הרב חנן פורת
הרב חנן פורתיוני קמפינסקי

44 שנים חלפו מאז כבשו הצנחנים את העיר העתיקה בירושלים ואת הר הבית. בראיון מיוחד לערוץ 7, לקראת יום ירושלים, נזכר הרב חנן פורת, אחד ממשחררי העיר העתיקה, באותם ימים. ובהסתכלות אופטימית, כדרכו, מסביר מדוע הוא חוגג במלוא המרץ את היום הזה.

"שלום וברכה בצפיה לגאולה שלימה", פתח הרב פורת את השיחה.

איך אתה חוגג את היום הזה - כח' באייר?



"בראש ובראשונה חוגג! אני לא מטה אוזן לאותם אלה שאומרים - אולי זו היתה איזו שהיא אפיזודה. גאולה של ירושלים היא גאולה שאין שיעור לגודלה ושמחתה וגם אם יש מעלות ומורדות האמת לא סרה ממקומה".

"החולשות עלולות להביא לכך שהדברים מתכסים מעין רואה, אך מתברר שזו אמת שלא תחלוף 'והנצח זו ירושלים'. כל מי שעיניו בראשו צריך לשמוח שמחה גדולה. וגם אם יש יהודים שחושבים שהאמת הזו פג טעמה - אז לא פג טעמה - 'והנצח זו ירושלים', כולנו שמחים שמחה שאין לה שיעור".

אילו נקודות זכורות לרב מאותה תקופה?



"
לא ידענו שירושלים עומדת לפני גאולתה ופדות נפשה. זו היתה מלחמת קיום מול נשיא מצרים השחצן שדיבר על מלחמת שמד וג'יהאד ואמר כלשון המקרא 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד'".

הרב פורת נזכר שיעדם היה דווקא לכיוון חצי האי סיני עד שבאה התפנית, "באותה שעת בוקר שהיינו אמורים לצנוח בפאתי אל-עריש, כדי למנוע מהצבא המצרי לבצע את זממו - להגיע לתל אביב, התברר שחוסיין הצטרף למלחמה ותותחיו החלו להפציץ את ירושלים. לכן הוחלט שמשנים את כל התכניות ועולים לירושלים. לא עוד מלחמת מגן וקיום אלא מלחמה על ירושלים, מלחמת גאולה".

"נסענו באוטובוסים המאובקים בדרכים עקלקלות, כדי להמנע מפגישה עם האויב. חשנו לפתע שאנחנו שבים לירושלים ובקולות צרודים התחלנו לשיר 'ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור הלא לכל שיריך אני כינור'. ההרגשה הזו, ההכרה הזו שיש פה איזה סוויטש, שמלחמת הקיום הופכת למלחמת גאולה, נפחה בנו כוחות חדשים".

הרב חנן פורת תיאר בשיחתו עם ערוץ 7 את הדרך אותה עשו בדרכם לתוך חומות העיר העתיקה, "עלינו אל הר הצופים ומשם אל הר הזיתים, כשמגמתינו לרדת ולהגיע אל הר הבית. בדרך להר הצופים התרחש מאורע קשה, המ"פ גיורא אשכנזי שהיה סמוך אלי, קיבל כדור בראש ונפל מתבוסס בדמו. ברגע הראשון עמדתי נדהם הייתי שבור, ואז הסמ"פ זעק לעברי 'חנן אסור להפסיק צריך להמשיך!' ואני המשכתי לרוץ. וכך המשכנו כשעין אחת בוכה ועין אחת צוחקת. ירדנו להר הבית וחשנו ממש איזה אור, איזו בשורה של גאולה ובצידה כאב נורא על אובדנו של גיורא המ"פ ושל אנשים אהובים ויקרים כמותו".

"זו היתה הבשורה הגדולה של מלחמת ששת הימים - הבשורה של גאולת ירושלים, עליה התפללנו בשעה שעמדנו בכותל 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב ותשכון בתוכה כאשר דיברת', אפשר לומר ששלושה דברים נפרצו אז באופן נפלא, הראשון באופן הפשוט - החומות, והעיר שחוברה לה יחדיו. השני, במובן הלאומי - נפרצו השערים הנעולים בין ישראל לאביהם שבשמים. השלישי, פריצה שאין ערוך לה - 'בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר', 'לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה', והפריצה הזו, גם אם היא היתה לכאורה זמנית, אש הקודש ירדה בה ולא נתעממה גם אם אין הכל מכירים בה - ועל כך שמחה יוקדת בליבנו".

מה היתה ההרגשה ברגע הכניסה להר הבית?



"אומר את האמת, מצד אחד הגענו אל הר הבית וזכינו לזכות שאין כמותה אבל מצד שני לא היינו עדיין בשלים לגובה של הר הבית".

"בשעתו שאל אותי ישראל אלדד, 'יש לי ביקורת קשה עליך, עמדתם בהר הבית ושאלתם איפה הכותל - עשיתם קפנדריא הסטורית - במקום להשאר בהר הבית מקום בית מקדשנו, שאלתם היכן הכותל, ירדתם ממעלתכם'".

"זו היתה שאלה מאוד נכבדה ומבחן מאוד קשה", מודה הרב פורת, "אמרתי לו, אתה צודק בעצם היתה פה קפנדריא, אבל לאמיתו של דבר זו לא היתה קפנדריא, אלא לא היינו בשלים עדיין לגובה של הר הבית, עוד לא בשלה בנו ההכרה שאנחנו צריכים לעמוד בהר הבית ולהכין את צעדינו לבניין בית המקדש, היינו עדיין במדרגה של הכותל. עם כל הכאב, עם כל הצפיה, עוד יקחו שנים בודאי עד שנכיר בעובדה שמהכותל עולים להר הבית".

"אמנם עדיין לא הגענו להר הקודש פנימה אך אנחנו בדרך הנכונה ולא אנחנו בלבד אלא עוד רבים נכספים עמנו. צריך לחנך לקדושתה של העיר והמהלך איננו פשוט, אבל 'שמחתי באומרים לי' - שאני יודע שמתגבש ציבור יקר וקדוש שירושלים משאת נפשו גם אם לא יכול לבנות אותה בפועל, עצם המהלך הגדול היא שמחה גדולה וזו השמחה של כח' אייר - שמחת יום ירושלים - 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו".

"ליבנו מלא בשמחה שאין כדוגמתה בבחינת 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'. ונזכה שבשעה שיעמדו הלויים בהיכל  ישירו שיר מיוחד ליום ירושלים", סיכם הרב חנן פורת את השיחה.