בשורת ההפיכות בעולם הערבי גועש הסער גם באלג'יריה. שם אמנם מדובר בהיקפים מצומצמים יותר של הפגנות, אך גם שם ניצב השלטון עם היד על הדופק ועם האצבע על ההדק. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם ד"ר יוסף שרביט, מומחה ליהדות אלג'יריה ומרצה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת אפרתה, על האירועים האחרונים.
להערכת ד"ר שרביט המניע שגורם ללהבות הנמוכות יחסית באלג'יריה הוא התחושה הקוטבית בעם האלג'יראי כאשר טבוע בהם עמוק הממד התרבותי צרפתי עוד מימי השלטון הצרפתי שם מחד, ומאידך קיימת שם שאיפה לאיסלאמיזציה.
"זו ארץ ענייה מאוד שנמצאת בתהליכים פרדוקסאליים של השתחררות מצרפת ורצון לאיסלאמיזציה. השנים תחת השלטון הצרפתי הטביעו בהם חותם בל יימחה. בניגוד לשאר הקולוניות באלג'יריה פעל משרד הפנים הצרפתי ולא משרד המושבות. אלג'יריה היא בעצם בשר מבשרה של צרפת".
ד"ר שרביט מזכיר שבמסגרת המאבק לשחרורה של אלג'יריה מעול הכיבוש הצרפתי ניהלו האזרחים שם מלחמה עקובה מדם במשך שמונה שנים מהקשות שהיו בעידן הקולוניאליסטי, ועם זאת עדיין קיימת זיקה תרבותית וחברתית לצרפת ועימם געגועים לתקופה ההיא.
"הזיקה לצרפת מיתנה את ההתאסלמות הקיצונית", הוא אומר ועם זאת מציין כי במידה ויוחלט על ידי השלטון האלג'ירי למגר את ההפגנות הרי שהממשל שם לא יבחל בשום אמצעי.
באשר ליהודי אלג'יר הרי שאלו עזבו את ארצם, רובם המוחלט לטובת צרפת ורק 11 אחוזים מהם הגיעו לישראל. שרביט מזכיר כי בראשית שנות השישים קיים משה שרת מעין משפט פומבי ליהודי אלג'יריה על כך שלא בחרו לעלות לארץ ישראל.
בביקורו באלג'יריה בשנת 90' מצא באלג'יריה שני יהודים בלבד, שניהם בני משפחת כהן. כיום למיטב ידיעתו אין במדינה ולו יהודי אחד.