תערוכה חדשה: 30 לתקיפת הכור בעיראק

במרכז בגין תיפתח תערוכה לציון 30 שנים לתקיפת הכור בעיראק. יו"ר המרכז שהיה שותף למבצע ההוא מספר.

שמעון כהן , ג' בסיון תשע"א

מטוסי ה-F16 שהפציצו את הכור בעירק
מטוסי ה-F16 שהפציצו את הכור בעירק
צילום: פלאש 90

הרצל מקוב

במלאת שלושים שנה לפיצוץ הכור הגרעיני בעיראק תיפתח מחר (ב') במרכז מורשת מנחם בגין תערוכה סביב הפעולה ההירואית ההיא, הפעולה שהדהימה את העולם ושחררה אנחת רווחה בקרב הציבור בישראל. ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם יו"ר המרכז, הרצל מקוב, שהיה הוא עצמו חלק מהפעולה ההיא.

בראשית דבריו מבהיר מקוב הבהרה חצי מחויכת וחצי רצינית ולפיה לא מעורבותו האישית בפעולה ההיא גרם לפתיחת התערוכה, אלא היות הפעולה בעלת חשיבות היסטורית ראשונה במעלה.

בתערוכה יוצג סיפור הקמתו של הכור העיראקי בתמיכה רבה של צרפת, המהלכים הדיפלומטיים שביצעה ישראל מול צרפת ומול איטליה שגם לה היה חלק בהקמתו של הכור. התערוכה מציגה בין השאר גם את פרטי הפעולה, ההיערכות לקראתה ושיחות עם טייסי המטוסים שיצאו לבצעה.

על אותם מהלכים דיפלומטיים שקדמו לפעולה מספר מקוב: "ניסינו להשפיע על צרפת ועל איטליה שימנעו מאספקת החומרים לעיראק. החל בשיחותיו של יגאל אלון בממשלת רבין הראשונה אשר בשיחות החפיפה עם בגין הנושא הועבר אליו. בגין המשיך במהלכים הללו שלא נענו. צרפת המשיכה בפעילותה", הוא מספר ומציין כי במקביל לפעילות הדיפלומטית עמלה ישראל גם לביצוע מהלכים שישבשו את התקדמות פרויקט הגרעין העיראקי, בין השאר על ידי "העלמת" מומחי גרעין עיראקיים ברחבי העולם.

מקוב מזכיר בדבריו כי במקביל לאמירות החוזרות ונשנות של הצרפתית על מטרות השלום שמאחורי הקמת הכור העיראקי, דאג משטרו של סדאם חוסיין להבהיר באופן ברור את כוונותיו האמיתיות – שינוי מאזן הכוחות במזרח התיכון ותקיפתה של ישראל. בהקשר זה הוא מזכיר את דבריו של סדאם לאחר ניסיון תקיפה איראנית של הכור. סדאם הכריז אז שאינו מבין את ההיגיון האיראני שמאחורי התקיפה כאשר ברור הוא שהכור לא נועד אלא לתקוף את ישראל.

על מעורבותו שלו בתקיפה מספר מקוב כיצד באותם ימים כחיל המשרת בחיל האוויר היה באחד המטוסים שהיו באוויר בשעת התקיפה בכדי להוות כוח מגבה לתוקפים, כוח שנועד ליירט תוקפים שיבקשו לפגוע במטוסי התקיפה הישראליים, וכן כוח שיכווין מטוסי חילוץ במידה ויהיה צורך בכך, הכנות שכידוע בסופו של דבר לא היה צורך בהן.

"טסנו בדממה אלקטרונית שאיש במזרח התיכון לא יחוש בפעולה הגדולה שמתרחש. כך טסו גם מטוסי התקיפה כמובן", הוא מספר ועל תחושת המתח המבצעית שהייתה באוויר הוא מוסיף: "עיקר המתח היה אצל התוקפים שיושבים בקוקפיט של המטוסים התוקפים בדרך לעיראק. יש גם מתח עצום אצל הקודקודים, מפקד חיל האוויר, הרמטכ"ל וראש הממשלה, שעל כתפיהם מוטל הרבה מאוד כולל אחריות לחיי האדם שנשלחו למבצע".

המתח, כפי שניתן לשער לא נותר אצל הקברניטים ואצל המבצעים, אלא גם אצל הכוחות הנוספים. "יש מתח גבוה. יש דרמה ומתח גבוה כשאתה יודע איפה המטוסים ויודע מה הם אמורים לעשות. יש סיכונים רבים, סיכונים טכניים, מבצעיים וסיכוני הגנה אווירית. בהחלט יש אנחת הקלה כששומעים את מילת הקוד לסיום מוצלח של המבצע. בשלב הזה שומרים על האוויר לעוד שלב קצר ואחרון שבו העמימות הסתיימה, טסים בגובה, יש קוצר בדלק ואין אפשרות להתעכב בקרבות אוויר".

סוגיה נוספת העולה בשיחה עם מקוב היא סוגיית העמימות התקשורתית סביב הפעולה, והניסיון להשוות בין יכולת שמירת הסוד אז והיום. מקוב אינו יודע אם היו אנשי תקשורת שידעו אז על הפעולה בטרם הושלמה, אולם הוא קובע בוודאות שהסודיות נשמרה אצל הדרגים הגבוהים הרבים שהיו שותפים לתכניות, שתיקה כזו, לנוכח האירועים האחרונים ודבריו של מאיר דגן, ספק אם הייתה נשמרת כיום, הוא אומר.