בואו אל ההר כדי לשמור עליו".