הרב שרלו
הרב שרלו

בעקבות סיפורו של הכדורגלן אבי כהן מזכיר הרב יובל שרלו במאמר באתר ישיבת ההסדר בפתח תקווה, כי מרבית פוסקרי ההלכה רואים במוות מוחי מוות מוחלט ותומכים בתרומת איברים.

הרב שרלו מסייג אמנם בתחילת דבריו את ההקשר האקטואלי, אולם מבהיר באופן חד את עמדתו לנוכח הכרעתם של בני משפחתו של הכדורגלן, ומבקש לחדד את עמדת ההלכה בשאלה האם מוות מוחי מוגדר מוות או שמא רק מוות ליבי.

"הנכון הוא שיש מחלוקת בין פוסקי הלכה בנושא זה, והנכון הוא שעמדת רובם היא שמות גזע המוח הוא מוות גם במישור ההלכתי. לאחר מות גזע המוח - העובדה שמערכת הנשימה פועלת והלב פועם היא חסרת משמעות, כיוון שמדובר למעשה במפוח הפועל בגופה, ולא באדם חי. עמדה זו הייתה עמדת הרבנים הראשיים לישראל - הרב שפירא והרב אליהו זצ"ל, והיא עמדת פוסקים רבים מאוד, מהשורה הראשונה", קובע הרב שרלו.

לדבריו, "מכוח עמדה זו מתירה ההלכה, ולדעתי אף מחייבת, תרומת אברים. לא ניתן לתרום אברים בדרך אחרת, ולא ניתן להציל חיים בדרך זו אלא מכוח הקביעה כי מות גזע המוח הוא המוות. אני מבקש להדגיש כי הקביעה ההלכתית שמות גזע המוח הוא המוות לא נולדה בשל הרצון להתיר לתרום אברים. לו זה היה כך, משמעות הדבר הייתה רצח של אדם אחד (התורם) כדי להציל אדם אחר. הקביעה ההלכתית כי זה רגע המוות עומדת בפני עצמה ונולדה בבירור הלכתי בפני עצמו, ורק לאחר קביעה זו ניתן לדון בתרומת אברים".

לאור דברים אלו פונה הרב שרלו למשפחות העומדות בדילמה הנוראית הזו, "משפחות יקרות, הנמצאות במצב הנורא הזה, צריכות לדעת את האמת ההלכתית, ואת העובדה כי זו זכות גדולה להציל חיים, והדבר לא רק מותר על פי ההלכה אלא אולי אף מחויב. זכות גדולה היא גם לנפטר להציל חיים, וזה הזמן לעודד את החתימה על נכונות לתרום אברים אם חס ושלום אדם יגיע למצב זה. אנחנו צריכים להיות עם המשפחות בשעת מצוקתן, לחבק אותן ולאמץ אותן, ולעודד אותן לעשות את המעשה הנאצל ביותר, ומתוך כאבן הגדול להתעודד מעט מכוח העובדה שהם הצילו חיים של אחרים. יהי רצון שלא נזדקק לזה, ויהי רצון שבמקרים קורעי הלב שמציאות כזו מתחוללת - תהא התורה מנוע להצלת חיים והבאת אור למקומות אותם ניתן להאיר".