הרקע למחלוקות אביי ורבא

428 פעמים חלוקים אביי ורבא בתלמוד. האם יש לתפיסותיהם קווים מאפיינים עקביים? האם יש בעברם האישי בסיס נפשי לפסיקות הללו?

שמעון כהן , כ"ו באייר תשע"א

הוויות אביי ורבא. אילוסטרציה
הוויות אביי ורבא. אילוסטרציה
פלאש 90

בימים אלה יצא לאור הספר 'דבר קטן' של  חוקר התלמוד והחידונאי זאב פרנק ובו הוא פורס מחקר מקיף סביב מחלוקותיהם של אביי ורבא ברחבי התלמוד. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עמו על הפרויקט המקיף בו ביקש להתחקות אחר קו מאפיין עיקבי בעמדתו של כל אחד מהשניים.

"מה שסיקרן אותי ועמד בבסיס העבודה שארכה כשבע שנים היה לדעת האם ישנו חוט שני שעובר בדעת רבא ובדעתו של אביי. האם נוכל לנחש את דעתם במחלוקת לפני שנקרא את הכרעתם על פי העיקרון הזה", מספר פרנק המציין כי סביב שאלת מספר המחלוקות בין אביי ורבא קיימות לא מעט דעות. "יש תשובות שונות. בין מאה וחמישים לאלפיים. כדי לחקור אותן הייתי צריך ללמוד אותן, חלק קלות חלק קשות וחלק כמעט בלתי אפשרי. בסופו של דבר המספר הנכון הוא 428 מחלוקות".

פרנק מספר על איפיונים שונים סביב המחלוקות שכדי להגיע לבסיסם הרחיק עד הבנת הרקע הסוציו אקונומי של שני החכמים. הוא מזכיר שאביו של אביי נפטר בעוד אמו בהריון ואמו נפטרה כשנולד. הוא גדל אצל דודו, רבה בר נחמני, שהיה עני מרוד ומזונו מתואר כמזון שאינו ראוי לבעלי חיים. כשבגר והפך לראש ישיבה התעשר ועל פי המסופר היו לו שדות ואריסים. מנגד רבא היה מקורב למלכות, בעל אוניות ושדות, היה חבר לאם המלך, "הייתה לו דמות של נגיד. אנשים היו מפקידים אצלו סכומי כסף עצומים". פרנק מאגד את הנתונים הללו ומבחין שברוב מוחלט של המחלוקות הנוגעות לענייני חלש וחזק אביי תומך בעמדת החלש ורבא בעמדת החזק. הוא מונה ומציין שכך הוא המצב ב-898.5 אחוזים מהמקרים.

פרנק מוסיף ומציין כי אמנם ניתן לטעון נגדו שלא נכון לקבוע שמאחורי הפסיקות עומד רקע סוציו אקונומי ופסיכולוגי ולא לימוד עמקני של כל אחד מהשניים, אולם הוא עצמו מקפיד שלא לומר את הדברים כך באופן נחרץ, אלא להציג את הנתונים והעובדות, כפי שהם עולים מהאמור בתלמוד, בפני הציבור ויתמודד הקורא עימם, ובמידה ויש למישהו מסקנות אחרות הוא מוזמן להעלותן.

מאפיינים נוספים לעמדות שני החכמים מוצא פרנק בהיות אביי מעשי יותר ורבא תיאורטי. כך הוא בבסיס המחלוקת על ייאוש שלא מדעת, ייאוש של מי שעדיין לא יודע שאיבד דבר מה. אביי אוסר לקחת את האבידה ורבא סבור שאם יש פוטנציאל לייאוש הרי הוא כאילו כבר קיים ייאוש. לטעמו גם כאן יש מאפיין לעמדת כל אחד ואחד מהם.

עוד הוא מציין את נטייתו של אביי למיסטיקה ואת רבא השכלתן "בריסקאי", כלשונו של פרנק.

איפיון נוסף המופיע 99 פעמים ברחבי התלמוד הוא נטייתו של אביי להתייחס לטקסט המקראי בגמישות, כהגדרתו של פרנק, גמישות המאפשרת לו לשנות מעט את האמור בפשט הדברים ולעיתים אף להפוך את הפירוש המקובל ולתת משמעות אחרת. לעומתו רבא מעמיד את הדברים במקומם על פי ההבנה הישרה של הכתוב.

כאמור, הספר ממפה את המחלוקות ומציג את הקווים לדיון ציבורי מחשבתי ולהצעות נוספות לפתרון.

והאם ניתן לשער מתוך ניתוח שכזה מה היו חושבים רבא ואביי על סוגיות הלכתיות בנות ימינו? פרנק סבור שכן, על אף שהוא קובע כי אין צורך בכך שכן ההלכה נקבעה כרבא לבד מששה מקומות ברחבי התלמוד.

ומדוע נקרא הספר 'דבר קטן'? הסיבה פשוטה ונרמזת בתלמוד, שם נקבע שדברים גדולים הם מעשי מרכבה ואילו דברים קטנים הם הוויות אביי ורבא...