נפטר רב מועצת לכיש הרב שבתאי בן חיים

הרב שבתאי בן חיים, רב מועצת לכיש, מי שנחשב לציוני נלהב, נפטר במהלך יום העצמאות והוא בן 91 שנים. קווים לדמותו.

שמעון כהן , ז' באייר תשע"א

הרב בן חיים זצ"ל
הרב בן חיים זצ"ל
ויקיפדיה

הרב שבתאי בן חיים, רבה של המועצה האזורית לכיש ושל המושב מנוחה בדרום מזה למעלה מיובל שנים נפטר אתמול (ו' אייר ה'תשע"א). הרב היה בן 91 בפטירתו.

על דמותו של הרב כתב שלו שבתאי ממוקיריו ומי שהיה מספידו האחרון בעת ההלוויה אתמול, באתר ויקיפדיה:

הרב שבתאי נולד בשנת ה'תר"פ (1920) בכפר זֵבָּר בכורדיסטן לחיים ולכַתון. אמו מתה כחמישה חודשים אחרי לידתו ואביו נישא בשנית והמשפחה עברה לעיר עקרא שבכורדיסטן, שם למד בתלמוד תורה משנת ה'תרפ"ה (1925) עד שנת ה'תרצ"ד (1934) אצל חכמי כורדיסטן בהם: חכם אברהם מנחם‏‏ וחכם צמח ברזאני. עוד בצעירותו התגלה כעילוי והצטיין בבקיאותו ובאהבתו לספרי קודש, על אף שלמד בבית ספר ממלכתי של גויים. מוריו הציעו לאביו לשלוח אותו לעיר מוסול שבעיראק כדי שיתקדם יותר בלימוד התורה.

בשנת ה'תרצ"ד (1934) עבר ללמוד בישיבה גבוהה במוסול עד לשנת ה'תרצ"ח (1938) בה הוא למד שחיטה ובדיקה, רבנות, מוהלות ודיינות. לאחר סיום לימודיו בישיבה הגבוהה ניגש לבחינות בשחיטה ובדיקה, רבנות, מוהלות ודיינות, עבר אותן בהצלחה והוענק לו כתב הסכמה בנידון על ידי חכם סלימון ברזאני ממוסול העיראקית ועוד רבנים. למד גם קבלה עיונית ומעשית.

ב-14 בינואר 1938 התמנה למשרת דיין בבית הדין הרבני שבעקרא. המשרה אושרה גם על ידי ממשלת עיראק. בתקופה מאוחרת יותר למד תורה מפי חכמי כורדיסטן, בהם הרב יצחק ברזאני, רב ואב בית דין של העיר ארביל בכורדיסטן. על אף שהוסמך להיות שוחט ובודק עוד בשנת ה'תרצ"ח (1938) על ידי כמה מרבני כורדיסטן, הרב יצחק ברזאני הסמיכו שנית לרב, לשוחט ובודק, מנקר ומוהל בשנת ה'תרצ"ט (1939)‏‏. הרב שבתאי הסתובב בכפרים שבכורדיסטן על מנת לשחוט לאנשי הכפרים היהודים שלא היה להם רב ושוחט, היה מל את התינוקות ועורך חופה וקידושין. שירת בצבא העיראקי והגיעה לקצונה. בעת שהיה בצבא העיראקי זכה לבקר בקברים של הנביאים נחום ויונה, למרות שאסור על יהודים להיכנס לקבר יונה שהיה בשליטה מוסלמית. גם בהיותו בצבא העיראקי תמיד הקפיד לאכול אך ורק אוכל כשר, שמר על הדת גם במצבים קשים ביותר ולמד תורה.

הרב שבתאי ורעייתו מחבובה עלו לישראל בחודש אדר בשנת ה'תשי"א (1951) וגרו במעברות בטבריה. שם הוא קיים קשר הדוק עם הרב מאיר ועקנין שהיה רבה של טבריה ואב בית הדין. על אף שהרב שבתאי הוסמך כבר לרבנות בחו"ל, נבחן שנית בארץ על ידי כמה דיינים שחתמו על הסמכתו לרבנות, אך כדי שיהיה מוכר יותר שלחו אותו אל הרב עובדיה יוסף שיבחן אותו גם הוא לרבנות. הרב שבתאי עבר בהצלחה את כל השאלות והציג ידע רב. בתקופת שהותו בארץ שירת במילואים, וכך הכיר את הרב שלמה גורן. הרב גורן הציע לו להיות רב צבאי אך הוא סירב.

בתחילת דרכו בישראל שימש הרב שבתאי כמורה ביישובי צפון הנגב‏‏, ובכ"ה באייר ה'תשט"ז‏‏ (1955)‏‏ קצת אחרי הקמתו של מושב מנוחה, התמנה למרא דאתרא של מושבי מנוחה וסגולה. שנים מאוחר יותר, התמנה על ידי הרבנות הראשית לישראל כרב ראשי של מועצה אזורית לכיש. בין יתר פעולותיו שם פתח הרב שבתאי קורסים לשחיטה ובדיקה באמצעות הרב ד"ר גדליה הריס מנהל קרן ג'.‏‏‏‏ כמו כן היה הרב שבתאי חבר ב"בית הוועד" באבן שמואל, המיועד להשתלמות רבנים ושו"בים בהוראה הלכה למעשה. כמה מבין הלומדים כבר הוסמכו להוראה ולשו"ב על ידו. בין הרבנים שנכחו באותו הכולל הם: הרב מרדכי אליהו, הרב חיים דוד הלוי, הרב יוסף שרביט רבה של אשקלון, הרב בנימין אביעד רב אזורי של מועצה אזורית שפיר.

הרב שבתאי עסק בכל מקצועות הרבנות בחייו ורק בישראל לא רצה לשמש כדיין. פסיקותיו נוהגות בדרך כלל על פי הרב יוסף חיים, ופסיקותיו דומות בדרך כלל לפסיקותיו של ידידו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, והוא שימר את מנהגיהם של יהודי כורדיסטן. עוסק בקבלה עיונית ובקבלה מעשית (כתיבת קמיעות, גורלות, וכדומה) עד היום.

שלו שבתי, הכותב בימים אלה ספר על דמותו, מוסיף ומזכיר סיפור על הרב זצ"ל ועל הרב מרדכי אליהו זצוק"ל כפי שהתפרסם בחלק הרביעי של 'אביהם של ישראל':

הרב שבתאי כרב מושב וכרב אזורי השתתף ב"בית הוועד" ביישוב אבן שמואל. "בית הוועד" זה היה מקום שבו התכנסו בכל יום שלישי רבנים ושוחטים מכל האזור (לכיש, שפיר, קריית גת ואשקלון). הרבנים היו לומדים רמב"ם טור ושו"ע לפי הסדר ולאחר מכן עוברים לענייני פרשת שבוע ונושאים שונים בתורה.

"בית וועד" זה הוקם על ידי הרה"ג הרב בנימין אביעד זצ"ל רבה של המועצה אזורית שפיר בהנחיית הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצוק"ל בזמן היותו דיין בבאר-שבע והוא גם ליווה את בית הוועד הזה שנים רבות. למקום זה התכנסו רבנים ידועי שם ביניהם הרה"ג הרב חיים דוד הלוי זצ"ל שהיה הרב של ראשון לציון ולאחר מכן הרב של ת"א ויפו, ביניהם היה הרה"ג יוסף שרביט שליט"א שהיה הרב של אשקלון ואחרים.

לאחר שהתמנה מרן הראש"ל הרה"ג הרב מרדכי אליהו זצוק"ל להיות רב ראשי לישראל הוא לא עזב את מנהגו והיה מגיע מדיי פעם ל"בית הוועד" ללמוד איתם תורה. באותו זמן אנשים מסוימים במושב מנוחה עשו לרב שבתאי בעיות ודרשו ממנו לשלם כסף על המים כמו כולם למרות שהנוהג היה בישובים שרב המושב אינו משלם בגלל המשכורת הדלה שלו. אותם אנשים ניסו בכל זאת לעורר ויכוח על כך והחלו ויכוחים במושב. זה לא היה נעים לרב כי התשלום היה על תקופה ארוכה, והיה סכום גדול ולא היה סיפק בידו לשלמו. ומצד שני אם הוא לא משלם יש בזה צד של חילול השם. לא ידע הרב שבתאי מה לעשות.

באותו זמן הוציאו אנשי לשכתו של מרן הרב אליהו זצוק"ל סידור סליחות לחודש אלול עם הלכות לפי מרן הרב אליהו. הרב אליהו הגיע ל"בית הוועד" וחילק את סידורי הסליחות לרבנים שנכחו שם. הרב שבתאי פתח את סידור הסליחות הזה על מנת לעיין בו והנה הוא רואה כי יש בו בתוכו מעטפה, הרב פתח את המעטפה וראה שם סכום מסוים של כסף. הרב הלך לרב אליהו על מנת להחזיר לו את הכסף ואמר לרב אליהו כי "שכחת כסף בתוך המעטפה שהייתה בסידור סליחות, קח אותו". ענה לו הרב אליהו ברוח קודשו: "אני שמתי את הכסף הזה בשבילך, קח אותו, אני יודע מה עושים לך עכשיו אנשי המושב בקשר לתשלום המים. זה שלך".

הרב שבתאי התפלא על כך מאוד, והודה לרב אליהו. עד היום שהוא יושב ומספר את הסיפור הזה הוא אינו מבין מאיפה הרב ידע על כך ולבסוף הוא אומר: "אין זה כי אם רוח הקודש של הרב".