הרב חיים סבתו
הרב חיים סבתוצילום: פלאש 90

לרב חיים סבתו, ר"מ בישיבת ההסדר במעלה אדומים וסופר, יש משנה סדורה בכל מה שקשור לחיבור בין ספרות לתורה. הרב סבתו מקדיש את רוב יומו ללימוד התורה וספריו מהווים מקור השראה חשוב לחילונים כמו גם לדתיים.

בראיון לערוץ 7 קבע הרב סבתו כי אין שום סתירה בין העולם התורני לספרות, "המשבר שהיה בעבר בין הספרות לעולם התורה, היה משבר מלאכותי שנבע מתקופת ההשכלה. אז הספרות הייתה כלי שנועד להוציא תלמידים מישיבות, אבל זה לא משבר אמיתי. הערכים של הספרות מלאים בערכים יהודיים. כך גם בתפילה ובפיוטים, תמיד תימצא התבטאויות שיריות".

הרב סבתו סיפר שאת ההשראה לכתיבת הספרים הוא מצא בספרות התורנית דווקא, "המדרש תמיד משך אותי כמו גם חוויות עמוקות שטבעו בי את חותמן - מלחמת יום כיפור וחוויות קטנות ומרעישות. הרגשתי צורך להביע את אותם חוויות ובדיעבד ראיתי שהספרות היא בהחלט כלי מאוד מיוחד כדי להביע רגשות דתיים של אמונה, תשובה ותפילה".

לדבריו, יש בכוח הספרים להחדיר אמונה אמיתית לקורא, "אחרי שיצאו הספרים שלי, קיבלתי הרבה תגובות. גם מר"מים בבני ברק ואפילו קיבוצניקים שקראו את הספרים, הם כתבו לי שזה נתן להם הרבה אמונה".

על השאלה האם הוא רואה בקריאת ספרים ביטול תורה, ענה הרב סבתו שתלוי מי ותלוי מתי, "אני חושב שהספרות היא פנינה יקרה, אבל התורה היא יקרה מפנינים, כל חפצים לא יישוו לה. אני לא אלך לומר למי שלומד תורה, תקרא ספרים. אבל גם ללומדי התורה, יש שעות שבהם הם נחים בין סוגיה לסוגיה. באותם שעות במקום שאדם יעסוק בדברים בעלמא, הוא יכול לקרוא סיפורים עם יראת שמיים וטהרה וזה יוסיף לו נדבך לנפש. יש מיתרים בנפש שרק הספרות מגיעה אליהם ובשעות שאדם נופש ונח מגרסתו ומחפש שלא לבטל את עולמו הוא יכול לקרוא".

הרב סבתו מרוצה מההתקדמות והמוטיווציה של צעירים להצטרף לקהילת הסופרים, "אין ספק שגם הספרים שלי היו פתח, ונתנו צוהר של לגיטימיות לעניין. צריכים גם אמונה מושרשת וגם כשרון לכתוב. לא בכל יום נולד סופר. עלי השפיעו מאוד הרמח"ל, הרמב"ן, פיוטי ימים הביניים של רבי שלמה אבן גבירול. בספרות העמים השפיעו עלי, מולייר, צ'כוב וגם שי עגנון".

לשאלה, האם אפשר לקרוא סיפורת חילונית, אומר הרב סבתו שזה תלוי בחוסנו הרוחני של הקורא, "היניקה שלי היא מעולם התורה מהבוקר ועד הערב ולא מעולם הספרות. יש ספרים עם ארסיות, כפירה וחוסר אמונה. ללמוד ספרים כאלה זה עניין אחד, אבל להפוך את זה ליניקה כאן זו סכנה".

"יש סופרים לא דתיים וגויים שיש להם רגשות דתיים, וזה מאוד תלוי מי הכותב. אבל יש בהחלט גם אנשים שאולי שומרי תורה ומצוות בחייהם הפרטיים אבל הספרות שלהם גם היא יש בה קושי בקריאה לאדם שהעולם שלו הוא עולם של אמונה, לכן צריך בהחלט זהירות".

"כתוב, הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְכְנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַחְשכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדתַיִךְ חַזֵקִי", מי שהיתדות שלו חזקים והמיתרים שלו חזקים יכול גם להרחיב את האוהל, ככל שאתה יותר מושרש באמונה יותר מושרש במרחבי התורה. אתה גם יכול להיות פתוח לדעות אחרות, ככל שהשורשים שלך באמונה דלים אז בוודאי שכל רוח קלה תשפיע עליך. לכן העיקר זה שהאדם יהיה מושרש בעולם של טוהר, מידות טובות, אמונה ואז השאלה תהיה פחות חשובה".