מקובל על כולם

הסתלקותו בנסיבות טראגיות של הבבא אלעזר הותירה אחריה אבל כבד. מקורבי הרב מתארים מקובל שפילס דרך בפשטותו אל ליבו של כל יהודי.

חגית רוטנברג והרצל קוסאשווילי, בשבע , ה' באב תשע"א

הבבא אלעזר
הבבא אלעזר

שקידה בתורה ללא גבול

בלוויה גדולה ורווית כאב, כשעשרות אלפים מלווים בבכיות ובצעקות את מיטתו, הובא הרב למנוחות בהר הזיתים בירושלים בסוף השבוע, ונטמן ליד אביו, המקובל רבי מאיר אבוחצירא, ה'בבא מאיר' זצ"ל.

בין המלווים הרבים היו הרבנים הראשיים לישראל הרב יונה מצגר והרב משה שלמה עמאר, הרב המקובל דוד בצרי, ראשי ישיבות ועשרות אלפי בחורי ישיבה ואזרחים מכל הארץ, שעצרו את הכנותיהם לשבת ובאו לחלוק כבוד אחרון לרב.

הרב עובדיה יוסף, שהספיד את הרב אבוחצירא בלוויה, תיאר את הנהגותיו בקודש: "אנחנו עכשיו כמי ששקעה עליו השמש בחצי היום, לדאבוננו צר לנו מאוד. הצדיק הזה מסכן, באו אליו כולם לשפוך את ליבם, הוא היה מייעץ להם ועוזר להם. כל היום עסק בתורה ושקד על לימודיו. שקידתו בתורה עברה כל גבול, הוא עסק בתורה וגמילות חסדים", המשיך הרב יוסף, כשבסיום דבריו הכתיר את בנו של הרב אלעזר, הרב פנחס אבוחצירא, כממשיך דרכו.

הרב פנחס אבוחצירא, בכורו של הרב אלעזר, סיפר השבוע בראיון עיתונאי על ילדות מיוחדת בביתו של אחד המקובלים היותר נסתרים בישראל. כדי לשמור על כללי צניעות מחמירים, הבאבא אלעזר נהג להסתיר את פניו ולעבור בין ביתו לישיבה במנהרה מיוחדת. "אבא דרש מעצמו דברים גבוהים. הוא ישן שינה לא מסודרת וקצרה ולא אכל טוב, היה שעות בבית הכנסת והקדיש שעות רבות בבית ללימוד, אבל הוא ירד לפרטים והתעניין בכל ילד. הוא לא הגיע לאסיפות הורים, אולם היה מעודכן בכל מה שקורה. אבא ליווה אותנו בשיעורי בית ובמבחנים, ולמד איתנו. קיבלנו ממנו הכול", מספר הבן וממשיך הדרך.

רבי אלעזר אבוחצירא זצ"ל נולד במרוקו בי"ט טבת תש"ח לאביו רבי מאיר שלום אבוחצירא זצ"ל, בנו של ה'באבא סאלי', ולאמו מרת שמחה ע"ה. הרב היה אחיינו של הרב ברוך אבוחצירא – ה'באבא ברוך', המתגורר בנתיבות, ואחיו של המקובל רבי דוד אבוחצירא מנהריה.

כבר בתחילת דרכו היו שניבאו לו גדולות ונצורות, עת למד בישיבת חב"ד בקזבלנקה. שקידתו על התורה היתה למופת. הוא מיעט בשיחות חולין וכל מרצו וכוחו הופנו ללימוד התורה. מגיל צעיר קיבל על עצמו הרב תעניות רבות, "למען ביטול גזירות קשות שריחפו על עם ישראל". לאחר הפצרות רבות נעתר הרב לטפל בשיניו שהשחירו מחמת ריבוי התעניות.

לאחר שעלו בני משפחתו לארץ ישראל, חייו עברו עליו כשהוא מסתתר בחדרו בשכונה ה' שבבאר-שבע, שם קיבל אחת לשבוע אלפי אנשים לעצה וברכה. אלפים נהרו לביתו, וסעודות כיד המלך בכל שעות היממה ניתנו לבאים אליו.

לצד סיפורי מופתים מופלאים של הרב, נחשפו גם פרטים אודות אורח חייו הסגפני של הרב במהלך השבעה. הרב אבוחצירא שנודע בהתנזרותו והסתגרותו, היה על-פי השמועה עובר מביתו להיכל הישיבה דרך מנהרה חשאית בכדי לשמור על עיניו מהרחוב ומהעולם החיצון. הרב לא נהג לקבל נשים לברכות והתייעצויות, אלא רק גברים. עקב כך, תמונותיו שפורסמו לאחר הירצחו היו נדירות מאוד להשגה וכמעט שלא היה ניתן להנציח את הרב על-פי בקשתו והוראתו. כמו כן, בני המשפחה ותלמידיו ציינו שעצותיו היו מדויקות כחוט השערה ושהרב נהג לחלק צדקה באופן של 'מתן בסתר' בנדיבות מופלגת.

"לצאת עם פנים שמחות"

ח"כ הרב חיים אמסלם, קרוב משפחתו של הרב אבוחצירה, תיאר השבוע ביומן ערוץ 7 את דמותו של הרב כ"כמופת של סגפנות" ועם זאת "בעל כוח השפעה וקבלת כל אדם".
 
"הרב אלעזר משחר נעוריו בחר לו דרך מאוד מיוחדת שאפיינה את הבולטים במשפחת אבוחצירה – דרך של פרישות", אומר הרב אמסלם, ומזכיר כי מקרי מוות טראגיים אחדים כבר פקדו את רבני משפחת אבוחצירה. בהקשר זה הוא מזכיר את אחיו של הבבא סאלי שנרצח בידי ערבים במרוקו, שגם הוא נקט בדרך זו של פרישות.
 
"הוא כמעט ולא יצא מפתח ביתו. עטף את עצמו בגלימה ולא הסתכל בפני אדם. אצלו היו רק גברים בקבלת הקהל. נהג בסיגופים כמיעוט אכילה ומיעוט שינה. היה אדם צנום מאוד ושברירי, אבל עם זה הוא היה מנהיג גדול, ידען גדול בתורה, שקדן גדול.  היתה לו השתדלות בשיבור ותיקון המידות, ומשום כך הוא זכה שבחצרו היו מכל סוגי העם. פשוטי העם, ציונים, חסידי סאטמר, דתיים ומסורתיים, כולם בכפיפה אחת. הוא קיבל את עמך ואת שועי הארץ במאור פנים. הוא דרש מעצמו המון, אבל עם הציבור נהג ברוחב לב ובסובלנות גדולה".
 
הרב אמסלם מזכיר כי את הנהגת חצרו החל הבבא אלעזר עוד בחיי אביו, הבבא מאיר, ואף בחיי סבו, הבבא סאלי. "כבר אז נודע שמו והתפרסמה ההנהגה שלו, שנגדעה בצורה טראגית ומוזרה. הוא הצטרף לאותה קבוצה מבני המשפחה שהסתלקו מהעולם בצורה טראגית – דוד אביו, הרב דוד אבוחצירה, ודודו של דודו, רבי יצחק אבוחצירה בנו של ר' יעקב אבוחצירה, שנרצח בידי ערבים במרוקו, והבבא חקי, רבי יצחק, שנהרג בתאונת דרכים".
 
על היכרותו האישית עם הרב מספר הרב אמסלם כי הוא קיים עימו שיחות ארוכות לפני מספר שנים ומצא בו איש שיחה חכם מאוד וידען גדול. "היתה לו יכולת להתחבר לכל אדם מהפשוט ועד המורכב. נכנסו אליו מכל הקשת במשך כל היום, ועצם המציאות הזו גרמה לו להיות מעורה מאוד בכל מה שקורה, למרות שלא יצא את ביתו ובוודאי שלא שמע כלי תקשורת".
 
על קשרים של הרב עם שרים ובכירים אחרים, כמקובל בהרבה מחצרות המקובלים, אומר הרב אמסלם כי הם היו קיימים גם אצל ה'בבא אלעזר', אך הוא שמר על הדברים בצניעותו המיוחדת ודאג שלא לפרסם את הדברים, "הנהגה שאנחנו לא רגילים אליה בדור הפייסבוק והאינטרנט והחשיפה הבלתי פוסקת. הוא הקפיד שלא להצטלם, גם לחתונות ואירועים של בני משפחה בקושי הגיע".

מקורבו של הרב, אהרון וילף, מציין את השמחה שהעניק הרב לאלו שפקדו את מעונו: "זכינו לקבל מהרב הקרנה של אהבת ישראל ודיבוק חברים, היו כאן אנשים מכל העדות והמפלגות, דתיים וחילונים, ולא ראית הבדל לא במיקום בכבוד או ביחס. הרב לא חיפש במות וישב בביתו תוך כיסוי עיניו, לא אכל ב-20 שנה האחרונות בשר", מציין וילף ומוסיף כי "כל מי שבא לרב עם פנים עצובות יוצא עם פנים שמחות, מידה של הכנסת אורחים לכל אחד, סעודות של שמחה של מצווה, שילוב של גשמיות עם הרוחניות, דבר שמשך אליו אנשים מכל גווני הקשת".