רק רציתי לספר סיפור...

שבוע הספר הוא דבר נחמד מאוד, אבל עד כמה סיפורי עבר עומדים במבחן הזמן. סיפור אמיתי על סיפור לא אמיתי לפתיחת שבוע הספר.

שמעון כהן , י"ג בסיון תשע"א

מסוכן שם. לא?
מסוכן שם. לא?
פלאש 90

לא יודע מה עבר לי בראש באותו רגע, אבל הוא בדיוק ביקש סיפור, ולי כבר לא היה סיפור מעבר לסיפור על ילד שרוצה שיספרו לו סיפור ואבא שלו עייף, אז אמרתי לעצמי מה כבר יכול להיות, נספר לו על כיפה אדומה. שאלתי אותו אם הוא שמע על הסיפור הזה. לשמחתי ולהפתעתי לא רק שהוא לא שמע על הסיפור, אלא שאפילו השם של הסיפור הזה הצחיק אותו. בשנייה הזו כבר הייתי צריך לחשוד שיש כאן רמז לבאות, אבל בעיניים פקוחות נפלתי למלכודת כיפה אדומה והתחלתי לספר.
 
כבר בהתחלה הבנתי שיש כאן בעיה לא פשוטה – ילדה עם כיפה? מה פה קורה פה? טוב שהוא לא שאל, אבל אצלי בראש כבר הכנתי תשובה למקרה חירום – בטח ילדה רפורמית. טוב שהפעם היא רק עם כיפה. יש ימים שהיא מגיעה לכותל, רוקדת עם ספרי תורה ומניחה תפילין...
 
הסברתי לו למה קראו לה כיפה אדומה, וכבר הבנתי שאנחנו דורכים יחד על עוד מוקש, מוקש צו האופנה. אחת שהשמלה, הנעליים והמצנפת שלה אדומות באופן קבוע ברור שמשהו בעייתי אצלה, לא? חז"ל בטח היו קובעים שיש לה נטייה רצחנית... צריך לבדוק את זה.
 
התקדמנו במשעול הסיפור הבעייתי הזה. סבתא חולה והאימא חסרת האחריות של גברת אדומה שולחת אותה עם איזו סלסלה לסבתא שבקצה היער, ובסלסלה כמה עוגיות ופירות. את המשפט הזה אמרתי בחיוך גדול ומעושה כדי שהוא לא יחוש בחומרת העניינים. איפה כיבוד ההורים של האימא הזו? יש לה אימא חולה בקצה היער ובמקום להגיע לשם עם ניידת שח"ל היא שולחת את הבת שלה לשם? מבחינתי זה נראה לא יותר מניסיון התחמקות של אישה חסרת אחריות מלטפל ולסעוד את אמה. וחוץ מזה, מה פתאום את משאירה את אמך הזקנה לחיות לבד בקצה היער? תצמידי לה לפחות איזה פיליפינית, שלא לדבר על לקחת אותה שתגור איתך. לא נראה לי שכל כך צפוף אצלך, אם חד הורית עם ילדה. גועל נפש של ממש. חוץ מזה מה יועילו לסבתא חולה כמה עוגיות ופירות? מה עם איזו דקסמול, נורופן או משהו מועיל אחר? ומעל הכול - מה עם האחראיות לבת? אולי יש לסבתא משהו מדבק? מה את שולחת אותה אליה ככה? וחוץ מזה מי שולח ילדה קטנה לבד ליער עם כל חולי הנפש שמסתובבים בכל פינה? בקיצור, איפה יצחק קדמן כשצריך אותו? במילים אחרות, האימא הזו נראית לי על סף החשודה בפלילים.
 
בנוסף לכל הדאיגה והטרידה אותי מאוד ההסכמה האוטומאטית של כיפה לצאת למסע המפוקפק הזה, אבל מסתבר שהגנים הבעייתיים של האם לא עברו אל הבת והיא דווקא כן מוכנה לכבד את אמה, אפילו במחיר סכנת נפשות. ממש חסידת אומות העולם.
 
צר לי אבל לא יכולתי להמשיך במסע ההכחשה והחיוכים המאולצים שלי, וכשכיפה התחילה לקטוף פרחים עבור סבתה לא יכולתי להמשיך כך, והבהרתי לבני היקר שהגברת הזו פועלת בניגוד גמור להוראות החוק ושמירת הטבע. נשברתי, מצטער. לא יכולתי לחשוב שמכל הסיפור הזה ייצא לי איזה קוטל פרחים ומכלה שכבות אוזון.  מה אני צריך שיסתבך לי עם גלעד ארדן או אביב לביא?
 
באומץ לב ספג הילד את הביקורת הסביבתית על התנהגותה המחפירה של גיבורת הסיפור, בעיקר בגלל שזה הרגע שבו נכנס הזאב לתמונה. האמינו לי, ניסיתי למתן ולעדן את הרגע הקשה הזה, שהרי מפגש בין ילדה (לא כל כך חכמה, יש להודות) לבין זאב נכלולי לא יכול להוביל למשהו חיובי. אני חייב להודות שלא הצלחתי להסביר (לעצמי, כמובן) למה זקוק הזאב הזה לתחבולות כדי לבלוע ילדה קטנה בבית של סבתא, כאשר ממילא לפני זמן קצר היא הייתה בהישג ידו כשנפגשו באמצע היער, מסתבר שגם הוא לא היה גאון הדור.
 
איכשהו דילגתי בקלילות על מהמורת הזאב המדבר. ייתכן שהבן שלי פשוט חשב שאם אתון יכולה לדבר עם בלעם אז לא צריכה להיות שום בעיה עם זאב שמדבר עם כיפה, אבל לא העמקתי חקר כדי להבין מה עובר לו בראש. לא רציתי להסתבך.
 
בהמשך הסיפור עלתה אפילו שאלת מעמד האישה, שהרי לא ייתכן שיש כאן חמישה גיבורים – שלוש נשים ושני גברים (הצייד והזאב), והנשים הן או חולות, או חסרות אחריות, או פתיות, ואילו הגברים הם או מניפולאטורים וטורפים או מצילי האנושות. אגב, העדפתי שלא להרהר בגבר השלישי, זהו כמובן אביה של כיפה, טיפוס חסר אחריות שהותיר את האם והבת לבדן בקצה היער. כנראה הבין עם איזו אם יש לו עסק (זוכרים? בינה לבין פלילים אין הרבה...) והחליט להותיר אותה אם חד הורית – ובכל זאת, מה אתה משאיר את הבת שלך עם אם בעייתית כל כך? יתכבד אדוני וייאבק על זכויותיו לקבלת משמורת על הילדה, או שאולי אתה חושש ממשפטני הפמיניסטיות... אתה יודע מה, בעצם אולי אפשר קצת להבין אותך.
 
וכך נמשך לו ונמשך לו הסיפור המתוסבך הזה על גיבוריו המתוסבכים והבעייתיים, ואט אט קולי הולך וגווע כשאני מבין לאיזה סבך הבלים ובעיות משפטיות אני מכניס את הבן האומלל שלי. כנראה שבפעם הבאה גם הוא וגם אני נעדיף את הסיפור על הילד שרצה לשמוע סיפור ואבא שלו עייף.