"בדמייך חיי"
פדיון הבן לאחיין שנקרא ע"ש רס"ן בניה ריין

משפחת ריין מקרני שומרון זכתה היום (שלישי) לשמוח בפדיון הבן לנכד בניה עוז, אשר נקרא על שם דודו שנפל במלחמת לבנון השנייה.

בני טוקר , י"ט בסיון תשע"א

בניה ריין
בניה ריין

משפחת ריין מקרני שומרון זכתה היום (שלישי) לשמוח בפדיון הבן לנכד בניה עוז, אשר נקרא על שם דודו שנפל במלחמת לבנון השנייה, רב סרן בניה ריין הי"ד.

חגית, סבתו של הרך הנולד ואימו של רס"ן ריין הי"ד, שיתפה את מאזיני ערוץ 7 בהתרגשותה הגדולה ביום זה, "מאז שבניה נהרג אני רואה כל הזמן את ה' מלווה אותנו, אין דבר כזה מקרה, מקרה זה רק מה'. בניה עוז  שייפדה היום, נולד יום לאחר יום ההולדת של בניה. זה כבר נכד שלישי שנקרא על שם בניה. ביום נפילתו של בניה היו לבתי צירי לידה, וכשקמנו מהשבעה עשינו ברית לבניה- אורי. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי, באותה הברית, שהבנתי את המשמעות של המושג בדמייך חיי".

חגית ריין מסבירה שהיה להם חשוב לקיים את פדיון הבן דווקא בביתם שבקרני שומרון, "השולחן ערוך והכול מוכן, רצינו לעשות את הפדיון דווקא כאן, בין הקירות שספגו את בניה".

אמו של בניה מגלה שהיא קיבלה פניות רבות מאנשים שקראו את שם בנם הנולד על שם בניה, "אתמול בערב  במהלך הרצאה, נגשה אלי אישה ושאלה אותי, את אמא של בניה. אמרתי לה כן. היא אמרה לי שיש לה נכד שקוראים לו אברהם בניה על שם בני. אני יודעת על עשרות משפחות שקראו את בנם על שם בניה. מי שאנחנו יודעים עליו, אנחנו שולחים לו גביע שחרוט עליו בדמייך חיי".

חגית מספרת שתחושות הזיכרון וההתחברות לבניה מגיעות אפילו לקצה העולם, "כל יום זכרון מגיעים לכאן הרבה חיילים של בניה. ביום הזכרון האחרון הגיעו לכאן חיילים של בניה שהספיקו כבר לעשות את הטיול בעולם. ביקשתי מהם שכל אחד יגיד משהו שהוא לקח מבניה. ראיתי שכולם מסתכלים על אחד מהחבר'ה והבנתי שיש כאן סיפור מיוחד. אותו בחור מספר שבשנה שעברה ביום הזכרון הוא לא היה בארץ, הוא היה בטיול בדרום אמריקה, והוא חיפש בית כנסת כדי להדליק נר זכרון לזכר מפקדו בניה. הוא מצא בית כנסת גדול וריק בדרום אמריקה. הוא מספר שהוא נכנס לאולם ענקי והוא היה שם לגמרי לבד. פתאום נכנס לשם עוד בחור עם נר זכרון, גם הוא מהארץ. הוא שואל אותו לזכר מי אתה מדליק. אז אותו בחור אומר לו, אני מדליק נר זכרון לזכר רב סרן בניה ריין שהציל את חיי במלחמת לבנון השנייה. הם נפלו אחד על צווארי השני והתחבקו. שני ישראלים, אחד חייל שלו בשיזפון והשני חייל מהנדסה קרבית שבניה הציל".

חגית מספרת, כי למרות העצב על כך שבניה לא הספיק להיות אבא, היא מרגישה את ההמשכיות, "בניה היה אמור להיות עכשיו בן 32, היו לי השנה ביום ההולדת שלו דקירות בלב, איפה הוא היה יכול להיות היום, אבא עם ילדים. בניה לא יהיה אף פעם אבא. אבל צדיקים אחרי מיתתם קרויים חיים ואנחנו מרגישים את זה יום יום, שעה שעה. רק לאחרונה קיבלתי אס אם אס מבחור. שכותב לי, אין סיכוי שתזכרי אותי. אבל שמעתי הרצאות שלך, היום אני מ"פ בבה"ד אחד ואני מחנך את חיילי לאורו, דמותו מלווה אותי ביום יום. לא עובר שבוע שאני לא מקבלת פידבקים. אנשים אומרים לי שבזכותו הם למדו על ערכים של נתינה, של אמת, של ענווה, אחד אפילו אמר לי שבזכותו הוא למד על כיבוד אב ואם".