"הרצח הבא - רק עניין של זמן"

מבלי לשמוע את עמדת החקלאים היהודים הוחלט להתיר למשפחת רוצחו של יאיר הר סיני לחזור לאדמות הצמודות לאדמות סוסיא.

שמעון כהן , ו' בניסן תשע"א

פולשים בשבת. סוסיא
פולשים בשבת. סוסיא
פלאש 90

'האלוף אינו בית משפט'

על פי החלטה שהתקבלה בפיקוד המרכז הוחלט להשיב למערות הסמוכות לסוסיא את בני משפחת רוצחו של יאיר הר סיני הי"ד. ההחלטה שהתקבלה לאחר שנים ארוכות בהן נעדרה המשפחה מהמקום התקבלה מבלי לאפשר ליהודי המקום להציג את עמדתם בפני פורום משפטי כלשהו. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם אבידן אופיר, מנהל החווה החקלאית בסוסיא, שקובע "הרצח הבא הוא עניין של זמן. שעון החול כבר פועל".

לדבריו המאבק על האדמות שסביב סוסיא הולך ומחריף וארגוני שמאל פועלים בזירה המשפטית במאמצים לאתר כל חרך בדרכם לקבוע עובדות בשטח "למצוא את הפרצה כדי לפגוע בנו וכדי לעקור אותנו מהאדמה".

בשבוע שעבר, מספר אופיר, הטיל מפקד פיקוד המרכז צו שסגר את שטח המערות הסמוך לישוב סוסיא, ובכך מנע כניסת יהודים למקום, בעוד משפחת רוצחו של יאיר הר סיני הושבה למקום בתואנה שיהודי המקום פלשו לאדמות פרטיות. אופיר מציין בדבריו כי עוד לפני הרצח, ובוודאי שלאחריו, עיבדו יהודי המקום את האדמה. "יש לנו כאן חזקה של יותר מעשר שנים, אבל האלוף לא נתן לנו שום יכולת משפטית להתמודד עם ההחלטה שקיבל היועץ המשפטי שלו. לא היה דיון משפטי. היועץ המשפטי קבע שהשטח של ערבים ולא שמע אותנו".

אופיר מדגיש בדבריו כי "גם אם הוא היה שומע אותנו זה לא היה בסדר כי האלוף הוא לא בית משפט. לפעמים הם מתבלבלים בסמכויות".

על בני השמפחה שהושבו כעת לאדמות הצמודות לסוסיא הוא מספר: "מדובר במשפחתו של מוחמד מור, אחד הרוצחים של יאיר. הם אנשים שקשורים לחמאס, לרש"פ ולארגוני שמאל. חלקם איימו ברצח עלי ועל אחרים לא פעם, גם על יאיר הם איימו לפני שרצחו אותו. אם אנשים אגריסיביים מאוד".

על השטח אליו שבו בני המשפחה הוא מספר: "מדובר בשטח שנמצא באמצע שטחי המרעה שלנו שם מסתובב רועה לבד, מאתיים מטר מהטרמפיאדה של סוסיא ומאה מטרים מהחמות של סוסיא. לצערי הרצח הבא הוא רק עניין של זמן".

על הצו המיוחד שהוטל על האזור הוא מספר כי ניתנו בו מספר חריגים שיותרו להיכנס למקום, אולם איש לא אוכף את התנאים לכניסת ערבים למקום. אופיר מספר שתעודות הזהות של הערבים נלקחו לבדיקת שב"כ על מנת לקבוע מי ייכנס ומי לא, אך לאחר שנקבעו בעלי ההיתר איש אינו אוכף את הצו ולא בודק אישורים לערבים שנכנסים לשטח.

"הם מכניסים מאות ראשי צאן שבדרך שלהם אוכלים בשטחי המרעה שלנו. כל מי שיודע מה זה אלף ראשי צאן מבין שכניסה שלהם לשטח זה כמו מכסחת דשא. בשבת ראיתי את המראות הללו והתחושה הייתה שאונסים את האדמה ואותנו".

לדבריו "התרגום לערבית", כהגדרתו, של כל אותם היתרים והתנהלויות של מערכת הביטחון והמשפט בישראל הוא תרגום פשוט: חיזוק וגיבוי לקראת הרצח הבא.

אופיר מלין גם על שלוחי הציבור של המתיישבים שלדבריו איש מהם אינו פועל לבלימת התופעה ההולכת ומחריפה מדי שבוע. לכל ציבור יש את נציגיו שפועלים למענו, הוא אומר, ו"רק אצלנו אין התעניינות של אנשי ציבור. אנחנו מרגישים שאנחנו מתמודדים לבד. אנחנו חסרי עמוד שדרה וחסרי הגנה".