לא חשוב מה היה אומר נתניהו בנאומיו בפני ועידת איפא"ק ושני בתי הקונגרס בארה"ב, נציגי התקשורת העוינת בארץ כבר היו מוצאים את נקודות התורפה להיתפס בהן; לא תוכן הדברים הוא העיקר אלא תדמיתו של הנואם המביע אותם. אין לראות בכך עוינות אישית כלפי נתניהו האיש, אלא כלפי אלה שהוא מייצג - המחנה הלאומי והמתנחלים, אך כפי שאירע אצל שרון, לאחר פינוי גוש קטיף - השנאה הלוהטת יכולה להיהפך בין לילה לאהדה גורפת, בתנאי, שבנימין נתניהו (כשרון בשעתו) ישנה את עמדותיו המדיניות הלאומיות, יחבור למחנה השמאלני ויהרוס כמה גושי התנחלויות – או אז יפזמו לו "משוררי האומה" שירי הלל וכל נאום שיישא יזכה לתשואות התקשורת.
עד אז, חזון למועד, ובינתיים, כל המרבה לתקוף את ראש ממשלת ישראל בתקשורת - הרי זה משובח. וכך, לאחר נאומו של נתניהו בוועידת איפא"ק (נאום תשובה לנשיא אובמה על חזרה לקווי 1967 ), כותב בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", נחום ברנע (בכתבה משותפת עם שמעון שיפר): "נתניהו הבעיר את מדורת הל"ג בעומר הזאת, הוא עשה זאת במודע, בכוונת מכוון...הוא פרסם הודעה קשה מאוד נגד אובמה..." ובהמשך המאמר, הוא גם מסביר למה: "בחיל האוויר בישראל נתפס לפני שנים אחדות, קצין, שהיה אחראי על כיבוי אש באחד הבסיסים...ה וא היה פירומן. הוא נהג להצית דליקות ואחר כך, לכבותן ולקבל צל"ש על הישגיו...נראה שגם נתניהו ראוי, בעקבות הביקור, לצל"ש".
אתה הבנת, ברוך...? "נתניהו תוקף את אובמה, כדי שיוכל לאחר מכן, לרכך את דבריו..."
למחרת (לאחר נאומו של נתניהו בפני שני בתי הקונגרס), נאלץ אותו נחום ברנע לשנות את הטון ולקלס את ההופעה, במאמר שכותרתו: "ההצגה הטובה בעיר", הוא מודה, "נתניהו הוא הדובר הטוב ביותר שיש לישראל בארצות הברית...על פי התנהגותם אתמול, זה נכון, קרוב לוודאי, הקונגרס האמריקאי, על שני בתיו ושתי מפלגותיו תומך בלב שלם במדיניות ממשלות ישראל..." אם כך, הרי זה טוב ? אך נראה, שלא לגבי נחום ברנע, המנסה להפחית מהשפעתם של שני בתי הקונגרס (ומטבע הדברים מהצלחתו של נתניהו לגייסם לימין מדינת ישראל) ואף אינו חוסך מהם את שבטו: " העיסוק שלהם במדיניות חוץ הוא שולי, ההשפעה שלהם במדיניות חוץ היא קטנה...והעיקר, לא הם יחפשו מחסה באשקלון או בבאר שבע, אם יתחדש ירי הטילים...לא הם יחששו לעלות לאוטובוס בתקופה של טרור מתאבדים..."
והגדיל מכולם עיתון "הארץ" במאמר המערכת שלו מה-25.5.2011 (למחרת הופעתו של נתניהו לפני שני בתי הקונגרס):
"...ראש הממשלה ישוב הביתה מארה"ב בלא בשורה. הוא מוביל את ישראל והפלסטינים לסבב נוסף של אלימות, לבידודה של ישראל, תוך מחלוקת עמוקה עם הממשל האמריקאי. הגיעה השעה שהציבור הגדול של שוחרי השלום בישראל יאמר את דברו. לישראל מגיע מנהיג אחר".
אתה קורא, ואינך מאמין למראה עיניך: מניין השנאה חסרת המעצורים הזו לכל סממן לאומי?
חיים גורי: השנאה כמו המנגינה "תמיד נשארת"
וכותב על כך חיים גורי ("פנים- הקרן לקידום מקצועי" - גליון 2– מאי 97'): "...השנאה עוברת בתולדות היישוב והמדינה לאורך כל ימי המאה הזו, היא רק מחליפה שונאים ונשנאים. אני זוכר את השנאה הזאת מאז עמדתי על דעתי. הכל השתנה ללא הכר ברצף החופז והדחוס שבתמורות העתים. רק השנאה, כמו המנגינה, "תמיד נשארת"... השנאה היא בבחינת הקבוע המעיד על החולף: שנאת יהודים וערבים, שנאת דתיים וחילוניים, שנאה עדתית, שנאת שמאל וימין, שנאת פלגים וקבוצות וחמולות אידיאולוגיות בשמאל ובימין ובקרב כל סוגי הדתיים והחרדים למיניהם. יש אומרים כי שנאת הקרוב עזה ומרה משנאת הרחוק, והיא גוררת מחלוקות וגירושין ופילוגים וצלקות וזיכרונות מרים משאת...רוב השנאות עוברות בירושה, זוכות לדור ההמשך שלהן.. אך בסך הכל אנו יורשים את השנאות ומורישים אותן.
'זה הריב לא נגמר פה עדיין', כותב ז'בוטינסקי בשירו הידוע מראשית שנות השלושים; לאחר יותר משישים שנה – מסכם חיים גורי (כיום כבר יותר מ- 70 שנה – י.ע.) - ניתן לומר כי אמרתו שרירה וקיימת".