בספרו 'ידיד נפש' (הוצאת בבל) מגולל ארי איתן במעין דפי יומן את סיפורם הטראגי של שני אברכים ספרדים בישיבה ליטאית אשכנזית, כאשר אחד מהם צלח את מחסום מכסת הספרדים לישיבה והאחר לא. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם איתן על התופעה, היקפיה והתוצאות הקשות הנחרטות בנפשם של בחורים ונערים צעירים. איתן מטיח אשמה גם לעברם של ראשי הציבור הספרדי חרדי שממשיכים להתדפק על דלתות אותן ישיבות "יש נטייה למי שרואה שטיח לדרוך עליו...", הוא אומר וקובע: האשמה מוטלת על שני הצדדים.

ציון טהרני, גיבור הספר מתקבל לישיבה במסגרת המכסה המותרת לתלמידים ספרדיים, מתוך "הרבה שאיפות רוחניות להיות עובד ה' אמיתי. הוא מכבד את הממסד הליטאי. הוא תמים מאוד ומבין שכנראה הספרדים לא ראויים להתקבל ללא מכסה, ולאט לאט הוא עובר תהליך של התעוררות", מספר איתן ומדגיש: "הספר מבוסס על דברים שמתרחשים באמת".

בנוסף מספר 'ידיד נפש' על קרב אימים הניטש בין שני רבני הישיבה, קרובי משפחה, הנאבקים על השליטה בישיבה ועל כס ראשותה. "קרבות ירושה שכאלה מתרחשים במציאות", הוא מציין. "יס"מ תל אביב מכיר היטב את ישיבת פוניבז' בעקבות מלחמות ירושה מהסוג הזה".

איתן מדגיש בדבריו שספרו אינו נושא קריאה לנטוש את עבודת ה' אלא קריאה לציבור החרדי להפנים ש"טכנוקרטיה אינה עבודת ה' ".

על ניסיונו שלו ב"עולם המכסות הישיבתיות" הוא מספר: "לצערי לא התקבלתי לישיבה בגלל מכסה. אני עצמי התאוששתי, אבל רבים אחרים לא התאוששו. הרב'ה הסביר לי שהישיבה שאליה רציתי כל כך להתקבל לא תקבל אותי כי התמלאה מכסת הספרדים בה".

בספרו של איתן מגיעים הדברים לכדי פגיעה ורמיסת כבודו של הצעיר המבקש להתקבל לישיבה עד עפר. איתן מספר שאמנם לא תמיד מגיעים הדברים עד לכדי בוטות של פגיעה ישירה בכבודו של הבחור, אך לעיתים הדברים בהחלט מגיעים לכדי כך. "לא תמיד יאמרו את זה באופן של השפלה, אבל אומרים שיש מכסה. יש בידי מודעה ב'יתד נאמן' שבה נכתב שבישיבה מסוימת נשארו מקומות לתלמידים אשכנזים. לפעמים זה מלווה בהשפלות, אבל לרוב בצורה לאקוית. לעברי צעקו 'פראנק' וסיפרו עלי בדיחות".

"הקריאה שלי היא לציבור לחשוב. אם אדם לא חושב הוא עלול לעשות מעשים איומים בשם התורה", אומר איתן.

ולשאלה הכל כך מתבקשת: אם כן, מדוע הציבור הספרדי מתעקש להתקבל לאותן ישיבות? לאיתן יש הסבר ובצידו אשמה 'למצב אשמים שני הצדדים', הוא אומר ומוסיף: "יש רגשי נחיתות אצל הספרדים כלפי האשכנזים. הם משנים את שמות המשפחה וכו', וכשאדם רואה שטיח יש לו נטייה לדרוך עליו. מנהיגי תנועת ש"ס מתדפקים על דלתות הישיבות האשכנזיות. אני מכיר בנים ונכדים של ראשי הממסד הש"סניקי שנלחמו דרך קשרים ותורמים כדי שיכניסו אותם למוסדות האשכנזיים. למצב הזה לא יהיה פתרון עד שהספרדים לא ישנו את התנהגותם".

ומה באשר לישיבות הציונות הדתית? האם לא ראוי היה שבני הציבור הספרדי יפנו אליהן? "בראשית ימי המדינה מי שאימץ את הספרדים היו החרדים וכך הם הפכו לחרדים. בשנים האחרונות יש מגמה של פניה לציונות הדתית. עד לפני כמה שנים הציונות הדתית לא הציבה אלטרנטיבה רוחנית תורנית לישיבות החרדיות, אבל כעת נראה שמתחיל להיות ברור שאין לחרדים מונופול על הדבקות בה' ויתכן שהמצב ישתנה".